זה לא סוף העולם. לפחות לא עד שמגיעים לקצה שלו וקופצים

יש לי איזה אובססיה עם האמת. זה לא שאני טוען שצריך כל הזמן להגיד רק את האמת, אני לגמרי יכול להבין אנשים שלא רוצים לקלקל סיפור טוב עם העובדות, וכשחקן אני מתפרנס כבר שלושים שנה מלהעמיד פנים שאני מישהו אחר. אבל כשקרן מקצועי, למדתי שהדרך הכי טובה לגרום למישהו להאמין בשקר, זה להאמין בו בעצמך.

>> לידיעת הצווחנים בטוויטר: הסאטירה של "ארץ נהדרת" היא קונצנזוס

כל זה טוב ויפה מהרגע שאתה עולה לבמה עד הרגע שאתה יורד, או מהרגע שמישהו צועק אקשן עד הרגע שהוא צועק קאט, אבל בחיים אני שקרן נוראי. יש שני סוגים של שקרנים: אלה שמאמינים לעצמם ואלה שלא. עם השנים פיתחתי יכולת לא רעה לזהות שקרנים מהסוג שלא מאמינים לעצמם, חלקם פשוט שחקנים גרועים וחלקם ציניקנים שמעריכים שהרצון של אנשים להאמין להם יחסוך להם את המאמץ לשחק טוב. כל העולם במה וכל האנשים שקרנים.

"לא סוף העולם" (צילום: שמחה ברבירו)

כשחקן אני מוקסם מהיכולת של אנשים להמציא או לאמץ שקר ולהצליח להאמין בו בכל ליבם. כיוצר אני מוצא את עצמי שוב ושוב נמשך לספר סיפור של אנשים כאלה, ואני חושב שזה גם מה שמשך אותי לסיפור של ה"שטוחיסטים"- האנשים שמאמינים גם באלף השלישי לספירה, שכדור הארץ שטוח. מסתבר שבארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות יש היום מאות אלפים כאלה וגם פה בארץ יש יותר ויותר.

התחלנו לעבוד על ההצגה "לא סוף העולם" בקיץ האחרון, ואז כשפרצה המלחמה, עצרנו כמו כולם את העבודה וחשבנו אם יש בכלל מקום לתיאטרון בימים כאלה, ואם כן, במה הוא צריך לעסוק. בימים הראשונים של המלחמה, מעבר להלם שכולנו היינו שותפים לו, אחד הדברים שזעזעו אותי היה כמות תאוריות הקונספירציה והפייק ניוז שהופץ אצלנו לכל עבר. האירוע הבטחוני הקשה היה גם שיא של אירוע ארוך ומתמשך של אובדן אמון במערכות מקצועיות, שהפך לכר פורה לצמיחת "אמיתות אלטרנטיביות", וכשהגל של תאוריות הקונספירציה אצלנו נרגע קצת, הצונאמי העולמי הגיע לשיאים מטורפים.

רצים עלינו היום בעולם סיפורים שרובנו אפילו לא מודעים להם, וששמים בכיס הקטן את העלילות חסרות הדמיון על מצות מדם של ילדים נוצרים ומועצת זקנים יהודים ששולטת בעולם. השקרנים היותר אקזוטיים נמצאים בשוליים של המדיה החברתית, אבל השקרנים היותר מצליחים הולכים לפוליטיקה, כי כמו שאומר בהצגה שלנו כוכב הרשת השטוחיסט שרוצה להתמנות לתפקיד שר המדע: "כוח זה ידע".

ב"קבוצת עבודה" לא חששנו אף פעם לעשות סאטירה צינית ונוקבת שלועגת להדחקה שהביאה אותנו למסלול התנגשות עם המציאות האמיתית, אבל אחרי האסון המטורף של ה-7.10 החומרים האלה הרגישו לי עמוסים בטריגרים שאני לא יכול כרגע לדמיין מוצגים במדינה שסובלת מפוסט טראומה. פתאום זה הרגיש לי דווקא כמו הדבר הכי הגיוני בעולם, להדחיק קצת ולחיות במציאות אלטרנטיבית.

"לא סוף העולם" (צילום: שמחה ברבירו)

אז ההצגה "לא סוף העולם" היא קצת פחות סאטירה וקצת יותר פנטזיה רומנטית. בעולם שלה, שבו תיאוריית העולם השטוח הפכה למיינסטרים, למי שהולך עד הסוף נשאר רק לעצום עיניים ולקפוץ מעבר לקצה. אבל המחזה הזה מספר גם סיפור פנטסטי על עולם בצורת כדור, עולם שבו מי שמוכן ללכת עם האמת עד הסוף, מוצא את עצמו בדיוק באותו מקום שממנו הוא יצא לדרך, ושם הוא אפילו יכול לקבל הזדמנות שניה.

>> ההצגה "לא סוף העולם" של "אנסמבל קבוצת עבודה" מאת ובבימויו של יגאל זקס עולה בימים אלה בתיאטרון תמונע >> שחקנים: מעין בלום, אברהם סלקטר, מעין קילצ'בסקי ותמיר גינזבורג >> ההצגות הקרובות: 26.2 ו-27.2 בשעה 20:00. פרטים וכרטיסים כאן