דווקא באחד הפרקים הסוערים של ליגה ג', הכל נכבה ברגע

אני כמעט זוכר את יום שישי ההוא, המר. יום שישי האחרון של חודש מרץ 2020, יום שישי בו לאט לאט הכל נכבה. הודעות הוואצאפ החלו להיערם שמדווחות על ליגה אחר ליגה שסוגרת את השערים. עד שעת הצהריים כבר היתה שם רק דממה דקה. שקט במגרש. הספורט הלך ושקע בעקבות התפרצות נגיף הקורונה – וגם אני, שמתפרנס מהמקצוע וגם באמת אוהב אותו, הלכתי ושקעתי בעצבות בלתי רגילה, לא ידעתי מה לעשות. הלכתי לישון באמצע היום, ולא מסיבות משמחות.

והקורונה, בסופו של דבר, עומדת בליבו של הפרק הרביעי של "ליגה ג'". היא מופיעה ברמיזה כבר בפרקים הקודמים, כמו עננים שהולכים ומתקדרים מעל ערי הפריפריה של הסדרה, אבל מתפרצת דווקא באחד הפרקים הסוערים שלה. דווקא בפרק שעסק במשחקים עמוסי שערים ורוויי אמוציות, כשרגע לפני כן עוד הקרינו אנשי הפועל צפת קליפ מרהיב לשחקנים שלהם (כולל אימג'ים מהפרמייר ליג, מי היה מאמין?) – דווקא אז הכל נכבה כמו במתג. בשנייה אחת, זה נגמר.

ואם בשכבות העליונות של הכדורגל עוד היו ויכוחים על שכר ועל רשתות ביטחון, הרי שלליגות הנמוכות זו היתה מכת מוות אמיתית. הליגות האלו לא באמת חזרו מפגרת הקורונה. בשפיץ של ליגת העל בעלים ספגו קצת הפסדים, אבל כאן הקבוצות עמדו בסכנה של ממש. כשהכסף גם ככה דל, היעדר משחקים עלול לרוקן את הקופה באופן טוטאלי.

לא קל לחזור לתקופה הזאת, אפילו כצופה במציאות ה(יחסית) נורמלית של תחילת אפריל 2022. היא מעלה זיכרונות רעים, עצובים של תקופה ללא כל מרווח או מזור לנפש. אבל "ליגה ג'", כאמור, בעונה הזאת מביאה את כל המציאות אל השולחן. בצורה הכי קרה שלה. מהסכסוכים הפנימיים באיחוד בני שפרעם, דרך הקשיים של הפועל עראבה, ועד המאבקים של הפועל צפת – זו שמתחילה בתבוסה 5:0, ומסיימת בחגיגות ניצחון.

ככה. יוסי סופר ב-"ליגה ג'". צילום מסך / כאן 11

יש תחושה שהסדרה כמעט וביקשה להמחיש את גודל הפער. המריבות הניהוליות הגיעו עד להתלהטות יצרים וגם הרגשות על המגרש (לטוב או לרע) הגיעו עד הקצה. זו מידת הכדורגל שאנחנו אוהבים – משוגע, מוגזם, מחופף על כל הראש. אבל אז, הוא ירד מסדר היום, טוטאלית. כי כאן הכל טוטאלי. והפער הזה, בין המונולוג הזועם של המאמן יוסי סופר (הדמות שעמדה במרכז הפרק), לבין החגיגות שלו עם השחקנים בסיום – הוא כנראה הסיפור כולו. זה הכדורגל, הפכפך, תזזיתי, משתנה לעתים תכופות והופך רגשות של בני אדם על פיהן. אבל הסיפור מעכשיו, כנראה, מפסיק להיות על כדורגל – ומתחיל להיות על מה עושים בלעדיו.

כמו בחיים, גם בסדרה הקורונה לא באה אליך ביום אחד. היא מופיעה מדי פעם, מבצבצת בין קטעי הכדורגל. מתחילה כשמועה רחוקה שכולם מבקשים להדחיק, נמשכת בהצהרות עמומות – ונגמרת במציאות שבאופן מילולי, דופקת לכולנו על הדלת. האנטי קליימקס של הפרק הזכיר כמה – לטוב ולרע – העונה הזו של "ליגה ג'" מביאה למסך את המציאות. והיא היתה הרבה פחות צבעונית או מצחיקה, בחורף ובאביב של 2020 המקוללת.