לידת עכוז

יובל ולירן אלטמן־כדורי נשואים כבר 12 שנה וכעת רוצים ילד. כל כך רוצים שהם היו מוכנים להשתמש בכל החסכונות שלהם, לעבור לדירה קטנה ולבקש הלוואות מההורים כדי להגשים את המשאלה. אחרי שני ניסיונות כושלים של פונדקאות בחו"ל הם החליטו בלב כבד לעשות מעשה שלא עלה בדעתם לפני כן – לבקש נדבה, לעיני כל, באינטרנט. הסרטון המרגש שצילמו, בו הם מגוללים את סיפורם באמצעות כיתובים, תפס במהרה ממדים ויראליים ועורר גל תמיכה בקרב מפורסמים כמו נינט, אייל גולן ואפילו ג'ואן ריברס האמריקאית, שצולמו עם שלטים הנושאים את הכיתוב: "גם אני רוצה שיהיה להם ילד". לירן ויובל החליטו לנצל את המומנטום התקשורתי ולארגן ברידינג 3 מפגן תמיכה בזכות של זוגות חד־מיניים לפונדקאות בישראל. להקת סודהביט חידשה לקראת האירוע את השיר "אם יוולד לי ילד", ונינט, קרן פלס, ירמי קפלן מרינה מקסימיליאן קרני ועוד הופיעו.

"התחלנו ממקום של ייאוש. אחרי שניסינו פונדקאות וגם בדקנו אימוץ בחו"ל ולא הצלחנו, הבנו שכבר אין מה לעשות – ההורים לא יכולים לעזור יותר, החוקים לא משתנים – ויצאנו לבקש עזרה", מספר יובל אלטמן־כדורי. "שבועיים שלושה בתוך זה כבר קלטנו שנכנסנו למשהו גדול יותר מהסיפור הצר שלנו, ושצריך להפוך את זה למאבק רחב יותר. בזכות הסיפור האישי חצי מדינה קמה והקשיבה סוף סוף. עצרנו  את הקמפיין האישי והסטנו את הזרקור מאיתנו לעבר המאבק על הפונדקאות".

העיתוי לא מקרי. שרת הבריאות החדשה, יעל גרמן (יש עתיד), אמורה להכריע ממש בימים הקרובים בסוגיית הפונדקאות לזוגות חד־מיניים. בשבועות האחרונים היא ניהלה דיונים עם דמויות מפתח בקהילה הגאה ועם גורמים מקצועיים, כדי להחליט אם זוגות כמו אלטמן־כדורי יוכלו להביא ילד לעולם מבלי לשרוף את החסכונות ולנסוע לצד השני של העולם.

יש עתיד?

שנת 2013 עוד רחוקה מלהסתיים, אבל כבר אפשר להגדיר אותה כאחת השנים המשמעותית ביותר במאבק למען זכויות להט"ב ברחבי העולם. צרפת, ברזיל, אורוגוואי וניו־זילנד – כולן אישרו לאחרונה נישואים חד־מיניים. בריטניה, נפאל ולוקסמבורג בדרך. אפילו בארצות הברית השמרנית, אחרי התבטאותו החד משמעית של הנשיא ברק אובמה בעניין ("אני חושב שזוגות חד־מיניים צריכים להיות מסוגלים להתחתן"), גל של מדינות כמו וושינגטון, מיין, מינסוטה, רוד־איילנד ודלאוור – אישרו נישואים כאלה בתחומן. בישראל, זוגות חד־מיניים הנישאים בחו"ל אמנם נרשמים בארץ כנשואים, אבל נישואים אזרחיים נראים עדיין כמו חלום במציאות הישראלית, ולכן השנה אי אפשר באמת לבנות על התקדמות דומה לזאת שמתרחשת בעולם בתחום הנישואים, אבל סוגיית הפונדקאות נראית קרובה מתמיד לשינוי.

כיום המצב בחוק אינו מאפשר לזוגות חד־מיניים להשתמש בשירותי פונדקאות בארץ, בעוד שזוגות סטרייטים רשאים. זוג הומוסקסואלי שרוצה להביא לעולם ילד צריך הרבה כסף – עד 400 אלף ש"ח – והרבה סבלנות כדי לצלוח את הביורוקרטיה המתישה ואת רשימות ההמתנה. אחרי שהודו, שהיוותה את היעד מספר אחת לפונדקאות חו"ל עבור הקהילה הגאה, החליטה לאחרונה לאסור את ההליך עבור הומואים ויחידים (כלומר כל מי שאינו זוג סטרייטי נשוי) המצב נעשה מסובך יותר. לפחות בנוגע לתהליך המשפטי שעוברים בישראל נרשם החודש שינוי לטובה. היועץ המשפטי לממשלה, יהודה ויינשטיין, קבע כי מעתה והלאה יספיק צו הורות של בית המשפט כדי לאשר את אימוץ הילד על ידי בן הזוג של נותן הזרע. זוגות חד־מיניים – הומואים ולסביות – רשאים היום לאמץ את ילדו הביולוגי של בן זוגם, אולם אימוץ של שני בני הזוג יחד עדיין בלתי אפשרי. למרות שהיועץ המשפטי לממשלה הקודם, מני מזוז, קבע כי ניתן לאפשר לזוג חד־מיני לאמץ כמו כל זוג אחר, בפרקטיקה ועדות האימוץ של משרד הרווחה לא מאפשרות זאת. בנות זוג לסביות יכולות להפוך לאימהות באמצעות הפריה מלאכותית של אחת מהן (על ידי תרומת זרע אנונימית או של אדם מוכר), ואימוץ הילוד על ידי בת הזוג. האימוץ מתאפשר היום תודות לפסק דין תקדימי שניתן בבית המשפט העליון ב־2005.

בהלת הפריון היהודית שמושרשת פה כל כך חזק, הופכת את ישראל למעצמת תינוקות לזוגות חד־מיניים באופן ייחודי יחסית לעולם. ברשות האוכלוסין וההגירה אין כיום רישום מדויק של ילדים שנולדו מהליך פונדקאות של ישראלים בחו"ל, אך יש רישום של מספר תיקי הבקשות לבדיקה גנטית שנידונו בבית הדין לענייני משפחה. המספר ההולך וגדל של בקשות כל שנה מצביע על עלייה דרמטית בלידות כאלה. שניים מאותם הורים חדשים הם הזוג יואב ארד ואיתי פנקס. הקושי הרב הכרוך בצליחת התהליך בחו"ל הביא אותם ב־2010 לבית המשפט העליון כדי לדרוש שירותי פונדקאות בישראל, כמו כל זוג סטרייטי. בעקבות עתירתם ועתירות נוספות שהתווספו, החליטה הממשלה הקודמת להקים את ועדת מור־יוסף. פנקס וארד משכו בתמורה את עתירתם. המסקנות הוגשו על ידי הוועדה רק ב־2012, וסגן שר הבריאות, יעקב ליצמן מיהדות התורה, העדיף, שלא במפתיע, להשאיר את תפוח האדמה הלוהט הזה לפתחה של מחליפתו.

המסקנות התקבלו בתחושה מעורבת בקהילה. הוועדה אמנם אפשרה לזוג חד־מיני להביא ילד בעזרת אם פונדקאית בישראל, אך קבעה כי האם הפונדקאית חייבת להתחייב לתהליך ממניעים אלטרואיסטיים גרידא, סעיף שלא נדרש כלל מזוגות סטרייטים. למרות חוסר הנחת מן העובדה שוועדה ממשלתית מנציחה במידה מסוימת את אי השוויון, התקווה כעת היא שגרמן כן תאשר את המלצות הוועדה ופשוט תעניק פרשנות רחבה למונח "אלטרואיזם" (הרי החזר הוצאות גדול לא נוגד בהכרח אלטרואיזם); או שתחליט ללכת צעד אחד קדימה ופשוט לומר בפה מלא – כולם שווים בפני החוק. החודש פגשה גרמן את פנקס וארד. "הפגישה שהייתה לנו עם גרמן הייתה בעיקר כדי להגיד לה שאנחנו מצפים שתהיה תזוזה ויהיו תוצאות, ואם זה לא יקרה אנחנו נחזור לבג"ץ", מבהיר פנקס. "אנחנו רוצים שהמסקנות יאושרו עם תיקונים, ומבקשים דבר מאוד פשוט – שוויון. אחרי שנים ארוכות שבהן נשלט משרד הבריאות על ידי החרדים, התעוררה תקווה שבזכות מינויה של שרה ליברלית, תומכת מובהקת של הקהילה, אפשר יהיה ליישם ולהרחיב את המסקנות ולאפשר לאלפים רבים להקים משפחות גאות בישראל. מפלגת יש עתיד ידעה שתהיה עין בוחנת שתראה איך הם מיישמים את ההתחייבויות שלהם במצע. במקרה שלנו, המסקנות כבר פה ורק צריך לעשות את זה".

ואם אמנם מציצים במצע של מפלגת יש עתיד, על פניו גרמן לא צריכה בכלל להסס. "נפעל לביטול האפליה נגד זוגות חד־מיניים בתחום ההורות בישראל, לבטל את האפליה באימוץ ילדים כלפי זוגות חד־מיניים. נפעל לאפשר תהליך פונדקאות לזוגות חד־מיניים", נכתב שם שחור על גבי לבן. ולא רק זה – המצע גם מדבר על "קידום מסגרת נישואים אזרחית בישראל, שתכלול גם זוגות חד־מיניים, באופן שווה וללא אפליה". יאיר לפיד בעצמו חזר והדגיש זאת פעם אחר פעם בבימות שונות לפני הבחירות. אבל בינתיים, למרות שאין חרדים בקואליציה, לפיד חתם במסגרת ההסכם הקואליציוני על זכות וטו לבית היהודי בענייני דת ומדינה – הכי רחוק ממתכון לשינוי מיוחל. שותפתה של גרמן למפלגת יש עתיד, עדי קול, היא חברת הכנסת הראשונה המדברת בגלוי על טיפולי הפוריות שהיא עוברת, ואפילו מעלה לפייסבוק תמונות שלה מבית החולים וכותבת על רצונה הבלתי ממומש להפוך לאם. לכן זה לא מפתיע כי הפכה לתומכת הבולטת ביותר בכנסת בזכותם של ההומואים לפונדקאות בישראל. החודש היא כינסה דיון בנושא וכבר יש בידה טיוטת הצעת חוק. "צריך לאפשר לזוגות מאותו מין ולרווקים לעבור הליך של פונדקאות בארץ", היא מבהירה, "אבל אני מחכה לראות מה עמדת משרד הבריאות לפני שאני מציעה הצעת חוק פרטית, כי קשה מאוד להעביר הצעת חוק בלי תמיכת המשרד בנושא הזה. צריך להבין שהבעיה המרכזית היום היא העובדה שיש מחסור בנשים פונדקאיות בארץ. לכן צריך לבדוק איך מפקחים על פונדקאות חו"ל, איך מקלים על כל הנושא". קול גם רוצה לעגן בחוק את זכותן של בנות זוג לסביות לתרום אחת לשנייה ביצית, שהיום מתאפשרת רק במקרים שלנתרמת יש בעיות פריון, אבל בכלל לא בטוח שהברית שסגר ראש המפלגה שלה עם הכיפות הסרוגות תאפשר לה לקדם את הנושאים האלה.

למסד את חטא הסדום

"יש רגישות עצומה לנושאים האלה בציבור הדתי", מצנן את ההתלהבות שחר אילן, בעבר פרשן לענייני חרדים וכתב פרלמנטרי, וכיום סמנכ"ל עמותת חידו"ש לחופש, דת ושוויון. "הנושא של מיסוד זוגיות נתפש אצלם כמיסוד של מעשה סדום, והתפישה הזו, כמה שהיא חשוכה, אומרת שמדינת ישראל ממסדת את חטאי סדום ומביאה את המדינה למצב של לפני חורבן. הדבר הזה נתפש ככה לא רק אצל החרדים, אלא גם אצל הדתיים־לאומיים. למרות שאצלם יש בשנים האחרונות התקדמות מאוד גדולה בהבנה שאדם לא בוחר לאהוב את בני מינו, אלא שזו נטייה מולדת. עדיין, בין הכרה מסוימת בכך לבין הכרה ממוסדת הדרך מאוד ארוכה".

אילן מזכיר כי "הקרע המשמעותי הראשון בין בג"ץ לציבור הדתי התחיל בכלל בעקבות ההחלטה של בית המשפט העליון ב־1994 להכיר בשותפו לחיים של הדייל יונתן דנילוביץ' כבן זוגו ולהקנות לו את הזכויות וההטבות הנגזרות מכך. זו הייתה הפעם הראשונה שפוליטיקאים דתיים־לאומיים יצאו נגד בית המשפט העליון – שנתפש אז כקונצנזוס – בצורה שעד אז נחשבה לטאבו מוחלט. המשבר הראשון לא היה על נושא של ימין ושמאל, אלא על עניין של זכויות בני זוג מאותו מין". עם זאת, הוא טוען כי "אם גרמן תקבל החלטה שנמצאת במסגרת סמכותה, זה יעבור, לא תהיה צעקה ענקית", כיוון שפונדקאות איננה שובר שוויון ואף פעם לא הייתה מרכזית כמו נישואים, למשל, בעולם המושגים הדתי. בעניין האימוץ הוא מאמין שהמאבק יהיה יותר מורכב: "האחריות על תיק האימוץ גם נמצאת היום בידי יש עתיד (שר הרווחה הוא מאיר כהן – אב"ד), ואני חושב שאימוץ יצריך מאמץ ציבורי קשה יותר מפונדקאות. אבל אם עכשיו לא יהיה מאבק ציבורי אז מתי? אנחנו מדברים על משרד שנמצא בדרך כלל בידי שרים חרדים. עכשיו כשהוא בידי יש עתיד זה הזמן. אם יש עתיד חושבת שזוג בן אותו מין לא צריך לקבל את הזכויות של זוג הטרו באימוץ, היא תצטרך להסביר למה, כי אני מניח שרבים מבוחריה חושבים אחרת".

איש ואישה

שר הרווחה החדש עוד לא התייחס כלל לנושא האפליה של זוגות חד־מיניים לעומת זוגות סטרייטים בכל הקשור לאימוץ, אבל זה לא באמת מפתיע. אם נביט בשינויים שהתחוללו כאן בשנים האחרונות ניווכח שהממשלה והכנסת מעולם לא היו הזרוע המשמעותית במאבק לזכויות להט"ב, וכי שינויים משמעותיים בתחום קרו תמיד בעזרתה של מערכת המשפט. אנומליה שנובעת מכנסת שמרנית ומבית משפט אקטיביסטי. כך נוצר מצב שלפי ספר החוקים לפחות, ישראל היא אחת המדינות המפגרות ביותר בעולם המערבי בכל מה שקשור לזכויות של האוכלוסייה הגאה, כיוון שלשון החוק נותרה בנוסחה המקורי ומתייחסת כמעט תמיד ל"איש ואישה". בפרקטיקה, בעקבות פסיקות תקדימיות שקבעו שוב ושוב כי ניתן לפרש את המונח "איש ואישה" גם כ"איש ואיש" או כ"אישה ואישה", הושגו כאן הישגים בלתי מבוטלים.

"אין מחלוקת על כך שהסטטוס המשפטי המתקדם של הקהילה לא ניתן לה על ידי המחוקק אלא על ידי פסיקות בית המשפט", אומר שי דויטש, ראש אגודת הלהט"ב. "מדינת ישראל היא מהמתקדמות בעולם היום בזכויות להט"ב, אבל זה לא משהו שמקובע בחקיקה ומעולם לא התנהל בפרלמנט הישראלי דיון אמיתי בנושאים האלה. אנחנו כקהילה צריכים להחליט אם אנחנו מוכנים להישען רק על פסיקות בית המשפט או על הנחיות של היועץ המשפטי לממשלה או מנכ"ל משרד ממשלתי כזה או אחר, או שאנחנו רוצים לעגן הכל בחקיקה, ואז נגלה שרוב הדברים בכלל לא קיימים כי רשום שם במפורש: 'איש ואישה'".

חבר הכנסת ניצן הורוביץ (מרצ) מציע שלא נבנה על הכנסת שתתקדם לשם בקרוב. "כמו שזה נראה עכשיו אין הרבה תמיכה בממשלה ובקואליציה בכיוון של זכויות להט"ב", הוא אומר. "אני מנסה לקדם בכנסת הזו חוק לנישואים אזרחיים שיכלול גם נישואים לבני זוג מאותו מין, וכבר הבהירו לי שאין בזה תמיכה, גם לא מצד מפלגת יש עתיד, שהיא כביכול התקווה לקידום הנושאים האלה, בגלל שמפלגת הבית היהודי קיבלה זכות וטו בכל מה שנוגע לענייני דת ומדינה. את מה שבממשלה הקודמת חסמו החרדים, בממשלה הזאת חוסמים הדתיים הלאומיים". הורוביץ ניסה בכנסת הקודמת לקדם כמה פעמים נישואים אזרחיים לזוגות חד־מיניים ופעל כדי להשוות את מעמדם של בני זוג מאותו מין בבתי משפט למשפחה. בכל ניסיונותיו נתקל בחומה בצורה. הוא טוען ש"למרות המהפכות בעולם, פה בישראל, בגלל הסיפור הדתי זה תקוע, וזו הבעיה – כי כל הדברים שהם לא בחוק והם בזכות הפסיקות של בית המשפט יכולים להתהפך נורא בקלות. לכן חייבים לשנות את החוקים, ובדברים המהותיים אני לא רואה בינתיים שינוי כזה. אני כן רואה שינוי מבחינת ההתייחסות של רשויות לדברים נקודתיים, בשוליים, כמו למשל ההחלטה של שרת הבריאות החדשה לבחון מחדש את תרומות הדם של הומואים (כיום מופיע סעיף בשאלון תורמי הדם האוסר על גברים אשר קיימו יחסי מין חד־מיניים לתת תרומה – אב"ד), אבל זה לא זכויות, זה משהו רפואי טכני. הזכויות המהותיות, שהן זכויות של זוגיות ושל משפחה ודרושות חקיקה – בהן אין בינתיים שום התקדמות בממשלה ובכנסת".

הכנסת שמרנית יותר מהציבור בעניינים האלה?

"בהחלט. אני מרגיש את זה באופן אישי עכשיו כשאני מתמודד על ראשות העיר. אני הרי עשוי להיות ראש העיר הגאה המוצהר הראשון בתולדות המדינה, בתולדות המזרח התיכון! היו כאלה שטענו שאנשים יסתייגו בגלל שאני הומו, שזה יפריע, אבל אני מתקבל בצורה חופשית ופתוחה בכל המקומות ובכל המגזרים, כולל דתיים וחרדים. לדעתי העם הרבה יותר מקבל ופתוח לגבי הקהילה מאשר פוליטיקאים מקובעים. אם, למשל, היום ראש הממשלה נתניהו ידפוק על השולחן ויגיד לסדר את נושא האימוץ אף אחד לא יפצה פה וזה יסודר בשנייה. הציבור יקבל את זה. גם הדתיים מבינים בעצמם שצריך לטפל בזה. דעת הקהל בשלה לקבל את הקהילה הגאה, יש תמיכה גורפת. השאלה היא למה הוא לא עושה את זה. והתשובה היא שזה לא בסדר העדיפויות שלו, שלא כל כך אכפת לו. המערכת השלטונית היא זו שמפגרת מאחור".

הורוביץ מצר על כך שהציבור הלהט"בי לא מפעיל יותר לחץ על הממשלה: "זה חבל מאוד שהקהילה לא פעילה יותר ולא מוחה כמו במקומות אחרים בעולם, זה חלק מהבעיה. הדגש הוא על כל מיני בילויים, תיירות, צבע, פאן, שזה לגמרי בסדר, אבל זה מסגרת. הצד המהותי – החינוך, החוקים, הזכויות – נזנח. כשאתה רואה סטטיסטיקה שלפיה חצי מבני הנוער הגאים בישראל סבלו השפלה או התעללות כלשהי, אני שואל איפה צריך להיות הדגש – בתחרות בגד הים הנוצץ או בתכנים שבסופו של דבר מאפשרים לאנשים לחיות כמו שהם רוצים? המהות – זה מה שאנחנו חסרים גם בישראל וגם בתל אביב. ובעניין הזה אין על המערכת הפוליטית מספיק לחץ".

לחץ כזה ניסו השבוע להפעיל יובל ולירן אלטמן־כדורי באירוע ברידינג 3. "זו פעם ראשונה שהקהילה יוצאת למחאה על הנושא הזה. זה אירוע ראשון שכל מי שקנה כרטיס עשה את זה כדי לומר משהו, כדי למחות", אומר יובל. "אני כל הזמן אומר לחבריי ההומואים שגם אני הולך לחדר כושר ארבע פעמים בשבוע, גם אני אוהב מסיבות וגם אני אוהב ללכת למצעד הגאווה, אבל זה לא מסרס אותי מלצאת לרחוב ולמחות. מתישהו אתה מתבגר, יוצא מהסטלה ומהמועדונים ומבין שהחיים זה משהו שצריך להילחם עבורו. אנחנו דוגמה קלאסית לזוג שהם הכי מתוך הקהילה ומתוך הפורח והצבעוניות, ועדיין יצאו ועשו משהו, ואני באמת חושב שמה שקרה לנו צריך לקרות לכל קהילה. אני בטוח שאם כל הציבור הזה ייצא לרחובות יהיה לו יותר כוח אפילו מהמחאה החברתית. אבל הקהילה לא עושה את זה, היא לא מתאחדת לגוש".

// סייע בהכנת הכתבה: אמנון דירקטור