הגרדיאן מהלל את אייל שני: מסעדת "לילינבלום" כובשת את לונדון
השף הישראלי ממשיך לעשות לנו כבוד בחו"ל: ביקורת נלהבת שפורסמה בעיתון הנחשב מהללת את מאכליו התל אביבים, מציינת לטובה את המסבחה לימה האהובה ואף מתייחסת לניסוחי התפריט הנודעים לשמצה - "השף כותב תיאורי מנות כמו מישהו שצועק את רעיונות הסיטקום שלו מחלקו האחורי של אוהל ריקודים"
"אתם יכולים להגיד הרבה דברים על 'לילינבלום' ו'מזנון', אבל אף אחד מהדברים האלה משעממים", כתבה בשבוע שעבר גרייס דנט, מבקרת האוכל של העיתון היומי הוותיק הגרדיאן. את המשפט הנ"ל, שסוגר את הביקורת שכתבה, היא ניסחה אחרי ביקור ראשון במסעדת 'לילינבלום' שפתח שני בתחילת החודש בשכונת שורדיץ' הטרנדית – המקום השלישי שפתח השף בלונדון, אחרי צמד סניפי המזנון בנוטינג היל ובסוהו. לאורך כל הביקורת דנט מתייחסת גם לחוויותיה מהמזנון, מחברת בין התמות הקולינריות שעולות ומצליחה (באופן די מדויק, יש לומר) לדייק את אופיו וסגנונו הצבעוני של השף הישראלי.
כך, למשל, היא כתבה על נטיותיו לפיוטיות בתפריט ש"המנות שלו נקראות כאילו מארק אי. סמית' מלהקת 'דה פול' מבצע שירת ביט". על גרסתו של שני למנת המטבוחה היא כותבת שהיא היתה שמחה לספר לקוראים ממה בדיוק מורכבת ה"צלחת היפהפיה", אבל בשל סגנון הכתיבה המעורפל של שני "אתה צריך להזמין לקוות לטוב ביותר". לרוב, כך לפיה, זה עובד – אבל כשניסתה להזמין לחם כדי לנגב את המסבחה, היא הזמינה מנה שנקראת "זה רעיון רע מאוד להזמין את זה אבל לא יהיו לכם חרטות". מה שהיא קיבלה זה "שתי חתיכות קראנצ'יות ויציבות של פוקצ'ה, עליה קנל עצום של גבינת שמנת שמכוסה בדבש וקרם נוזל. זה היה עשיר יותר מכל קינוח, לגמרי בלתי ניתן לעמוד בפניו ופשוט חסר ערך עבור משימת הטבילה".
"שום דבר ב'לילינבלום' הוא לא ישר ולעניין, אבל מה שמציל את המסעדה מלהיות מעצבנת הוא הבישול", היא כתבה, מסכמת מבלי לדעת את כל הקונספט של מסעדות אייל שני. היא ציינה לחיוב את השף שמנהל בפועל את המסעדה – אורן קינג, שף ישראלי שעבר לעבוד בלונדון לפני כעשור, ועבד במסעדות מקומיות נחשבות כמו דינר של הסטון בלומנטל, רוקה והייד, אשר זכתה בתקופתו בכוכב מישלן.
בין המנות להן החמיאה דנט, היא ציינה (איך לא) את מנת המסבחה-לימה היפהפיה והמוכרת של שני, וגם תיארה את גרסתו של שני למלנזה בתור מנה ש"משאירה את הדבר שאכלתי באלפי מסעדות איטלקיות במבוכה". מחמאה יפה, עלבון צורב לאיטלקים. גם מנת המינוט סטייק בטחינה שרובנו מכירים מפורט סעיד זכתה לתשומת לב, בין היתר כי זו היתה אחת מהמנות הכי זולות בתפריט (22 פאונד, שזה 101 ש"ח, שזה לא מעט אבל כנראה זול יחסית לאזור היוקרתי).
לבסוף דנט פונה לאגף הקינוחים, שמסתבר שמתומחר במחיר זול במיוחד של 8 פאונד (כ-37 ש"ח), ומתלהבת מההיצע והרמה של מוס השוקולד ועוגת פיסטוק לימונית. את הביקורת היא חותמת באותו משפט מחמיא שאוזכר בראש הכתבה, עם אווירה נלהבת שכאילו מבשרת על שף עם גישה חדשה שהגיעה לעיר. לונדון, עיר עם מסורת קולינרית מפוקפקת בלשון המעטה, הוצפה במהלך העשורים האחרונים במטבחי מהגרים רבים, וכך הפכה לעיר עם אוכל פשוט נהדר, צבעוני ומגוון, מלאה בשווקים ומסעדות נחשבות. נראה כי אייל שני מתחיל לעשות לעצמו שם עם מטבח זר נוסף, הישראלי, ומי יודע – אולי בסוף הוא יגיע גם למאסטר שף אנגליה. איך אומרים "עטינים של עגבניה" באנגלית?