לפנק, לפנק, לפנק

1.

"לא נתתי לו מתנות," אמרתי לשוטר.
"נתת."
"נשבע לך, לא נתתי."
"גם מילצ'ן נשבע," אמר השוטר, "ותראה איך עכשיו הוא מזמר."
"מילצ'ן מיליארדר," אמרתי, "אני מה יש לי? מכולת."
אבל השוטרים האלה, יש להם עיניים מברזל. לא מבחינה שזה כבד, כי אם זה היה מבחינה שזה כבד, זה היה נופל לו מהראש, ואז כל היכולת שיטור שלו בזבל. בסדר, אני לא טוב בדימויים, בסך הכל יש לי חנות מכולת, זה לא שאני ארז ביטון או משהו – שהוא עיוור, אז אולי גם לו היו עיניים מברזל. בכל מקרה, בעוד אני חושב את המחשבות האלה, צעק עלי השוטר: "תתרכז, בן זונה עם הפרעת קשב וריכוז!"
איך ידע? שוטר גאון.
אז נשברתי. והודיתי בכל המתנות שנתתי כל השנים לנתניהו (האיש מהמכולת. אז באיזה מתנות מדובר?)

2.

"ניירות טואלט," אמרתי.
"ניירות טואלט?" תמה השוטר.
"מלא."
השוטר גירד בראשו. "למה?"
"גם אני שאלתי את עצמי," הודיתי. "בהתחלה היה מתקשר, אומר: הי, זה ביבי, יש לי קקי. והייתי אומר: יופי, כל הכבוד, לא ידעתי שהיתה בעיה עם זה אדוני ראש הממשלה, אבל כנראה שהיא נפטרה אז סבבה."
"תראה," אמר השוטר, "אולי בכל זאת נפסיק כאן-"
"ואז הבנתי שהוא פשוט רוצה נייר טואלט," התעקשתי לספר. "ושאני אמור לתת לו אותו."
"אוקיי, תודה-"
"ובהתחלה חשבתי לא, לא יתכן, ראש ממשלת ישראל, לא יכול להרשות לעצמו נייר טואלט?"
"כן, תודה, אנחנו נקרא לך אם נצטרך -"
"ואז הבנתי: אתה מכיר בתורה שכתוב מים גנובים ימתקו?"
"כן…?" אמר השוטר.
"אז גם נייר טואלט," סיימתי את עדותי.
הוא הביט בי.
"אני חושב," אמרתי, "אני אישית לא טעמתי את זה אף פעם."
(והשוטר רצה כבר לסגור את התיק, אלא שאז הגיע עד חדש:)

3.

"גופי," אמר הערבי.
"גופי?" שאל השוטר.
"גופי. זה מה נתתי לו מתנה."
"גופי הכלב מוולט דיסני?" תהה השוטר.
"גופי הדגים. מה אני, סרט מצוייר?"
"גופי הדגים אומרים בפא דגושה."
"אני ערבי," הסביר הערבי. "אין לנו פא דגושה. לא שמעת חברת הכנסת נאוה בוקר, מה שהסבירה שאין עם פלסטיני בגלל שאין לנו פא?"
"אז… רגע… אתה נתת לראש הממשלה דגי גופי?"
"נתתי? הוא דרש!"
"למה?"
הערבי משך בכתפיו: "שרה באה, ראתה גופי, אמרה אני רוצה כזה, אמרתי זה שקל ועשרים לדגיג, אז הוא אמר לי כמה זה נחמד שנתנתי להם במתנה. אז אמרתי זה לא במתנה, זה שקל ועשרים. אז הוא אמר כמה זה נחמד שנתנת במתנה ואף אחד לא הזכיר לך שאתה ערבי שנע בכמויות לכל מיני מקומות. אז נתנתי לו."
השוטר הביט בו בחשד. "ומה עשית אחר כך?"
"נעתי בכמויות," הודה הערבי. "תירה בי וזהו" (וכמעט כמעט נסגרה החקירה, והוסקו המסקנות, והיועץ המשפטי לממשלה הגיע למסקנה שהוא מרגיש קצת לא טוב אז זה לא הזמןנ להגיש כתבי אישום, אבל אז הגיע זאת שירדה לו במעלית:)

4.

פעם נכנסתי למעלית.
פתאום נכנס איתי נתניהו.
אמרתי לו, "אדוני ראש הממשלה, אני כל כך מעריצה אותך ואת כל מה שעשית למען עם ישראל – תרשה לי, ככה כדי להביע תודה בשם כל המדינה, לרדת לך?"
חשב.
חשב.
חשב.
בסוף אמר: "ונניח שאני מרשה לך – מה תתני לי מתנה?"