מלחמת המסכים: 5 דברים שהטריפו אותנו בטלוויזיה השבוע

כבר שבוע שמדינת ישראל דבוקה למסכים. אל כל המסכים. כל היום וכל הלילה. אנחנו צופים בחדשות ובאולפני האקטואליה כדי לחוש מעודכנים ולנסות להחזיר לעצמנו איזו תחושת שליטה במצב, וזה לא דבר בריא במיוחד במצבי חירום. החשיפה המרובה למראות קשים ולשידורים עתירי סטרס והתלהמות עשויה לייצר טראומה כמעט כאילו נכחתם ממש באירוע עצמו, ויש מספיק מחקרים שמעידים על כך. אז הדיל הוא שאנחנו צופים כדי שאתם לא תצטרכו, ומדי יום מפרסמים ב"טיים אאוט" טורי ביקורת על המתרחש בחזית המסך, כך שתוכלו להחליט אם להתעצבן לבד מול המסך או להתעצבן בדיעבד איתנו. נעבור את זה ביחד.

1. הערוצים שלא למדו כלום על בן גביר

באולפני האקטואליה מדגימים את עקומת הלמידה האיטית ביותר בהיסטוריה בכל הקשור לאיתמר בן גביר, ואחרי שלאורך השבוע נתנו לליצנים מהמפלגה שלו גישה לכל מיקרופון, המתינו שיואיל לפנות סופסוף לציבור ביום החמישי (!) של המלחמה, ונתנו לו את כל הבמה להסית נגד אזרחי ישראל הערבים בשידור חי ולייחל למהומות בערי ישראל בנוסח "שומר חומות". מתן שרון לכד את חילופי הדברים בינו ובין אביעד גליקמן מרשת 13, שהיה העיתונאי היחיד שסירב לקבל את העובדה שבן גביר מסרב לענות על שאלות, ברגע שמדגים יפה מדוע אין שום ערך תקשורתי בהפניית המצלמה והמיקרופון אל האיש המסוכן הזה (אנחנו מתכוונים לבן גביר במקרה שהיה ספק).

לה לה לה, לא שומע כלום. איתמר בן גביר חומק מגליקמן (צילום מסך: חדשות 13)

2. נאום השקרים השבועי של נתניהו

וביום השלישי למלחמה, בזמן שלא מספיק עיתונאים באולפני האקטואליה דואגים להדגיש את עומק המחדל וקריסת הקונספציה של ממשלות נתניהו לדורותיהן, הגיע נאום נתניהו לאומה ואז בא אמנון אברמוביץ' ומפרק ב-81 שניות את כל טיעוניו של מחולל המחדל והאחראי הראשי לו – בני גנץ. סליחה, התכוונו לומר בנימין נתניהו אבל אנחנו רואים יותר מדי ערוץ 14 והתפלק לנו בטבעי. אברמוביץ' היה צריך להיות הפרשן הלאומי בשעה הקשה הזו, אבל בקשת 12 ממשיכים להעדיף שופר ממשלתי שמאשים במחדל את בג"ץ ואת המחאה נגד ההפיכה המשטרית. אתם כבר יודעים למה.

אפס סבלנות לבולשיט. אמנון אברמוביץ', חדשות 12 (צילום מסך: קשת 12)

3. המהדורה המפוצלת של קשת 12

מהדורת החדשות של קשת 12, מה שהיה פעם "חברת החדשות" של ערוץ 2, חזרה למעמדה כמדורת השבט בימים הראשונים של מלחמה, כשהציבור מצביע בשלט ברוב עצום ובוחר בה כאמינה ביותר בעיניו, עם יותר צופים מכל מהדורות החדשות המתחרות גם יחד. אבל המהדורה המרכזית של 12 היא שתי מהדורות: את האחת מוביל דני קושמרו מהשטח והיא מחוברת, ביקורתית, רגישה וזועמת. את השנייה מובילות יונית לוי או קרן מרציאנו מהאולפן, והן מוקדשות בעיקר לקשקשת פאנליסטים כאילו היו גרסה היפראקטיבית של "פגוש את העיתונות". ביקורת הטלוויזיה של אבישי סלע עלתה על זה יפה.

כועס ואותנטי מתמיד. דני קושמרו, חדשות 12 (צילום מסך: קשת 12)

4. מראיינים חסרי רגישות לניצולי הטבח בדרום

התקשורת מסתערת על מאות עדי ראייה וניצולים כדי לנסות ולתעד את הזוועה, ובזמן שמדובר במשימה בעלת חשיבות היסטורית, פוליטית ובוודאי עיתונאית, רבים מדי שוכחים שמאחורי האייטם החם יש אנשים שעברו את הנורא מכל ואינם מתייחסים אליהם ברגישות הראויה. כמו שכתבה שחר בן ימיני במגזין "את", קשה להבין "איך חלקנו, ואני לא אנקוב בשמות, יכולים ויכולות בכלל לחשוב לסיים איתם מהר את הריאיון, להעיף אותם מהשידור בכזה חוסר רגישות ובאפאתיות, כאילו היו רק עוד אייטם, מספר, מבין אלפי הסיפורים? וכל זה למה? כי נגמר הזמן וחייבים לרוץ לדיווח הבא?". פשוט תתאפסו על עצמכם.

מהבודדים שמראיינים ניצולים ברגישות הראויה. ניב רסקין (צילום מסך: קשת 12)

5. הרייטינג הנמוך של חדשות כאן 11

את אחת המכות הגדולות והמפתיעות של שבוע השידורים הראשון ספגה דווקא המהדורה של כאן 11, שהתרחקה מהמתחרות ומסיימת מדי ערב במקום הרביעי כשאפילו ערוץ 14 העלוב עובר אותה. צפינו בה כדי לנסות ולהבין למה, ולמעט העובדה שמדובר במהדורה רצינית וטובה שלא מחפשת לבדר את צופיה אלא ליידע אותם, קשה להבין מדוע הציבור מוותר עליה בהמוניו. בדיוק כמו שכתב אבישי סלע, זה די מבאס כי יש שם עיתונאים מצוינים שעושים עבודה טובה מאוד גם בימים האלה ומציגים בדרך כלל עיתונות אמינה ואחראית בניכוי איילה חסון וקלמן ליבסקינד. תנו להם צ'אנס בהמשך.

מי רוצה לראות עיתונות אחראית? מיכל רבינוביץ' ב"חדשות הערב" (צילום מסך: כאן 11)