מוות ל-2020: לא, זה לא היה "כמו פרק של מראה שחורה"

בין כל המשפטים המאוסים של 2020, נגיד "נעבור את זה ביחד", "שפעת עם יח"צ" או "מה שהקורונה באה ללמד אותנו", יש משפט אחד שהיה קלישאה מעיקה עוד לפני שהסיני הראשון השתעל, וחזר לחיינו בכל הכוח מאז – "זה כמו פרק של מראה שחורה". לא, חברי חובבי הדרמה, זה לא כמו פרק של מראה שחורה. למעשה, עד שהחיסון יפתח לנו יכולת לקרוא מחשבות ויהרוס לזוג בין גזעי את מערכת היחסים, זה לא פרק של מראה שחורה.

אם אתם לא סומכים עלי, תשאלו את יוצר "מראה שחורה" צ'רלי ברוקר, שאמר שאם הוא היה כותב את המגיפה היא היתה מובילה להתרסקות מהירה יותר של המרקם החברתי לאבק. טוב נו, זו ציניות שמאוד מייצגת את ברוקר, ששנים לפני שהפך מוכר בזכות מעשיות על טכנולוגיה דיסטופית היה כותב טורים ומבקר טלוויזיה סרקסטי עם הומור בריטי מחודד וחוסר בושה לירות לכל הכיוונים.

את היכולת הזו הוא הביא למסך עם סדרת ה-ScreenWipe שלו שרצה ב-BBC במשך עשור, עד 2016, אז מראה שחורה שאבה את כל זמנו. הסקרין-ווייפ של ברוקר היה הסיכום הכי מהנה של השנה בכל שנה. ברוקר היה הפנים והקול של כל סיכום, סוקר בסגנונו הקומי המהיר ועמוס הפאנצ'ים (דבר שכמעט ולא ניכר ב"מראה שחורה") את אירועי השנה האחרונה.

אם יש דבר אחד טוב ב-2020, זה שלברוקר חזר החשק לעשות עוד Wipe. אחרי שחזר בחודש מאי האחרון עם Wipe קטן בנושא הקורונה, עכשיו הוא אורז את הסיכום השנתי שלו ומטיס אותו לאמריקה, לארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות של נטפליקס.

"מוות ל-2020!" הוא בעצם אמריקניזציה לאותם סיכומי שנה קומיים, עם כוכבים יותר גדולים (שמגלמים מומחים שמרואיינים בנושא אירועי השנה), בדיחות שתפורות לקהל בינלאומי והכי חשוב, לורנס פישבורן בתפקיד הקריין כי אין סיכוי שהאמריקאים יצליחו לעקוב אחרי הדיבור המהיר של ברוקר עם המבטא הזה.

גאג על היסטוריון קשקשן. יו גרנט ב"מוות ל-2020" (צילום:Netflix)

כיאה לגרסה אמריקאית של סדרות בריטיות, התוצאה קצת מאכזבת עבור מי שאוהב את המקור (חוץ מ"המשרד" כמובן, ואני מוכן להילחם פיזית בכל מי שיגיד אחרת). עבור מי שלא, "מוות ל-2020!" יהיה פשוט מוקומנטרי סיכום שנה משעשע שכולל הרבה שנינויות ובדיחות שיובילו לצחקוק, ואולי שניים שלוש שיחלצו מכם צחוק ראשון לשנה שחדשה (למשל, סמואל אל ג'קסון מסכם את האוסקר). במהלך השעה וקצת מספיק ברוקר לצחוק על השריפות באוסטרליה (זוכרים את זה?!), טראמפ, ברקזיט, חובבי קונספירציות, ליברלים נודניקים, תופעת הקארן, יוטיוברים וכל הקורבנות הצפויים של השנה עם פאנצ'ים שלמרות שעוסקים בנושאים חבוטים, מצליחים להביא זווית רעננה, או לכל הפחות, להצחיק שוב.

מצעד השמות הגדולים שתופסים את דמותיות המומחים לא בהכרח עובד בכל פעם. יו גרנט בתור היסטוריון קשקשן לא חוצה את רמת הגאג, ליסה קודרו בדמות של תומכת טראמפ שקרנית זו בדיחה שמתה עוד ב-2016 ולסלי ג'ונס בתפקיד פסיכולוגית מיזנטרופית היתה פשוט בזבוז של שחקנית קומית נהדרת.

לעומתם, היו אלו דווקא השחקנים הפחות מוכרים שהצליחו להצחיק, למשל דיאנה מורגן הבריטית (ששיחקה ב-Wipe המקוריים את דמותה של פילומנה קאנק הנהדרת) בתפקיד האישה הכי ממוצעת בעולם (כלומר, טיפשה כמו נעל קרועה) או המדען שלא מבין למה צריך להראות סרטוני אילוסטרציה מפגרים לצד ההסברים המדעיים שלו.

מעבר ליכולת לצחוק על כמה מוקיונים שתפסו עמדות כוח השנה (במקום לבכות, לשם שינוי), הערך הגדול של "מוות ל-2020!" הוא בזכות להביט אחורה ולראות כמה שרדנו. מעגל החדשות הבלתי נגמר שלנו נארז יפה גם בשנה עמוסה כל כך, ועם כמה שהיא הרגישה בלתי נגמרת, בעיקר טוב להביט אחורה, לראות שאפשר לאסוף את כל האירועים לשעה מזוקקת, ולצחוק בפני הסכנה שהיא היתה. סיכום השנה האיומה הזו אמנם לא הצליח להתעלות לגבהים של הסיכומים הקודמים של ברוקר, אבל גם לא היה פספוס מוחלט. בשנה כמו 2020, באופן יחסי, זה דבר מצוין.

"מוות ל-2020", נטפליקס 2020; יוצר: צ'רלי ברוקר, שחקנים: סמואל ל. ג'קסון, ליסה קודרו, טרייסי אולמן, יו גרנט, ג'ון קירי ועוד