עיר מקלט: כך נראה השבוע הראשון של מוטסים עלי כאדם חופשי

שלישי

6:30 | החדר במתקן חולות

נציגי משטרת ההגירה וסוהרים מהשב"ס העירו אותי בבת אחת. "אתה צריך לקום", אמרו לי, "סיימת איתנו כאן". לא הייתי בטוח למה הם התכוונו. "היית אמור לצאת אתמול בערב", הם המשיכו, "אבל עשינו לך טובה ואפשרנו לך לישון כאן עוד לילה". קמתי בעייפות ואספתי את החפצים שלי בשקט. בסך הכל שלושה תיקי גב יש לי, ובהם כל מה שאני צריך. נציגי משרד הפנים בחולות נתנו לי מיד ויזה ל־14 ימים.

7:15 | מחוץ לשערי מתקן חולות

נשמתי את האוויר של המדבר והוא היה שונה הפעם. הכל היה שונה. אני חוזר לחיים. ידעתי שזו לא חירות סופית, ובכל זאת, אני אדם חופשי שיכול להיות איפה שהוא רוצה. על הספסלים לצד שערי המתקן פגשתי את החברים שביקשו להיפרד. הם שמחו בשבילי, לחלקם זה נתן תקווה שגם השחרור שלהם אפשרי.

11:00 | בדרך לתל אביב

דריה באה לאסוף אותי. שני חברים מחולות לקחו איתנו טרמפ לדרום תל אביב. במשך יותר משעתיים וחצי של נסיעה דיברנו רק על החירות.

13:00 | מוקד הסיוע לפליטים ומהגרים

כשהגעתי למוקד בנחלת בנימין המוני אנשים הקיפו אותי. כתבים שאלו אותי איך התחושה, וההתרגשות הייתה גדולה. הודיתי לכל החברים שעבדו קשה כדי שאשוחרר. המשכתי משם לאכול בשוק בלוינסקי. קצת רזיתי בחודשים הרבים שהעברתי במתקן חולות, ואין כמו המאכל האהוב עליי (פסטה בשמנת) כדי להשמין קצת.

16:00 | אצל חבר, במקום שיהיה לי בית

הגעתי לבית של חבר בשכונת שפירא שיארח אותי בימים הקרובים. יכולתי לנוח קצת לפני הימים הארוכים שצפויים לי, אבל משום מה לא הייתי עייף. ההתרגשות הניעה אותי. לא הייתי מודאג שאין לי בית, תוכניות או עבודה. כל מה שחשבתי עליו הוא השחרור.

20:00 | אזור התחנה המרכזית

15 חברים התאספו לארוחת ערב בבית של אחד החברים. השולחן היה מלא באוכל טוב: בשר, אורז. דיברנו על השחרור ועל השמחה. איך אפשר לדבר על משהו אחר? השארתי את החברים בארוחה, שאליה אחזור בהמשך הערב, ויצאתי לריאיון קצר בטלוויזיה.

רביעי

4:30 | על המיטה, מול המחשב

חזרתי הביתה ב־23:00. מאז אני עונה למיילים ועדיין לא הצלחתי לסיים הכל.

11:00 | לא מפסיק לעבוד

התעוררתי לבד בדירה. החבר יצא לעבוד ולי יש מלא תוכניות. עבדתי על המחשב, המשכתי לענות למיילים ולפייסבוק.

16:30 | משרדי האיחוד האירופי

נציג של האיחוד בירך אותנו. בכלל, הזרים תומכים בנו וממלאים אותנו בתקווה וכוח. הוא התעניין ונתן לי תחושה שאנחנו במאבק צודק.

17:40 | ארוחת ערב חגיגית

חזרתי לאזור התחנה המרכזית. הזמינו אותי לארוחת ערב אצל חבר אחר. 10־15 חברים בארוחה חגיגית במיוחד. זה מדהים, אחרי הרבה זמן שהייתי כלוא, להרגיש שאני בין חברים. בניגוד לאתמול, כבר התחלנו לדבר על מדיניות. כולם מרגישים איזו תקווה אבל לא סומכים על המדינה. בין הדיבורים הקשים על התנאים בחולות והמצב הבעייתי אנחנו יודעים גם להתבדח, ומספרים על הצחוקים והבדיחות שנהגנו לעשות עם הסוהרים. משם אני ממשיך לאיכילוב, לבקר מישהי מהקהילה שמאושפזת שם.

24:00 | חושב על ההורים

הגעתי הביתה, היה לי יום ארוך. רגע לפני שהלכתי לישון חשבתי שאני צריך להתקשר להורים ועדיין לא עשיתי את זה. אני לא בטוח שהם יודעים שהשתחררתי. זו לא פרוצדורה פשוטה, כי טלפון אליהם עלול לסכן אותם; וצריך למצוא דרך לעשות זאת שלא יידעו שאני בישראל. אבל בכל זאת אני מאושר לגמרי. עדיין לא מוטרד מזה שאין לי תוכניות לעתיד.

חמישי

9:30 | רוטינה של בוקר

קפה של בוקר במסילת ישרים.

13:30 | בגדים חדשים, הרגשה חדשה

הלכנו לאכול צהריים במסעדה באזור גינת לוינסקי. זה המקום הקבוע שלנו ומתחילים להתרגל לשגרה. חבר רחוק ראה אותי וקרא לי להיכנס לחנות שלו. הוא אמר לי: 'קח מה שאתה רוצה, מה המידה שלך?'. בחרתי בגדים ונעליים והרגשתי מדהים.

19:30 | מעלים זיכרונות

עוד ארוחת ערב עם חברים בבית ברחוב לבנדה. הפעם עלו הזיכרונות מדרפור. הסיפורים המצחיקים של הסבים והסבתות שלנו, התחושת משם.

שישי

13:00 | שיחה ראשונה עם אבא

העייפות של הימים האחרונים הכריעה אותי. ישנתי כל כך טוב ורגוע והתעוררתי מאוחר. טלפנתי לאבא מהסקייפ. דיברנו כמעט שעה בטלפון על 14 החודשים שהייתי בחולות. ההתרגשות הייתה ענקית. בפעם האחרונה דיברתי איתו לפני יותר משנה. המשפחה הופתעה שטלפנתי, הם לא ידעו שזה הולך לקרות. לצערי בגלל זה לא יצא לי לדבר עם אימא שלי, משום שלא הייתה בבית. יש לי חמישה אחים ואחיות, כולם בדרפור. הם עוקבים ושומעים ויודעים על הפעילות שלי, שומעים מחברים על המאבק. בהתחלה פחדתי שזה יפגע בהם אם מישהו שם יגלה שאני פעיל בישראל, אבל אבא שלי לא מפחד. הוא פוליטיקאי בעצמו ואיש חינוך, הדוגמה האישית שלי. הגיבור שלי, שתמיד ידע להתגבר על מצבים קשים. כשהייתי בן 10 בדרפור הוא לקח אותי לשיחה והסביר לי שאני צריך לדאוג לאחרים, להיות אמיץ ולא לפחד. בשיחת הטלפון הוא שאל אותי אם אני זוכר על מה היינו מדברים. אמרתי לו שלא שכחתי אף מילה ושנינו בכינו.

סיפרתי לו מה קרה כשהייתי במתקן חולות. זו הייתה תקופה קשה מאוד, התבלבלתי קצת ולא ידעתי מה לעשות. לא יכולתי לדבר איתו אז. פחדתי להדאיג אותו, ואני מודה שלא סיפרתי לו את כל האמת. אמרתי לו שחולות זה מחנה פליטים ולא מתקן כליאה, וכשהוא שאל אותי על הגזענות שיקרתי ואמרתי שאין גזענות ושהכל בסדר.

עזבתי את דרפור ב־2003 ומאז לא ראיתי אותם. אחותי הקטנה הייתה אז רק בת שנתיים. אם היא תראה אותי ברחוב היא לא תדע מי אני. השיחה הזאת בשישי עם האחים והאחיות כמעט שברה אותי. לראשונה ב־12 השנים שאני בישראל חשבתי על האפשרות לחזור לדרפור, אבל אני יודע שאם אחזור אסכן את חיי המשפחה שלי.

13:00 | מתכוננים לארוחת שישי

עשיתי קניות לקראת ארוחת הערב. תכננתי לנסוע למתקן חולות לארוחה עם חברים מחוץ לשערי המתקן, ולשם כך קניתי תמרים, ענבים, תפוחים ובננות.

18:50 | שוב מחוץ למתקן חולות

הגענו לחולות לארוחת רמדאן. פגשתי את החברים שם לפני הספירה של הערב, שמסתיימת בעשר. יש לנו שלוש שעות לבלות ביחד. במתקן הם הכינו אוכל סודני, וכל השיחה התנהלה על השחרור שלי. אמרתי להם שהם חייבים להיות אופטימיים ולא להישבר. אם אני שוחררתי אחרי 14 חודשים, גם אחרים ישוחררו. אני משוכנע בכך שהצדק ינצח.

21:30 | בחזרה לעיר

כשהם חזרו למתקן הכליאה נעצבתי. זה לא קל לראות אנשים חוזרים לכלא. הם חפים מפשע וכלואים ללא משפט ולתקופה בלתי מוגבלת. כשהגענו לעיר ישבנו בבית של חבר בדרום העיר. בכל יום אני פוגש מישהו אחר. כל החברים התגעגעו וביקשו לבלות איתי, גם כאלו שלא ממש הכרתי לפני כן.

שבת

12:30 | נווה שאנן

פגישה של פעילים דרפורים במרכז קהילתי בשכונה. ניסינו לחשוב איך לארגן את הקהילה למען האנשים שנמצאים שם, בדרפור. אני ממשיך משם למסעדה סודנית באזור, קיסרה (אוכל סודני ביתי) לארוחת צהריים עם חברים.

15:30 | פגישה פוליטית, בית קפה

עוד פגישה למען הקהילה הדרפורית. התחושה הזאת יוצאת דופן. מצד אחד אני כמעט לא חושב על תוכניות אישיות ועל העתיד, מצד שני את הפעילות החברתית אני לא יכול להפסיק, היא ממש חלק ממני.

19:30 | קונצרט בגן העיר

המוקד לפליטים ומהגרים ארגן קונצרט למען המאבק נגד סחר בבני אדם. באירוע השתתפו ישראל גוריון ואסף אמדורסקי, ומשום שהגעתי באיחור קל פגשתי את החברים רק בסיומו. גם אנשים שמעולם לא ראיתי פנים אל פנים, אלא רק בפייסבוק, באו להגיד לי שלום. זה היה מדהים.

22:30 | כתיבה

יצאנו מגן העיר וחלק מהחברים הלכו לשבת בבר. אני חזרתי הביתה כי היו לי כמה דברים לעשות: לכתוב מאמר ולנסח מכתב ארוך למשפחה שלי. התחלתי לכתוב את שניהם במקביל, האחד בערבית והשני בעברית.

24:00 | המחשבות שלפני השינה

הדבר היחיד שקצת מטריד אותי הוא מה ללמוד: ממשל או משפטים. לפני הכניסה לחולות כבר השלמתי את כל התהליך ועשיתי פסיכומטרי, אבל הכליאה עצרה את התוכניות שלי. אני חושב שאצליח לקבל מלגה אבל בכל זאת איאלץ לעבוד במקביל ללימודים. זה לא מפחיד אותי.

ראשון

9:40 | מפגש עם אסיר משוחרר

הלכנו לשתות קפה במסילת ישרים, לא רחוק מהבית. הגיע חבר שרק ביום חמישי יצא מסהרונים אחרי שלושה חודשים שהוא ריצה שם בלי משפט. אנחנו לא יודעים למה עצרו אותו.

11:30 | כביסה בבית

שטפתי במים ובסבון את החולצה הלבנה שלי. עוד לא פרקתי את כל התיקים מחולות. כנראה אני עדיין לא מאמין שיצאתי לחופשי. אני מרגיש בנוח אצל החבר למרות שאנחנו חולקים דירת חדר. כבר עשינו את זה בעבר.

18:00 | וולפסון 57, אספה לחוצה

נפגשנו במרכז לקידום פליטים אפריקאים אבל לא הרבה אנשים הגיעו, רק 15. דחינו את האספה הכללית לפעם אחרת. יצאתי קצת עצבני מהפגישה ויושב ראש המרכז ביקש שנשב.

21:15 | חושבים על העתיד שלי

ברחוב גורדון נפגשתי עם עורכי הדין שמנהלים את המוקד לפליטים ומהגרים ויעזרו לי לקדם את עניין הלימודים. אני רוצה להתחיל באוקטובר הקרוב. לימודי המשפטים מתקיימים בעברית וזה יקשה עליי לעבוד במקצוע מחוץ לישראל. בכל מקרה, את הבקשה אגיש השבוע. כשחזרתי הביתה סיפרתי לחברים על ההתלבטות שלי, והם אמרו: אתה לא תגור בישראל כל החיים, לך ללימודי ממשל בבינתחומי. סימסתי לעורכי הדין: אלמד ממשל.

שני

10:00 | מכתב הביתה

סיימתי את המכתב למשפחה. ניסחתי מכתב ארוך אבל לא חתמתי בשמי, ביקשתי מהם להגיד אם הם מזהים את כתב היד שלי. נראה לי שהם יאהבו את המכתב. פירטתי בו את הגעגועים וההתרגשות והקדשתי לכל אחד מבני המשפחה פסקה אישית.

12:45 | קפה אלבי

החבר ואני החלטנו לעבוד על המחשבים שלנו בקפה ולא בבית. ישבנו שם עד אחרי הצהריים. אני כתבתי, הוא מילא בקשות ללימודים בחו"ל. בין לבין פגשנו חברים ואנשים שאנחנו מכירים.

18:40 | מדברים על מדיניות הגירוש

פגישה באמנסטי אינטרנשיונל ברחוב קיבוץ גלויות. אני חבר בוועדה המייעצת ודיברנו הפעם על השחרור שלי ועל מדיניות הגירוש של ישראל. אנחנו מודאגים מהאפשרות שבית המשפט יאפשר את הגירוש. בינתיים מחכים.

21:15 | א־לה רמפה

נפגשנו עם חברים בבר. באמת ניסינו להשאיר הפעם את הפוליטיקה בצד, אבל איכשהו זה תמיד עולה.

23:30 | בבית

סרטונים של אובמה ולישון.

שלישי

9:00 | שבוע חדש

בדיוק שבוע עבר מהרגע שבו הייתי מחוץ למתקן חולות. כמעט כל הלחץ של הימים הראשונים עבר, ועכשיו אני מתחיל לחשוב ברצינות מה התוכניות האמיתיות שלי לעתיד, מה אלמד, במה אעבוד. אני באמת בחוץ.