2011-2021: האם ניתן להחזיר את האוהלים לשדרה?
עשור לאחר המחאה החברתית הגדולה שהבטיחה הרבה וקיימה קצת פחות - הפעיל החברתי דוד מזרחי ניסה להקים שוב אוהל ברוטשילד לאחר שנקלע לקשיים. העירייה הבינה את הנפיצות ופינתה אותו בזריזות, ומאז הוא נודד בין השדרה למקומות אחרים. האם יצטרפו אליו?
הכל התחיל כשדוד מזרחי, פעיל חברתי שכבר זכינו להכיר, נקלע לקשיים כלכליים. או שאולי הכל התחיל בשנים של הזנחה ממשלתית ועירונית את האנשים השקופים – נפגעי ההוצאה לפועל, העניים, כל מי שלא מצטלמים טוב על שלט. כעיר חובבת טרנדים והתרחשויות מסעירות כמו תל אביב, לא נדיר לראות ניסיון מחאה מתרומם ואז גווע בתוך אבק התלהבותו, אבל האוהל שהקים דוד מזרחי בשדרות רוטשילד איננו טרנד וגם לא סיבוב חוזר על מחאת 2011. אפשר לקוות שהאוהל הזה מבשר את בלפור ב'. אחרי הכל תל אביב ואנשיה סיפקו רוח גבית עזה למה שהתרחש בשנה וקצת האחרונות בירושלים. אנשים מהסוג שאומרים ״נפלת על הדור הלא נכון״ ומתכוונים לזה.
מזרחי, על הרצון הבוער שלו בשינוי, האמונה שעם הממשלה החדשה אולי תהיה אוזן קשבת, לא פראייר. ב-2017 היה אחד מהמובילים המרכזיים של מאבק הנכים. עד לא מזמן הרצה על מחאות חברתיות בבתי ספר, עבד עם בני ובנות נוער וסיפר את סיפורו האישי. הכנסה השלים כמדריך שיקומי לאנשים עם מוגבלויות. בגלל הקורונה, סגירת בתי הספר וצמצום הפעילויות, הפסיד הרצאות רבות. הוא לא התייאש. הוא עבד בעבודות מזדמנות. לקח כל עבודה. אבל פשוט לא הצליח לסגור את החודש.
״הגעתי למצב שפשוט לא הצלחתי לסגור את החודש ולשלם גם שכר דירה", הוא מספר, ומתייחס גם לתהייה מדוע אם כך לא יוצא מהעיר: "אני יודע מה זה פריפריה. מה אתם חושבים בפריפריה אין יוקר מחיה? המזון לא יקר? הדיור לא עולה ועולה עם הזמן? הבעיה היא לא רק שלי. עכשיו יש ממשלה חדשה וזאת הזדמנות להביא את הדברים למודעות. אז שמתי אוהל ברוטשילד״.
מזרחי לא בחר את רוטשילד באופן מקרי. מדובר בשדרה הנושאת מטען רציני ואוצרת בתוכה את כל זיכרונות מחאת 2011, לצד דירות הנמכרות במיליונים רבים ומושכרות בשכר דירה גבוה להחריד. היא גם גשר בין תל אביב השבעה לשכונות הדרום: אם תעלו מהבימה דרך השדרה תגיעו תוך דקות לגינת הרציפים בנווה שאנן. מקום שעד לפני חודש ופעילות משטרתית שהעלתה הילוך בעקבות מחאה, היוותה מוקד עצוב ומפחיד לחסרי בית ונרקומנים. גם העירייה מודעת למטען שהשדרה נושאת:
״תוך שעה מהרגע שהקמתי את האוהל היו אצלי חמש ניידות ופקחים. אחד מהם אמר לי במפורש שהעירייה מודעת לנפיצות של אוהלים במיקום הזה ולא מוכנה לתת לזה לקרות. שבגלל זה סגרו הרבה מקומות עם גדרות, כדי להקשות על האוהלים. הפקחים בחורים טובים עם עבודה לעשות. באו לתת לי קנס ובסוף שמו לי 50 שקל מהכיס הפרטי. הפקחים הם לא הבעיה אלא מי ששולח אותם״.
מאז שגורש מהשדרה מזרחי מזגזג בינה לבין חוף הים ומקומות נוספים עם האוהל שלו. מקום אחר לישון – אין לו. ״פניתי לעזרה למספר מקומות אבל אלו תהליכים שלוקח זמן להתניע. מה שחשוב להבין זה שמדובר בבעיה מערכתית ולא בעניין פרטי שלי. אנחנו דור של אנשים יצירתיים שלא מוכנים לתת למדינה לכבות את החלומות שלהם. למדינה יש כסף. המצב הכלכלי פה טוב. רק שהכסף הולך לעשירים, לתאגידים, לטייקונים. לא לאזרח הקטן. להשיג עזרה? תשאלו את איציק סעדון איך עובדת ההתנהלות מול ביטוח לאומי״, אומר מזרחי ולא טועה: שכר המינימום הנוכחי – 5,300 שקלים לחודש. לפי דו״ח הביטוח הלאומי יש בישראל כמעט שני מיליון עניים. ב-2019 שחררו בביטוח הלאומי את הנתון הקשה הבא – כשליש מהשכירים במדינה מרוויחים פחות משכר המינימום. ״נו תגידי לי את״, אומר מזרחי, ״באיזו עיר בישראל אפשר להתפרנס מזה אם יש לך ילדים? את יודעת שבסגר הראשון בקורונה כששום דבר לא עבד – הוצאה לפועל המשיכו להגיע לבתים? במצב כזה לא משנה כמה תתאמץ להתרומם וכמה קשה תעבוד, איזה סיכוי יש לך?״.
מה אתה מצפה שהמחאה תשיג?
״הדרישות מאוד קונקרטיות ובסיסיות ביותר כמו שז׳בוטינסקי אמר בזמנו – מזון, מעון, מלבוש, מורה ומרפא. זה אומר טיפול במחירי הדיור והאוכל, תקנים ומיטות בבתי החולים. אני פונה לכל השקופים, העניים, נפגעי ההוצאה לפועל, כל אלו שאף אחד לא סופר אותם – בואו נצא יחד ונעורר שינוי עד שתהיה תכנית עבודה אמיתית, לא ועדות יחסי ציבור. עד שנקבל מענה אמיתי ליוקר המחיה. אם נצעד אלפים יחד – זה יקרה״.