למחאה יש כמה סיבות לאופטימיות. ותודה לשקרן בן שקרן
כולם, חוץ מראשי האופוזיציה והתקשורת, הבינו אתמול מיד ש"עצירת החקיקה" היא עוד שקר של נתניהו שנועד לקנות לו זמן. צריך לנצל את הרגע הזה ולהודות לראש הממשלה שאיפשר לנו לראות כמה אנשים יפים מימין ומשמאל חיים פה לצדנו וכמה אנחנו גאים להילחם לצידם על עתיד טוב יותר. עד שננצח
אני עדיין אופטימית.
אופטימית למרות ש"אין שמש גשם – יש רק צל" של משינה מרגיש מאוד רלוונטי. צל כבד עלינו, כי אחרי הזמן שקנה לעצמו הערב השקרן בן שקרן (תודה על הקופי, סמוטריץ'), קשה לשכוח שעדיין אנחנו חיים פה הבוקר עם כמה דברים קשים מאוד:
★ שתיקה מוחלטת על הפיטורין המזעזעים של גלנט – שאני רחוקה מלתמוך בו או בכל אחד שנתן יד לממשלה שבה אדם שלא ניהל חנות מכולת קיבל לנהל את המשטרה, אבל המסר של פיטורין כאלו הוא לא משהו ללמד את הילדים.
★ מתנה חדשה לבן גביר בצורת יחידת משטרה פרטית משלו, עטופה באריזת שוחד – רק לפרום את הסרט ולרסס.
★ עדיין יש יותר נרצחות השנה (ואנחנו בחודש מרץ) מאשר נשים שרות בממשלה (ותודה לאלמונית שיצרה את השלט הזה עם האמת בפנים).
★ עדיין יש כאן ראש ממשלה חלש שלא מחליט כלום ושנתן את המפתחות של הרכב לפירומנים.
★ יש ממשלה שטרם התפנתה לדאוג למישהו מלבד עצמה (לא לזה התכוונו נטאשה כששרו "יש זמן").
★ יש בני-אדם חצי שעה מתל אביב שחיים עם אפס זכויות. חלקם הקטן מאמינים, כמו כמה יהודים, ב"שישרף לכם הכפר". חלקם הגדול רוצים להתפרנס, לאהוב, להיות חופשיים לזוז. ואנחנו, ממש אנחנו, מונעים את זה מהם. מכולם.
אז מה יהיה? הים אותו הים, נתניהו אותו נתניהו, נטול אידיאולוגיה מלבד אני אני אשתי ובני. והפירומנים אותם פירומנים, עם יותר מקורטוב גזענות אבל מלאי אידיאולוגיה ואמונה בדרכם. ולכן, בהפוך על הפוך, אני אופטימית. הממשלה קנתה לעצמה זמן ואין לי ספק שהוא לא ינוצל כדי לנהל את המדינה לטובת אזרחיה. הזמן ייגמר כי מתישהו מישהו מהפירומנים הרבים שמככבים בממשלה יעשה משהו שידליק את השטח.
אבל אם יש משהו שקיבלנו בחודשים האחרונים, הרי זו התזכורת לכך שיש כאן מחנה ליברלי ענק, שמוכן לעשות הרבה כדי לוודא שישראל תשאר דמוקרטית ואולי גם קצת יותר ליברלית. אגב, פעם, מזמן מזמן, גם הליכוד היה חלק מהמחנה הליברלי ויש בי תקווה שכשיסתיים ה"כיבוש" בליכוד המפלגה הזו תחזור להיות חלק מהמחנה הליברלי, ואז באמת יהיה פה רוב משמעותי לאנשים שמאמינים בטוב לחיות בעד ארצנו ולאפשר גם לאחרים לחיות בטוב.
אבל אני אופטימית כי נזכרנו במגילת העצמאות, ונזכרנו שהיא חייבת להפוך לחוקה, ונזכרנו שחייבים למנוע ממישהו אי פעם לשנות את חוקי המשחק, דווקא כדי שאפשר יהיה לעשות רפורמות. ספק אם זה יקרה עכשיו. אבל בול בשביל זה קיבלנו עוד תזכורת מהחודשים האחרונים – המחאה יודעת להתגייס ברגע, גם אחרי הפסקה ארוכה, דווקא כי היא אמיתית לגמרי. אמר לי היום חבר יקר שפסח הוא זמן טוב להפוגה בקרב והוא כנראה צודק.
אבל אני אופטימית כי או שהמשא ומתן יצליח (סיכוי קלוש, אבל יש סיכוי) או שהמחאה לא תעצור. אנחנו יודעים להתניע מאפס למאה בקלות, כמו שראיתם שלשום על האיילון.
אני אופטימית כי קיבלנו, כולנו, הזדמנות למבט במראה. המראה הוא מכוער אבל הוא ברור היום ליותר אנשים מאלו שהיה להם ברור כמה מסוכן יכול להיות פה בבחירות הקודמות. וכשנחגוג את חג החירות צריך לזכור שיש פה חצי שעה מתל אביב בני אדם שאנחנו, אנחנו, אנחנו אוסרים עליהם לחיות בחופש. צריך לזכור ולהילחם לשנות את זה כדי שיהיה לנו טוב פה. בעסקים ובחיים מצליחים רק כשכל מי שמעורב מצליח. ותודה לראש הממשלה שאיפשר לי לראות כמה הרבה אנשים יפים מימין ומשמאל חיים פה לצדי וכמה אני גאה להלחם לצידם על עתיד טוב יותר.