צודקת, מאופקת ועצובה: המחאה הכי טעימה בעולם

(צילום: אורן זיו)
(צילום: אורן זיו)

חלוקת מזון בבלפור יכולה בקלות להפוך לאקט מתריס ופרובוקטיבי, אבל אירוע המחאה הקולינרי אתמול היה מתוקתק ומאורגן ומלא באהבה. חשוב מכך: הוא הזכיר שוב שכל המחאות הן בעצם מחאה אחת גדולה

בסוף הלילה, אחרי האלימות המשטרתית הקשה נגד המפגינים, קל היה לשכוח איך הערב הזה התחיל. הוא התחיל באהבה גדולה ודאוגה של אנשים זה לזה. עשרות רבות של מסעדנים ושפים בכירים התמקמו עם המחאה שלהם בכיכר פריז בואכה בלפור, הקימו מתחם מאורגן ומסודר והזרימו לתוכו אלפי מנות מזון מעולות ממיטב מסעדות ארצנו, תקתקו עמדות חלוקה והתחילו לעבוד. ספק אם הייתה בהיסטוריה כולה מחאה עם ניחוח משוגע כזה של אוכל טוב.

מסודר ומאורגן למופת. שף ישראל אהרוני במתחם החלוקה (צילום: אורן זיו)
מסודר ומאורגן למופת. שף ישראל אהרוני במתחם החלוקה (צילום: אורן זיו)

קשה היה שלא לשים את הסרקזם בצד. חלוקת מזון בבלפור יכולה בקלות להפוך לאקט מתריס ופרובוקטיבי, אירוע מבוים למצלמות המדיה שבו שופכים אוכל על הכביש כמו שחקלאים היו שופכים פעם עגבניות כשהיו כאן חקלאים, פוטו-אופרטיוניטי לשפים-כוכבים. לא היה שם שום דבר מכל זה. כל מנה הוכנה באהבה, נעטפה באהבה והוגשה באהבה, הסדר היה מופתי, הציבור עמד בתור בלי להידחף, המתחם המגודר ומתנדבים נחושים עם מגפונים מנעו התקהלות. באופן מדהים למדי, בהתחשב בכך שמדובר בחלוקת אוכל לישראלים בחינם, זה היה אחד האירועים הכי מאופקים של גל המחאה הזה.

התפרצות של קולגיאליות ואחווה. אדם ויה (דוריס קצבים) וחיים כהן (צילום: אורן זיו)
התפרצות של קולגיאליות ואחווה. אדם ויה (דוריס קצבים) וחיים כהן (צילום: אורן זיו)

זה עניין ששווה להתעכב עליו: מחאת המסעדנים – מול מדיניות ממשלתית מופרעת ומנותקת שהופכת עליהם את עולמם פעמיים ביום, סוגרת ופותחת להם את העסק על פי גחמות ומביאה אותם אל סף פשיטת רגל – היא מחאה עדינה ועצובה של אנשים שבורי לב, והיא של ישראל אהרוני וחיים כהן כמו שהיא של האחמ"שית והברמן. המחאה הזאת הביאה להתפרצות של קולגיאליות, אחווה והערכה הדדית בין המסעדנים והשפים, והכל התלכד לרגעים הקסומים האלה שבהם התאחדו למען מטרה משותפת כל אנשי סצנת האוכל, ברמה שאפשר היה פשוט לחלק שם גם את פרסי האוכל של טיים אאוט ולגמור עם זה.

כולם חלק מאותה מחאה גדולה. קרן קדוש ודיוויד פרנקל (צילום: אורן זיו)
כולם חלק מאותה מחאה גדולה. קרן קדוש ודיוויד פרנקל (צילום: אורן זיו)

בעמדות החלוקה המאורגנות אף אחד לא שאל אם אתה נזקק או לא. מי שלא נזקק היום יזדקק מחר. בפועל, זו הייתה מחווה יפה כלפי אלפי המפגינים שזרמו לבלפור ויצאו בצעדה לעבר הכנסת כדי למחות נגד "חוק ההסמכה הגדול" שיעניק לראש הממשלה סמכויות טוטליטריות. הצבא הזה צעד על קיבה מרופדת היטב באדיבות כמה מהמסעדות הטובות בארץ, והייתה לכך כנראה תרומה גדולה לאווירת הקרנבל הצוהל שאפיינה את ההפגנה אתמול. התקשורת אוהבת למתג את המחאות בנפרד – מחאת התרבות, מחאת העו"סים, מחאת השחיתות, מחאת אנטי-ביבי – אבל בסוף, בשטח, מיום ליום, גוברת ההבנה שכולם חלק מאותה מחאה גדולה.

ניחוח משגע של נתינה ואהבה. מוטי טיטמן מ"מלגו ומלבר" (צילום: אורן זיו)
ניחוח משגע של נתינה ואהבה. מוטי טיטמן מ"מלגו ומלבר" (צילום: אורן זיו)

השלטון ניסה למנוע את מחאת המסעדנים בכל כוחו ובשלל דרכים. השלטון ניסה למנוע צעדה של המוחים בבלפור אל הכנסת. שליחי השלטון הסתובבו בין המפגינים וחיפשו לצלם עדויות מרשיעות לכך שהמפגינים הם שמאלנים\אנרכיסטים\אנשים עם שדיים. עם שובם של אלפי המפגינים מהכנסת לבלפור, הפכה הכיכר שהייתה מלאה בניחוחות של אהבה ונתינה כמה שעות קודם לכן לזירה אלימה שבה כוחות הדיכוי של השלטון מפזרים בכוח מופרז אזרחים צעירים ששרים "אין לי ארץ אחרת". שוב נשבר הלב.

למדנו משהו ממרד המסעדנים בסופ"ש. תומר אגאי, עומרי מגל ושפים שקשה לזהות עם מסכות (צילום: אורן זיו)
למדנו משהו ממרד המסעדנים בסופ"ש. תומר אגאי, עומרי מגל ושפים שקשה לזהות עם מסכות (צילום: אורן זיו)

המסעדנים, כמו מאות אלפי ישראלים אחרים, גילו שאין למדינה שום כוונה לעמוד בחלק שלה בהסכם בינה ובין אזרחיה ולהעניק להם את רשת הביטחון שרכשו במיטב מסיהם. התגלית הזאת ריסקה את אמון הציבור בממסד לשפל, ולא פחות מכך את נכונותו של הציבור לציית לו באופן עיוור. אבל אם יש משהו שלמדנו ממרד המסעדנים של הסופ"ש, זה שאנחנו כבר לא כל כך שואלים אותם יותר. לא את הממשלה, לא את התקשורת, לא את השוטרים, לא אם לפתוח או לסגור על פי גחמה, לא איזה דגל להניף, לא איזה חלק גוף להראות, ובטח שלא איך, איפה ומתי להפגין. כמו שזה נראה אתמול, רק התחלנו.