מחוץ למרחב המוגן: למה אין יותר ברים להט"ביים?

אני חושבת שהייתי עד היום במיליארד מסיבות של לסביות. אני גרה בתל אביב כמעט חמש שנים ומתוכן עמדתי במצטבר שנה בתור לשירותים בכולי עלמא. אל תוך מחזור הדם שלי נספגו אינספור חותמות, תויגתי באלפי תמונות מחרידות, שלא לומר מעליבות, עם התיאור "היה כיף איתכן". הוספתי לפייסבוק 200 בנות שלארבע מתוכן כתבתי אחרי חודש "היי". סטטיסטית, עשיתי חיים. ובכל זאת הלילה הסוער ביותר שביליתי כלסבית בתל אביב היה כשעדיין גרתי באשדוד. לקחתי מההורים את האוטו כדי לנסוע לאמזונה, שהיה התוצאה הראשונה בחיפוש "בר לסביות" בגוגל. עם האאוטפיט הכי יפה שלי, נראית כמו עוזרת פרלמנטרית ששואפת גבוה, לא היה לי ספק שאני חוזרת הביתה עם חברה. אבל בבר ברחוב לילינבלום, שהיה בעצם חנות פלוס מחסן שנצבעו בשחור, ישבו רק ארבע בנות. שתיים מתוכן היו בנות זוג של השתיים האחרות. שתיתי שליש בירה בשתיקה כאילו אני ספר של המינגוויי. מדי פעם נכנסה בחורה יפה שהסתכלה מסביב, שאלה איפה זה הפסאז' והלכה. כשביקשתי לשלם הברמנית אמרה בבוז: "זאת הבעיה עם לסביות. שליש בירה והביתה. ההומואים – צ'ייסרים, שוטים, בירות, ערמות". וסיכמה יפה: "לסביות – כסף לא רואים מזה". הבר הזה נסגר מאז, ולפעמים אני חושבת שבאשמתי.

עוד כתבות שיעניינו אותך:
קינוחים צבעוניים ומושלמים לחגיגות הגאווה
מפני שיבה תרים: הכירו את הסבים והסבתות הגאים
12 מקומות בילוי שלה"טבים ירגישו בהם בבית

אוויטה ז"ל. צילום: אלעד רובין

לבנות הדור שלי כבר קשה לדעת אם המינרווה, בר הלסביות הראשון בעיר, ובית השואבה שהחליף אותו ונסגר כבר לפני שבע שנים, קרו באמת או היו רק חלום. הפאם פאטאל והברווז שניסו לתפוס את החלל שהותירו שני המועדונים המיתולוגיים נסגרו גם הם אחרי תקופות קצרות יחסית. הסבירו את זה בכך שהלסביות קמצניות, הולכות לישון מוקדם, לא יודעות לשתות; הוזכרה גם העובדה שנשים עדיין משֹתכרות פחות מגברים ויכולות להוציא פחות כסף. רעות נגר, מפיקה ויזמת וממייסדות האמזונה, טוענת שעלויות אחזקת בר בתל אביב הן כמעט בלתי אפשריות. "מבחינת רישוי עסקים בעירייה, התנהלות מול ספקים, תוכן, פרסום ויח"צ זה לא פשוט. כשפתיחת העסק מגיעה מתוך אג'נדה ולא מתוך מניע כלכלי – וזו לרוב הסיבה לפתיחת בר להט"בי – הרבה פעמים חסרה מקצועיות וכיס עמוק".

לפני שנתיים נסגר בר האוויטה, המקדש ההומואי שנפתח ב־2004 והיה אבן שואבת לגייז מכל הארץ. זה קרה בסופו של דבר למרות התפיסה שהומואים, בניגוד ללסביות, הם קהל רווחי. יכול להיות שפעם זה היה נכון, אבל היום ניכר שינוי עמוק יותר, מהותי, בהרגלי הבילוי הגאה בכלל. אחרי שנים של עמידות, גם מועדון הגייז היציב ביותר נאלץ לסגור את שעריו.

כיבוי האורות באוויטה חתם למעשה את עידן מועדוני הגייז הסגורים והעיר הגאה הכי טובה בעולם נכנסה לתקופה חדשה, של "ליינים" ושל "איוונטים" שהם "גיי פרנדלי"; ברים גאים שקראו היטב את המפה הוסבו למקומות מעורבים, ועל חורבות המועדונים שהתעקשו לשמר את האווירה המסתגרת הוקמו מקומות בילוי פתוחים, מקבלים, עם "וייב להט"בי" או "טוויסט הומואי" – ביטוי ששמעתי באמת. אפשר לראות בזה פלח שוק שהתעייף ונהיה כישלון כלכלי, אבל אפשר לראות בזה גם מגמה בריאה של קהילה שלא צריכה יותר להסתתר, שלא זקוקה – או זקוקה פחות – למרחבים מוגנים.

הפאג באלפאבית. ליין גייז במועדון גיי פרנדלי. צילום: גיא חביב

הקהילה הזאת השקיעה מאמצים אדירים כדי לקבל הכרה. חלק ממנה מצדד ברצון להיטמע בסביבה בצורה אורגנית עד כמה שאפשר, חלק אחר מאמין שחשוב לשמור על זהות ואחדות גם במחיר של התבדלות. המאבק ארוך השנים הזה יצר בסופו של דבר לילה שהוא גם וגם: קהילה חזקה ובולטת בתוך מרחב הבילוי הכללי של העיר, בלי מחיצות, אבל גם בלי לאבד זהות. "תכנים לקהילה לבשו צורה של ליינים שמתארחים בברים של סטרייטים", מסבירה נגר, "שזה חשוב, כי זאת נראות נוספת לקהילה וחשוב שיהיו לנו נקודות חיכוך".

סגנון הבילוי המשתנה ומתפתח של הקהילה הגאה מקבל רוח גבית מההיפסטרים, תנועה תרבותית חברתית מובהקת, גיי פרנדלי במהותה, שמתפעלת בעצמה חיי לילה משגשגים. שתי הקהילות האלה משיקות זו לזו בנקודות רבות ולשתיהן אינטרס הרמה משותף. המפגש ביניהן, יחד עם ההתפתחות המואצת בחיי הלילה ההיפסטריים בעיר, תרמו תרומה מכרעת לשינויים בהרגלי הבליינות של הקהילה הגאה. קשה להגיד אם האחד הוביל לאחר, אבל אפשר לקבוע בוודאות שריבוי אתרי בילוי היפסטריים, שמושכים מטבעם גם גייז, סייע לדעיכת אתרי הבילוי הגאים שלא הבינו בזמן לאן נושבת הרוח (לברלין).

אמזונה. זכרונות יפים. צילום: גוני ריסקין

אמנם היה משהו יפה בטקס החניכה המבעית הזה של הבליין הגאה בתל אביב. ואפילו שאני מפרגנת ללסביות הצעירות שהחוויה הזאת כנראה תיחסך מהן, אני גם קצת עצובה בשבילן על ההחמצה. יש רגעי תופת שחוזרים אליך אחרי הרבה שנים, ובפרספקטיבה בוגרת ומנוסה יותר, שבטוחה יותר במקום שלה, הם זיכרונות מתוקים. כמו הלילה ההוא באמזונה שהשתכרתי משליש בירה ולא דיברתי עם אף אחת, איזה לילה מדהים זה היה.