מה את עושה פה בכלל? מיומנה של גיימרית מקצועית

למה נשים נתפסות כגיימריות נחותות, מדוע קשה להן להתפרנס מהתחום, ואיך זה שדווקא בישראל המצב קצת יותר טוב? עדי שיפר מסבירה

לארה קרופט
לארה קרופט
23 באוגוסט 2015

הוריי קנו לי אמסטרד 64K ליום הולדת 6. 31 שנה מאז אני משחקת ברמות משתנות של רצינות והשקעה, כמעט רק במחשב. לא אוהבת קונסולות. אני נוטה לתחומי עניין שבהם אני מיעוט נשי – בייחוד בקבוצת הגיל שלי: גיימינג, גיקיות כללית וגם הנדסת מכונות. היותי מיעוט אף פעם לא הפריעה לי ולא מנע ממני לעשות את מה שאני רוצה, אבל ברור לי שנערות ונשים בעלות אופי שונה יכולות להידחק מהתחומים האלה בגלל יחס שונה, גם אם לא תמיד מפלה.

אחת ה"הוכחות" לנחיתות הנשית בגיימינג היא שיש הרבה פחות גיימריות מקצועיות מאשר גיימרים מקצועיים. זה נכון, אבל הסיבות לכך מורכבות יותר מאשר היכולת הטכנית לשחק. במהלך חיינו כגיימרים, כולנו חוטפים על הראש על זה שאנחנו מבזבזים את זמננו. גיימרים מקצוענים סופגים את זה בצורה הרבה יותר קשה, בעיקר מהמשפחה. לא נולד ההורה שלא יהיה מודאג כשהילד שלו משקיע את חייו במשחקי מחשב. הלחץ שמופעל על אישה שרוצה לעסוק בגיימינג מקצועי מוגבר בגלל הציפיות מנשים שעדיין קיימות אצל רוב האנשים. צריך אופי חזק כדי לעמוד בלחצים האלה.

נניח שגיימרית הצליחה להעפיל לתחרות חשובה – כל העיניים עליה, והלחץ הוא פי כמה מאשר זה שמופעל על הגברים. ואז – כשהיא בסטרס אטומי כי היא האישה היחידה וכולם מסתכלים עליה, וההורים שלה מיואשים ממנה והיא פשוט חייבת להצליח – היא מפסידה, בגלל הלחץ או פשוט כי לפעמים מפסידים. מיד קופץ כל האינטרנט עם משפטים כמו "נשים גרועות במשחקי מחשב, תחזרי למטבח, אבל יש לה דווקא ציצים יפים, וואלה הייתי עושה אותה".

עולם הגיימינג המקצועי מבוסס היום על הכנסות מסטרימינג – שחקנים מקצועיים משדרים משחקים בשידור חי ומתפרנסים מפרסומות, מנויים וטיפים שהצופים נותנים להם. חלק מהעניין הוא צ'ט שרץ במקביל לשידור שבו הצופים יכולים להתכתב. ברגע שעל המסך מופיעה אישה, הצ'ט מתמלא כמות בלתי נתפסת של הטרדות מיניות. בשתי דקות אקראיות שבהן סרקתי סרטון אחד – ספרתי כמעט 30 הודעות של הטרדה מינית. הטרדה כל ארבע שניות.

אם הגיימריות יחסמו כל מי שמטריד אותן לא יהיה להן כסף, שלא לדבר על כך שהן יתעסקו כל הזמן רק בזה ויקימו על עצמן עליהום. מכאן יוצא שפרנסתן תלויה באותם אנשים שמבזים אותן. ובל נשכח שבאווירה הזאת הן גם צריכות לשחק – ולשחק טוב – כדי שימשיכו להסתכל עליהן.

הקהילה הגיימרית־גיקית בישראל שונה מזו שבארצות הברית. במובנים רבים הישראלית בוגרת יותר, אף שכרונולוגית היא דווקא צעירה יותר. הקהילה הגיקית בארצות הברית עדיין מובלת על ידי מבוגרים שמחזיקים בדעות מיושנות, בעוד את הקהילה בישראל מרכיבים צעירים, אחוז גבוה מהם נשים ונערות, ולכן התפיסה פרוגרסיבית יותר וסטיגמטית פחות. אשרי המאמין.

GTFO: Get the F&#% Out, סינמטק חולון, חמישי (27.8) 20:30, 38 ש"ח