"מייקל" היא נס גדול. והיא תלמד אתכם לחמול על הישראלים

הזולת הוא הגיהנום, וזה עוד יותר נכון כשהזולת הוא משפחה. לכן זה אך מתאים שרגע אחרי שהפס שלנו נגמר וכולנו נאלצנו לחזור לשולחן החג במקום להתמודד עם המשפחה שלנו בזום לליל הסדר, נשב לראות את כל שמונת פרקי העונה החדשה והמעולה של "מייקל", עונה שבדרך נס מצליחה להיות יותר מצחיקה, יותר מרחיקץ לכת ואפילו יותר מרגשת מהעונה הראשונה, הישג שאי אפשר לזלזל בו. זו אמנם רק עונה שנייה למייקל, אבל את הדמויות האלה מגלמים אנסבל מייקל כבר למעלה מעשור. ואולי דווקא בגלל זה, נראה שהפעם הם הגיעו מוכנים לשינוי.

"מייקל" מתחילה בנקודה שלוטה בערפל – מותו של הילד מייקל ברוש. האמא, רבקה (הילה גולדנברג) לא מוכנה להזיז אף פריט מחדרו של מייקל, מה שמסתיר ממנה את הקיום והצרכים של הילדה האחרת שלה, יסמינוש (מיטל רז). בבית חיים איתם גם אחיה של רבקה, דובי (אבי דנגור) שישן במרפסת ומסרב להתקדם בחיים שלו, והדודה של רבקה ומייקל, טוטה (נטליה פאוסט), שחיה בעולם הישן, במציאות שכנראה מעולם לא היתה נכונה, בה היא נלחמת לצד הפרטיזנים ביערות רומניה.

המילה שנאמרת הכי הרבה ב"מייקל" היא, כמובן, מייקל, הילד שלא ברור מתי הוא מת או אפילו ממה. במקום, רבקה עוסקת רק בהנצחה בלתי פוסקת שלו, דובי עוסק בלהעיר לכל הסביבה שלו למה הם לא בסדר בעוד הוא מפחד לעשות צעדים משמעותיים בחיים שלו ויסמין מנסה לגדול בסביבה עוינת, מתחת לעננה הכבדה של מות אחיה, ואפילו לנהל מערכת יחסים עם פלג (נדב הולנדר) שגם הוא פשוט מגיע לשום מקום ולרוב שותק ומתבונן. את הרגשות שלו הוא מצליח לתאר רק כשהוא שר, רק חבל שאף אחד לא מוכן להוציא את הראש מהתחת של עצמו ולשמוע אותו.

סימולקרה מדכדכת במיוחד של כל שכונה ישראלית עלובה. "מייקל" (צילום מסך: yes TV Comedy)

ההצגה עליה מתבססת הסדרה התמקדה בטקס האזכרה לזכרו של מייקל והייתה פרודיה על השכול הישראלי, על הטקסטים, על קידוש המוות, על הניסיון הנואש לתת משמעות במקומות שאין. היתרון הגדול של "מייקל" היא העובדה שכל השחקנים מכירים את הדמויות האלה כל כך הרבה שנים, שהם פיתחו לכולן מנגנונים משוכללים שיכולים להמשיך אותן לעד. לצד זה שהדמויות מוגזמות, הן מפורטות ואמינות בצורה שהופכת לפעמים את הצפייה ב"מייקל" לאתגר לא פשוט.

בדרך מהבמה לטלוויזיה, היוצרים והשחקנים השכילו להעביר את הדרמה למעיין גירסת סימולקרה מדכדכת במיוחד של כל שכונה ישראלית עלובה. והמשפחה שמתוארת בה מזכירה יותר מתמיד אלמנטים שכולנו יכולים לזהות במשפחה שלנו, החל מפאניקה הורית שהיא בעצם קודם כל תקיעות מחשבתית ואישית, שמרנות מגוחכת, והכי חשוב – חוסר היכולת הבסיסי לתקשר.

עונה משוכללת יותר מבחינה טלוויזיונית . "מייקל" (צילום מסך: yes TV Comedy)

זאת הסיבה שהדיאלוגים ב"מייקל", שככל הנראה עדיין מאולתרים בחלקם על הסט, עובדים כל כך טוב – אף אחת מהדמויות כמעט אף פעם לא תדבר עם מי שמולה, אלא קודם כל ובעיקר עם עצמה. אם היא כבר תכוון מילים למי שמולה, אלה יהיו המילים הלא נכונות בזמן הלא נכון. הדמות היחידה שבאמת אהובה ב"מייקל" היא מייקל עצמו. קל לאהוב משהו כשהוא לא שם, כשהוא בסך הכל מושא להערצה דמיונית, מין אידיאל שכבר לא קיים ולכן גם לא יכול לאכזב. הדמויות ב"מייקל" תקועות במעגל של סבל בלתי פוסק, בעולם שבו אי אפשר לשאת את השמיים אל האל, אבל כן אפשר לשאת אותם לרעיון של ילד מושלם שזקוק להערצה ולפולחן.

אבל הנס הגדול של "מייקל" היא היכולת של האנסמבל להתקדם ולחדש, ובעונה החדשה זה מורגש אפילו יותר. אם ההצגה עסקה בשכול, העיסוק המרכזי של מייקל הסידרה הוא בפוטנציאל, או בחוסר היכולת של הדמויות להתקדם הלאה. בעונה החדשה כל אחת מהדמויות מקבלת הזדמנות להניח לעבר, להביט הישר קדימה, לעשות שינוי נחוץ בחיים ואז לקרוא אותו כטעות או קללה ולגלות שהשינוי לא כזה מדהים כמו שהבטיחו להן. 

רגעים מבריקים של הומור שלא תמצאו בשום מקום אחר. "מייקל" (צילום מסך: yes TV Comedy)

העונה החדשה של "מייקל" מרגישה משוכללת יותר מבחינה טלוויזיונית, ויש בה רגעים מבריקים של הומור שלא תמצאו בשום מקום אחר. היא מוכנה ללכת למקומות חדשים, וזה מדהים שעדיין יש מקומות כאלה כשאתה עוסק באותן דמויות במשך כל כך הרבה זמן. גם מעריצי "מייקל", מי שמלווים את ההצגה כל כך הרבה שנים, הולכים לגלות בעונה החדשה פרטים שהם לא חשבו שהם אי פעם יגלו, כי היוצרים והשחקנים  של "מייקל" – אבי דנגור, הילה גולדנברג, מיטל רז, נטליה פאוסט, נדב הולנדר, מויש גולדברג ואיתי ויזר – מסוגלים לעשות את הצעדים האלה קדימה ולקחת את הדמויות שלהם למקומות חדשים ומפתיעים. נחשו איך תגיב רבקה כשיציעו לה לעשות שינוי משמעותי אמיתי בחיים שלה.

אם זה מזכיר לכם כבר עכשיו את התסכול שאתם חשים אל מול המשפחה שלכם – זה לא במקרה. "מייקל" היא כנראה השרטוט הכי מדוייק וקשוח שקיים בתרבות הישראלית לסוג מאוד מסויים של משפחה שרבים מאיתנו מכירים היטב. גם אם לא תכירו היטב, אתם עלולים לזהות אלמנטים כאלה ואחרים, וגם זה לא תמיד יהיה נעים לראות. אבל אתם חייבים לראות את "מייקל", כי היא שונה והוא מצחיקה והיא מסופרת כל כך טוב, וכי אין דמויות כל כך מפורטות על המסך שלכם. חג פסח שמח וכשר, בתקווה שאצלכם אף אחד לא הכין פשטידות במשך שבועות ארוכים והקפיא אותן במיוחד לאירוע.