זוכר את נובמבר: השב"כ לא הצליח להציל את רבין, אז ההצגה הזו מנסה

כי מישהו צריך להציל. "מיקי מציל". צילום: כפיר בולוטין
כי מישהו צריך להציל. "מיקי מציל". צילום: כפיר בולוטין

סוכן שב"כ מורעל נשלח לנובמבר 1995 כדי לתקן את ההיסטוריה של ישראל, וזה כל מה שצריך לדעת על ההצגה "מיקי מציל", שלמרות כמה סצנות פחות קולעות, מסתיימת בהברקה ששלחה אותנו הביתה עם בוקס בבטן, תובנות בראש וגעגוע ליטבתה בעיר

3 במרץ 2024

בעונה השנייה של "היהודים באים" (2016) יש מערכון שפוגש את יגאל עמיר (יניב ביטון) בכלא שיטה בשנת 2025. האסיר שרצח את ראש ממשלת ישראל יצחק רבין בנה מכונת זמן בארון שבתאו המרווח, והוא חוזר שלושים שנה אחורה לכיכר מלכי ישראל. הוא תופס את עצמו דקות ספורות לפני ההתנקשות ואומר "יגאל, אני זה אתה מהעתיד. אני רציתי להגיד לך משהו חשוב לפני שאתה עושה את זה". לרגע אנחנו מקווים שממרחק הזמן הוא הבין מה עולל, והוא שב אחורה כדי לעצור את עצמו מבעוד מועד. "אחלה!", הוא מעודד את המתנקש הצעיר ומרים שני אגודלים, "אחלה!". המערכון מסתיים בשלוש יריות.

>> גרגר הזהב: אלו הסרטים הכי טובים בחו"ל. סליחה, בחול

תשע שנים לפני כן היכה גלים מערכון של "החמישייה הקאמרית", שבו יגאל עמיר הצעיר (רמי הויברגר) יושב על המיטה בתאו ואומר לצופים בחיוך של מנצח: "יום אחד, עוד עשרים שנה, אני אקבל חנינה. אתם יודעים את זה. בתוך הלב עמוק אתם יודעים שעוד עשרים שנה אני אקבל חנינה".

רצח רבין על ידי פונדמנטליסט יהודי מוסת הוא אולי השבר הגדול ביותר בתולדות המדינה, והקושי להכיל אותו הניב מעין שבר בזמן שבא לידי ביטוי ביצירות שמנסות להתמודד איתו ועם השינויים שחולל במסלול של חיינו כאן ביחד. כמו המערכון המצמרר של "היהודים באים", גם "מיקי מציל", ההצגה החדשה של קבוצת הצעירים של הקאמרי, אימצה את הרעיון של מכונת זמן שמאפשרת לחזור לנובמבר 1995 ולנסות לשנות את ההיסטוריה. וכמו במערכון, הסיום מפתיע את הצופים עם זפטה לקרביים. זאת סאטירה פוליטית נוקבת, משולבת בדרמה קומית חביבה ומתובלת בנוסטלגיה לתל אביב של שנות התשעים – עיר עם טלפונים ציבוריים ודירות ברות השגה.

שב"כ ס'. "מיקי מציל". צילום: כפיר בולוטין
שב"כ ס'. "מיקי מציל". צילום: כפיר בולוטין

סוכן השב"כ מ', הלא הוא מיקי (אוריה יבלונובסקי), מתנדב למשימה חשאית. מדענית גאונה (מאיה קורן) פיתחה מכונת זמן (שנוסתה עד כה על בעלי חיים בלבד) ומיקי מתבקש לחזור ל-1995 כדי להציל את חייו של ראש הממשלה. התכנית שמציע ראש השב"כ (תום חודורוב) היא שרגע לפני שיגאל עמיר יבצע את זממו, מיקי יירה כדורי סרק לעבר יצחק רבין, וכך יגרום לו סוף סוף להבין שחייו בסכנה והוא יתחיל ללבוש אפוד מגן. אבל לפני כן ראש השב"כ מורה למיקי לשכור דירה הצופה על כיכר מלכי ישראל, ולהצטרף לאנשי שלום עכשיו שמשתתפים בארגון הפגנת "כן לשלום, לא לאלימות" ב-4.11.95.

מיקי נפרד מהוריו הניצים ומוריש לחברו הטוב גולי (דולב אוחנה) את כל הסיסמאות שלו, שזו בעצם סיסמה פטריוטית אחת, כי הוא חושש שלא יחזור. גולי, בעצמו סוכן שב"כ לא מאוד מיומן, מתקשה להיפרד, ואיכשהו יוצא שמכונת הזמן שואבת את שניהם, והם נוחתים בתל אביב חמישה ימים לפני מועד הרצח. מיקי וגולי מוצאים חדר בדירה סמוכה לכיכר, שבה מתגוררים צעירים עם שאיפות אומנותיות, בהם השחקנית נתי (יעל רוזנבליט), הזמר המתוסכל אביתר בנאי (חודורוב) שכולם מייעצים לו לוותר על שאיפותיו להצליח כמו אחיו הבכור מאיר, והוריו העתידיים של מיקי – נוי נוי (רוני נתנאל) ואריה (תם גל). מופתע לראותם, מיקי קופץ על ההזדמנות לנסות לתקן את היחסים ביניהם כדי שיהיו הורים יותר טובים, והמחזה אינו מתכחש לכך שהחלק הזה בדרמה הורם מ"בחזרה לעתיד". גם "1984" של ג'ורג' אורוול מצוטט לעיתים קרובות.

סיסמאות ריקות. "מיקי מציל". צילום: כפיר בולוטין
סיסמאות ריקות. "מיקי מציל". צילום: כפיר בולוטין

הרבה מההומור במחזה שכתב ירון אדלשטיין ("רינגו") מבוסס על המפגש בין עידנים תרבותיים שונים. בהווה של 2024 ראש השב"כ אפור השיער מתאמץ מאוד להתאים את עצמו לשיח המקובל היום ולא להישמע שוביניסט בחברת נשים, וזה נורא מצחיק. וב-1995 צמד הסוכנים נדהמים מהניינטיז (על פי המחזה, אלה היו ימי הזוהר של יטבתה בעיר), ובעוד מיקי מסור למשימה שלשמה נשלח, גולי, זמר חובב בהחלט, נדלק על הרעיון לעשות קריירה מביצוע להיטים שעדיין לא נכתבו.

האלמנט הכי בולט בתפאורה המוצלחת שעיצבה ארנה ברנט שמעוני הוא גרם המדרגות החשמלי בצד ימין של הבמה. המדרגות מדמות את המעבר בין הזמנים השונים, והן גם המדרגות הצדדיות של עיריית תל אביב שלידן מחכה יגאל עמיר (לידור אדמוני). רוב הזמן ההצגה מצחיקה, לפעמים גם קצת נוגעת ללב (מיקי מתאהב), והשחקנים הצעירים חינניים (חלקם מגלמים יותר מתפקיד אחד). עמית אפטה ("רינגו") ביים עם הרבה אנרגיה, ובין הסלפסטיק וההומור השטותי יש רגעים מצמררים, וגם סצנה שקטה ויפה שבה מיקי מוצא את עצמו מעשן סיגריה עם ראש הממשלה (יצחק חזקיה הוותיק בהופעת אורח מרגשת).

אולי שלום אחר כך. "מיקי מציל". צילום: כפיר בולוטין
אולי שלום אחר כך. "מיקי מציל". צילום: כפיר בולוטין

אחרי פתיחה מאוד חזקה, באמצע יש כמה סצנות פחות קולעות, שדמיונן ל"בחזרה לעתיד" ול"יסטרדיי" קצת בולט מדי. אבל המערכה האחרונה, שמחזירה אותנו לעניין שלשמו התכנסנו, היא הברקה של ממש – כזו ששולחת אותנו הביתה עם בוקס בבטן ותובנות בראש, וזה מה שהופך את "מיקי מציל" להצגה שלא כדאי לוותר עליה.
"מיקי מציל" בתיאטרון הקאמרי, לפרטים נוספים ורכישת כרטיסים