המלחמה הרגה את האינטליגנציה המלאכותית. או שהמציאות גוססת?

באחת מרצועות הקומיקס היומיות שמפרסמת נוגה פרידמן בפייסבוק מאז שכלה את בן זוגה, עידו, בשביעי לאוקטובר, שוקלת פרידמן בהומור השחור האופייני לה לפנות לצ'אט GPT לכתיבת ההספד לאהובה. ״איך אני מתגעגעת לתקופה שבה כולם דיברו על סכנות הבינה המלאכותית״ היא מסכמת במסקנה מעוררת הזדהות.

בימים העליזים של 2022, עת פרצו מחוללי הדימויים לחיינו, התבשרנו כי האמנות מתה. זה היה רגע אחרי שהתאוששנו מהבום המסחרי שהביא עימו ה-NFT ואיתו ההבטחה כי שוק האמנות מת. עם בוא הסתיו, מחולל הטקסט צ'אט GPT נפתח לשימוש ההמון ועמו הבשורה המרה על מות הספרות. בסוף הגיעה המלחמה ויחד עם שאר הדברים שאיבדנו בהם עניין, גם הבינה המלאכותית מתה.

אין ספק שברשימת הדאגות הקיומות של סוף 2023, בה צילומי עיתונות מאפילים על כל דימיון אנושי, נראה כי האופן שבו בינה מלאכותית מעצבת מחדש את מציאות חיינו נתפסת כמותרות. אולם בעודנו מוצפים בדימויי מלחמה, שווה לשים לב שאנו מצויים גם בליבה של מלחמת דימויים. המערכה על הדימויי המתחוללת ברשתות –  בה דימויים נוצרים, משתכפלים, מופצים ונקראים באמצעים טכנולוגיים – מותירה אותנו לא פעם באובדן כיוון ביחס למשמעות הדימוי בין הסברה, הזדהות, אמת ובדיה.

קומיקס של נוגה פרידמן (מתוך עמוד הפייסבוק)

לפריחתם של מחוללי התמונות כבר השפעה של ממש על האופן שבו נתפסים אירועים בשטח, מבהיר הכותב בועז לביא. די אם נזכר בצילום המפורסם של החייל המציל שני תינוקות מן התופת, שחדי העין הבחינו בידו השלישית וכך הסיקו שהאירוע לא קרה במציאות אלא נוצר על ידי מחולל דימויים. אך האם ניתן לומר שדימויים איקונים כתמונת החילוץ, מצעד דגלי ישראל בירושלים, או התינוק הבוכה בעזה פשוט "לא קרו"? באופנים רבים דימויים אלה, על אף שהיו יציר מכונה חישובית, עיצבו את תודעתנו באופן משמעותי.

אם נעיין בתולדות הצילום נראה כי המלחמה הנוכחית, שאף כונתה מלחמת ה-AI הראשונה, לא תהיה הראשונה לספק דימויי מלחמה שלא קרו באמת. אם נתחיל לשקול את הדימויים הללו כדימוי תעמולה או כיצירות אמנות, הרי ששאלת האמת מתחילה להתחלף בסוגיות אחרות כמידת האיכות או יכולת השפעה. מסובך.

ביום העיון המקוון שיתקיים ב-12.1 בבית לאמנות ישראלית, יפגשו אמניות, חוקרות ומעצבים כדי לחשוב יחד על תפקידם האסתטי, הטכנולוגי והפוליטי של הדימויים הנוצרים כאן ועכשיו. דברי הפתיחה של ד"ר מירב אהרון גוטמן, מרצה בכירה בפקולטה לארכיטקטורה בטכניון, יעסקו בקרטוגרפיה חברתית. מירב תציג את האופנים בהם מודלים בתלת מימד מבוססי נתונים מהווים קנבס חדש לניתוח אחר של המציאות החברתית שלנו. בהקשר של המלחמה טוענת אהרון גוטמן כי אנחנו מחזיקים ביד את המפה הלא נכונה, ותציע דמיון מרחבי-חברתי לנהל דרכו את חיי האזרחים בעת מלחמה.

בין הדוברים בועז לביא, מגיש הפודקאסט "עושים תוכנה" וכותב על בינה מלאכותית למוסף ״הארץ״, ידבר על "מלחמת המחוללים" – כיצד משפיע דימוי סינתטי על תמונת המציאות והאם יש משמעות לכך שהאירוע הספציפי שמתואר בו מעולם לא התרחש. האמנית ליאת סגל תקח אותנו חזרה אל הסטודיו על מנת להתבונן מחדש באנושיות עכשווית. סגל תספר על המפגשים שהיא מחוללת בין חומר לדאטא ועל הפרוייקט שיצרה לתחנת החלל הבינלאומית. ולבסוף, מתי מריאנסקי, אמן ויזם העוסק בתרבות ובינה מלאכותית ומייסד קהילת "עליית המכונות" ידבר על החידושים האחרונים בתחום המדיה הסינטתית והאם למלחמה ישנה השפעה על הנושא.

נטע מוזס, How To Be Alone, 2019, מתוך הקורס "אמנות, אוצרות ובינה מלאכותית", בית לאמנות ישראלית

בדיוק כשמערכות מבוססות בינה מלאכותית מתקדמות בקצב מסחרר מדי, חברת Open AI, בית היוצר של הצ׳אט הידוע ומחולל הדימויים DALL·E, פרסמה השבוע שהיא משיקה תכנית שהות אמן (רזידנסי). בין אם זהו תרגיל ביחסי ציבור לחברה שעוררה יותר מידי כותרות לאחרונה, או הזדמנות נדירה לאמניות וסופרים להתחיל לפתח ממשקי יצירה חדשים, זהו איננו מהלך טרוויאלי. האם חברות תוכנה הן הפטרון החדש של האמנות והעיצוב או שמא זוהי דרך לרכך את ביקורת היוצרים המוחים כנגד ענקית הבינה מלאכותית, שיצירותיהם נלקחו מהאינטרנט כדי לאמן מערכות בלי הרשאה או קרדיט? בצל המלחמה ולקראת הסמסטר יעסוק יום העיון במציאות המשתנה של התרבות הדיגיטלית ותפקידה של הקהילה היוצרת בסביבה שבה הכול מועד לקידוד.
>> "אמנות, טכנולוגיה ומלחמה" – יום עיון מקוון בבית לאמנות ישראלית, יום שישי 12.1, 10:00-12:30. 40 שקלים לאדם. לפרטים והרשמה

>> ד"ר עפרי כנעני היא אמנית וחוקרת היוצרת במדיה ופרפורמנס. כנעני משמשת כפרופסורית אורחת באוניברסיטה הטכנית של וינה, עמיתת מחקר באוניברסיטת אמסטרדם ועד לאחרונה חוקרת בגולדסמית׳, אוניברסיטת לונדון. כנעני כותבת על קולוניאליזם דיגיטאלי, תרבות מוזיאלית והמפנה האלגוריתמי, פוליטיקה של דיגיטציה ופרפורמנס כמודל ליצירת תיאוריה ביקורתית