ממשלת ישראל נגד מדינת תל אביב: השקט שלפני הבום

1. מזל טוב תל אביב, יש לך ממשלה חדשה. וזו ממש לא הממשלה שרצית. כ-70 אחוז מהמצביעים בעיר שמו פתק ועוד פתק נגד בנימין נתניהו ועדיין לא התאוששו מהלם ההונאה הפוליטית שהעביר את הפתק שלהם אל המחנה הביביסטי. רבים מהם מתרוצצים בין הפגנות קורונה ושלל מחאות, כמו נמלים זועמות ומבולבלות שמישהו דרך להן על הקן. השבר באמון, פצע הבגידה והחשבון הנקמני יישארו פתוחים זמן רב.

את אווירת השיתוק והמחנק בתל אביב במהלך חודשיים של סגר קורונה, העצים השוק הפוליטי המוחלט של 48 אחוז מהבוחרים בעיר ששמו כחול לבן בקלפי ולא העלו על דעתם שנציגיהם הבכירים ברשימה, מיקי חיימוביץ' ואסף זמיר, יעדיפו על פניהם ג'ובים מרופדים בממשלת שוחד, מרמה והפרת אמונים. עוד מוקדם להעריך את האימפקט של אובדן האמון במערכת הדמוקרטית, אבל אפשר בקלות לסמן את החזיתות שבהן צפויה תל אביב להתנגש מול הממשלה המכוערת שבפתח.

מצפצפת עליכם ועל הרכבת הקלה שלכם? מירי רגב (צילום: בן קלמר)

2. קחו את מירי רגב, למשל. לקחה לעצמה בהתקף היבריס מחריד את תיק התחבורה לשנה וחצי בלבד, יושבת עכשיו על כמה מפרויקטי התשתית החשובים ביותר בעיר. הרכבת הקלה נקלעה למשבר ניהולי בשנה האחרונה ונכנסה לפיגור בלוח הזמנים, והדבר האחרון שהיא זקוקה לו זה ליהוק של שר חדש לתפקיד פיל בחנות חרסינה ומינויי מקורבים משחיתים. גם פרויקט המטרו של גוש דן לא ירוויח משרה שבאה לעשות סיבוב מול המצלמות ועוד לא דיברנו על המסילה הרביעית באיילון ובטח שלא על תחבורה ציבורית בשבת.

האם גדעון סער ואריה דרעי יוותרו על חלומם לסגור את תל אביב בשבת, עכשיו כשהוא שוב בהישג יד? האם תופעל משמעת קואליציונית נגד הצעות חוק לשוויון להט"בי ונזכה לראות גם את איציק שמולי ואיתן גינצבורג בורחים מאולם המליאה כאילו היו אמיר אוחנה?

פוטנציאל הקטסטרופה גדול עוד יותר אם לוקחים בחשבון את תביעת הדיבה שהגיש נגדה השבוע רון חולדאי, את חיבתה של רגב לנקמות ועימותים ואת יכולת הניהול הירודה והכאוטית שהפגינה במשרד התרבות. נאמר זאת בפשטות: הסיכוי לשיפור במצב התחבורה האפוקליפטי בתל אביב תחת הממשלה הזאת זהה לסיכוי שיושג במהלך הקדנציה הסכם שלום עם כל מדינות ערב. כפיים כל הדרך אל הפקק.

שובו של הקרב על התחב"צ. קווי השבת בתל אביב (צילום: דין אהרוני רולנד)

3. ואולי נגיד, פרויקט "נעים בסופ"ש" של עיריית תל אביב-יפו וחלק משכנותיה. הוא הוקפא בזמן הקורונה, וחזרתו במהרה בימינו עשויה להפוך בקלות לנקודת הטרלה ראשונה לממשלה החדשה. דרעי וליצמן, שאוחזים כרגע ברוב מוקדי הכוח הממשלתיים, הבטיחו לבוחריהם שיעצרו את השיקוץ. הסמוטריצ'ים ישמחו לאתגר מהאופוזיציה עם הצעת חוק שתמנע הפעלת מיזמים עירוניים כאלה. שרת התחבורה תנחה, תורה ותדרוש. יאללה בלאגן.

ההסכמים הקואליציוניים מצהירים אמנם על סטטוס-קוו בחקיקה בענייני דת, אבל מה זה סטטוס-קוו ומהם בכלל "הסכמים" בממשלה של מקצועני מרמה והפרת אמונים. האם גדעון סער ואריה דרעי יוותרו על חלומם לסגור את תל אביב בשבת, עכשיו כשהוא שוב בהישג יד? האם תופעל משמעת קואליציונית נגד הצעות חוק לשוויון להט"בי ונזכה לראות גם את איציק שמולי ואיתן גינצבורג בורחים מאולם המליאה כאילו היו אמיר אוחנה? לא יהיה משעמם.

השכנים מוסרים ד"ש מ-2023. בת ים (צילום: שאטרסטוק)

4. החזית הגדולה והמוכחשת מכולן היא איחוד תל אביב ובת ים. ב-2017 הוציא אותו שר הפנים דרעי לדרך ומאז לא נסוג מעמדתו. מצד שני, הממשלה הלא מתפקדת של השנים האחרונות לא קידמה את האיחוד בצעדים אופרטיביים, וכל הצדדים מדחיקים כמיטב יכולתם את תאריך היעד המתקרב ב-2023. אם יחליט דרעי לקדם את הפרויקט, יהיו לכך השלכות מיידיות בבחירות לראשות העיר המאוחדת שיתקיימו באותה שנה.

וזה בדיוק הסיפור כאן: הנימוקים הכלכליים-חברתיים לא מעניינים אף אחד וכלל לא נידונים ונבדקים. רק האינטרס הפוליטי של ציר נתניהו-דרעי יכריע. מה תהיה עמדתו של שותפם הקואליציוני אסף זמיר במקרה כזה? איך תטפל בכך יו"ר ועדת הפנים מיקי חיימוביץ'? האם יסבירו שוב לחבריהם בבתי הקפה של תל אביב שלא הייתה להם ברירה ולמעשה נשכבו על הגדר עבור כולנו? אומרים שמי שעושה את זה פעם אחת כבר לא יכול להיגמל.

כיצד יצביעו בסוגיות עירוניות? אסף זמיר ומיקי חיימוביץ' (צילום: איליה מלניקוב)

5. ואם כבר דיברנו על שר התיירות הנכנס: סגן ראש העירייה לשעבר, שהיה רחוק 25 אלף קולות מראשות העיר ב-2018, עומד בראש משרד ששיתוף הפעולה בינו ובין עיריית תל אביב-יפו הוא קריטי. תל אביב היא הדבר המרכזי שיש למשרד התיירות למכור לתיירים מחו"ל שאינם צליינים, והוא מנהל עשרות פרויקטים משותפים עם העירייה. חולדאי נהג לנופף בראיונות ביחסים מעולים ופוריים בינו ובין השר היוצא יריב לוין. עכשיו הוא מקבל שם את הצ'ילבה הגדול שלו.

זמיר וחולדאי לא שוחחו ביניהם מאז הכריז הראשון על מועמדותו וספק אם השנתיים שחלפו הספיקו כדי לנקות את הדם הרע. עכשיו לא תהיה להם ברירה. הם כנראה יצליחו להתגבר על עצמם. אבל זה בהחלט מדגים את שדה המוקשים שניצב כעת בין העיר למדינה, עוד לפני שאמיר אוחנה שולח יס"מניקים לפזר באלימות הפגנות בכיכר רבין ולפני שיואב גלנט שולח תלמידים בעיר לשרשרת חיול. מול ממשלה מבישה כזאת, תל אביב לא יכולה לדעת מאיפה תבוא הכאפה. אפשר רק להיות בטוחים שהיא תבוא.