מן טן טן הפכה למסעדה של ממש – ושמרה על הרמה

הראמנייה האהובה שהתרחבה עדיין קולעת ברוב המנות ומספקת מלבד הראמן הנפלא שלה גם שיפודים וספיישלים נהדרים

מן טן טן (צילום: אנטולי מיכאלו)
מן טן טן (צילום: אנטולי מיכאלו)
10 בפברואר 2019

צריך להיות כנראה יפני כדי להבין מדוע שף יפני (קוביאשי סאן) עם נוכחות בבירת האוכל של טוקיו החליט מכל המקומות בעולם להתרחב דווקא בישראל. אבל כשרואים את שעות הפתיחה של מן טן טן ואת אובססיית הראמן המקומית, מבינים כיצד הפכה לספוט הכי חם בעיר.

ובכל זאת הרומן שלי עם מן טן טן הסתיים כמעט לפני שהוא התחיל. "זה כמו ביפן", השיב המנהל לשאלה מדוע אפילו בסופי שבוע אי אפשר להזמין מקום. כך ארוחת שבת סופר מוקדמת התנהלה מול תור של אנשים שוויתרו על השלאף שטונדה.

קשה לא להתפעל מהמהלך האמיץ שעשתה הראמנייה בשוק רוטשילד־אלנבי אללה ירחמו כאשר התרחבה ועברה דירה לחלל המרווח שאכלס בעבר את המזללה ובהמשך את שיראטויה המפוספסת. בפורמט הקטן היא הצטיינה. כמה קערות ראמן, כולל זו החלבית שמרקמה מועשר משעות בישול של עצמות חזיר שמקנות עוצמת טעמים מפתה, בנו חוויה נהדרת ומהירה. תחנת חיים נדירה ושוקקת בשוק הכושל והלא מחובר. וכאן? כאן בחרו אנשיה לא להסתפק בשימור פלא הראמן והרחיבו את התפריט. מעין איזאקייה יפנית בגרסה מערבית, כלומר לא מיקוד אחד ומשתנה על בסיס יומי, אלא מנעד ליקוטים.

מן טן טן (צילום: אנטולי מיכאלו)
מן טן טן (צילום: אנטולי מיכאלו)

מילא ראמן – הישראלים, אפילו באוגוסט, מתים על קערות האטריות המהבילות – אבל האם באמת מסעדה עם מנעד טעמים יפנים מובהק, ולא רק תפאורה, תצליח בישראל? יובל בן נריה סיפר כי כשפתח את יא־פאן הבין על ההתחלה כי הסועד הישראלי מסרב להכיל טעמים מרחפים ועדינים הנתפסים בעיניו כאוכל חיוור. תנו לנו באוממי.

אבל הנוף הישראלי לא זר למן טן טן. בעלי הבית ישראלים מחוברים, והמטבח – לפחות בשלב הזה – לא בא להרביץ בנו שיעור חינוך.

פתחנו בקאצוקארה (קארי) טונקצו ("שניצל" סינטת חזיר עבת בשר), שמוגש כאן עם אורז לבן וקארי יפני. ארוחת הצהריים האולטימטיבית לילדי יפן, שהייתה נעימה. אמנם הטונקצו היה מזן בינוני – בלי טעם עמוק ומלהיב – אבל הרוטב החום, המתקתק והמועשר בירקות טשטש את חוסר החדות. באווירת איזאקייה הוזמנו כמה שיפודים מהרובטה, מנגל יפני המוסק באופן מסורתי בפחמי עץ דובדבן או עץ הדר ארומטי. התפריט לא העז להסתער על כל פלאי היקיטורי, שחלקם ארוחה מניאטורית ושלמה המורכבת על שיפוד עץ – אבל עדיין, שיפוד עגבניית השרי עם בטן החזיר היה כל מה שאתה חולם. שני מרכיבים שבאופן נפרד היו יכולים להיות שיפוד נחמד ועסיסי אבל יחד יצרו אלמנט מכושף, סקסי וחדש. אחד ועוד אחד שווה תשעה. שיפוד נוסף שהיה טוב מסוגו הוא הקבב היפני, שכולו עוף ותבלינים. זה לא עוף החלומות היפני, אבל הרובוסקה והתיבול בנו ביס מחמיא.

בפעם השנייה שהגענו למסעדה כבר הורחבו הספיישלים על הגחלים. אויסטרים מצוינים שנצלו והוגשו עם דייקון מגורד ומעט רוטב צ'ילי היו עסיסיים, אבל עוד מעט טעמי עישון היו מקפיצים אותם לעולם אחר. דגי ים קטנים בשם שישמו (הצוות עדכן שהגיעו מנורבגיה) היו פנטסטיים, בדיוק בגבול בין מליח מרוכז לשוחה ימי לבנבן יותר. הם נצלו היטב ושמרו על עסיסיות, והגחלים צבעו אותם בעישון נהדר.

עוד כתבות מעניינות:
ארז קומרובסקי פותח מסעדה בניו יורק
אירועי וולנטיינ'ס במסעדות תל אביב
המלך החדש: מנות הכרוב הכי טובות בעיר

זה היה הזמן לנטרל את טעמי הים לקראת המשך הארוחה במנת ירק. ביפן חומרי הגלם מופלאים ומוקפדים, לכן מספיק טיפול עדין כדי להוציא את נפלאות הבריאה. אבל פה זה לא קיוטו. הקולרבי המבושל ברוטב מיסו הגיע לשלמות טקסטוריאלית אבל לא פגע בטעם. גם הרוטב העוטף – מיסו יוזו – לא בעט את המנה קדימה. גם הראמן, הפעם על בסיס ציר עוף ומיסו לבן, עמד מלכת. לא לפה ולא לשם. חסר מסתוריות, אבל עם המון ירקות, ותירס נהדר. וכמו תמיד במן טן טן הוא הוגש עם אטריות דקות ומזמינות שאף פעם לא מאכזבות.

כדי להגביר מקדם אוממי לקראת סוף הארוחה הוזמנה גיוזה חזיר. מעטה קריספי, מילוי עשיר ומעולה ורטבים קלאסיים – סויה, חומץ, שמן צ'ילי – היו נוקאאוט. וגם בלבלו: הרצון של מן טן טן לייצר תפריט באורך הזקן של אלבוס דמבלדור ולקפץ בין הז'אנרים השונים גובה מחיר בשיוף החרב. לפעמים היא חדשה ומפלחת את הלב, לעתים היא קהה ורק שורטת.

מה זה: הרמאנייה האהובה מתרחבת

שורה תחתונה: קפיצה קטנה לטוקיו

כוכבים: 4

חשבון בבקשה:
סאקי סנטו 76
2 נאמה סאקי 76
סישמו 55
יקיטורי עגבנייה בטן חזיר 14
יקיטורי קבב עוף 14
אויסטרים 89
מיסו ראמן 68
תוספת חזיר 10
גיוזה 36
קולרבי 16
קאטשו קארי 54
סך הכל 508 ש"ח

מן טן טן, נחלת בנימין 57 תל אביב, 03-6725318
ראשון־רביעי ושבת: 12:00־1:00
חמישי־שישי: 12:00־3:00