דוקו של מציאות: "מנתחים" היא בעצם סדרת גיבורי-על ישראלית

לא ברור אם העיתוי מקרי או לא, אבל דווקא בתקופה שבה תחום הרפואה עולה לדיון תקשורתי נרחב (בין היתר, סביב "מחאת החלוקים הלבנים"), עולה סדרה חדשה ומעניינת שעוסקת באספקט ספציפי של המקצוע. קוראים לה "מנתחים", והיא בהחלט מעלה כמה נושאים ששווה לדבר עליהם.

את הסדרה, בת חמישה פרקים, יצרה הבמאית עידית אברהמי, שאחראית בין היתר על הסדרה "העיתונאים" ועל הסרט "H2: מעבדת השליטה" על השלטון הישראלי בחברון שעורר ניסיונות צנזורה והשתקה מימין. בניגוד לרוב הקריירה שלה, שהתעסקה בעיקר בסכסוך הישראלי-ערבי, הפעם היא לקחה סוג של צעד פנימה – אל תוך החברה הישראלית, ואפילו צעד נוסף פנימה יותר – לגבי בני אדם והמורכבות שלהם.

הסיפור בלב "מנתחים" הוא סיפורם של אנשים שבדרך כלל עומדים בצל: רופאים מנתחים, עילויים בתחומם, שבחרו באחד המקצועות הכי כפויי טובה שאדם יכול לבקש לעצמו. ניתוחים הם המקום שבו, ממש, אסור לטעות – כל מעידה קלה ביותר עלולה להביא למוות. עם כל מה שכרוך בכך.

וזה הדבר שהכי בולט בצפייה בסדרה: אתה מסתכל על האנשים האלה דרך המסך, ותוהה איך הם מצליחים לתפקד. כי בכל מקצוע אחר, גם אם לפעמים הטעויות שמתבצעות בו מרגישות כמו סוף העולם, תמיד יש איך לתקן. כשזה מגיע לחיי אדם, לעומת זאת – אין הזדמנות שנייה. מה זה עושה לאנשים האלה, שכל טעות עלולה לגבות מחיר כבד עבור שורה של אנשים שעומדים מולם? "מנתחים" מצליחה להביא את הסיפור הזה למסך בצורה מופתית. כל פרק מתמקד ברופא אחד ובסיפור האנושי שלו, מלווה אותו אל תוך המחלקה ברגעים הקריטיים של הניתוח עצמו, וגם מראה את הדרך שבה המקצוע המשמעותי הזה משפיע על הסביבה – על המשפחה, על החברים ועל החברה בכלל.

לצד רגעים מרוממי נפש, המציאות תמיד שם. "מנתחים" (צילום: כאן 11)

מה שהסדרה מצליחה לעשות מצוין הוא גם וגם. מצד אחד היא מספקת את יצר הסקרנות הטבעי של הצופים, לגבי השאלה איך בדיוק כל העולם הזה מתנהל. באותה מידה, היא מצליחה גם לתת הקשר רחב – ולספר לא רק מה זה עושה לבנאדם, אלא גם לשים את העבודה הרפואית בתוך המציאות של ישראל 2023. כי לצד המון רגעים מרוממי נפש – המציאות, היא תמיד שם. בין אם זה כאשר רופאה צריכה להתמודד עם סביבה גברית מאוד ברפואה הבכירה, או רופא ערבי שמתוודה כי סבל מגזענות אפילו בתוך קודש הקודשים של חדרי הניתוח. האנשים האלה הם יוצאי דופן, אבל גם הם – למרות העובדה שמדובר באנשים מוכשרים מאוד – לא חזקים יותר מהדעות הקדומות בחברה שלנו.

היופי בסדרות כמו "מנתחים", הוא העובדה שהן מצליחות לתווך לקהל הרחב משהו שאינו בטווח היד והעין שלו. אנחנו לא חיים את עולם הרפואה ביום יום, עד שאנחנו באמת צריכים אותו – וגם אז, הוא נכנס לחיינו ויוצא מהם (בדרך זו או אחרת). אחרי הכל, אלה האנשים שאתה בדיוק מנסה כל החיים לא לפגוש.

איך האנשים האלה לא מתפרקים? "מנתחים" (צילום: כאן 11)

אם להשתמש בדימויי הניתוח, הסדרה לוקחת איזמל די רגיש ופותחת צוהר אל תוך עולם לא מוכר, והיא עושה את זה בדרך הטובה ביותר שיש. כי בסופו של דבר, אתה יוצא מהסדרה הזו עם הערכה גדולה מאוד לעבודה של האנשים האלה. הידיעה שהם מתמודדים עם מתהפכת מעל הראש, כמעט כל יום עם החשש הקמאי הזה לטעות, ולגרום לאובדן הנורא מכל  – ובכל זאת מצליחים להישאר שלמים, אפילו בעלי חוש הומור מסוים – היא מדהימה. לא פחות מזה.

השאלה היחידה שעולה מצפייה מהסדרה הזאת היא מי נשאר בצל. הסדרה מתמקדת ברופאים שהם עילויים, כאלה שהם הכי טובים בתחומם. והיא מאוד הירואית: מראה בעיקר את הצדדים הטובים והמרוממים – וזה חשוב, בטח בתקופה הדי מדכאת שאנחנו חיים בה. לצידם, אנחנו יודעים, יש גם הרבה אנשים שלא זכו למעמד הזה. שלא הצליחו להיות כוכבים שמבוקשים בכל מקום ויכולים לעבוד היכן שירצו. הסיפור שלהם אולי מצטלם פחות טוב ויותר קשה לעיכול, אבל גם הוא צריך להיות שם. אולי בעונה הבאה.

מקבלים את הכבוד המגיע להם, ומגיע. "מנתחים" (צילום: כאן 11)

מעל הכל – "מנתחים" נותנת את הכבוד למקצוע הרפואה. בדרך כלל, האנשים שעוסקים בו ועושים מלאכת קודש לא נמצאים באור הזרקורים. כשמכירים אותם אישית ומבינים את המסלול שלהם ואת הקושי שהם עוברים – מבינים גם שהם ראויים לכבוד הזה. היא מאירה בפנס אנשים רגילים, שעושים דברים ממש לא רגילים. למרות הפוקוס הברור והטכני שלה (שלפעמים קצת מרוחק מאנשים כמוני, שלא מבינים בתחום), "מנתחים" שווה את תשומת הלב. כמו כל סדרה תיעודית טובה, היא בסוף על בני אדם. על הקשיים שלהם, על ההצלחות שלהם, על הכשלונות – וגם על הדברים שאיתם הם צריכים להתמודד ואולי, גם בעזרת הסדרה הזאת, יוכלו להשתנות יום אחד.
>> "מנתחים" משודרת בכל יום שלישי ב"כאן 11"