"אנחנו לא יכולים לחכות ולתת לפוליטיקאים להרוס את המדינה"

האני מאמין האישי שלי הוא שעסקים חייבים לקחת חלק בפוליטיקה ובחברה האזרחית. לא להשאיר את זה רק לפוליטיקאים, לעמותות ולאקטיביסטים

סביבת לבונטין-גן החשמל, שכונת רמת השרון למדקדקים, מספקת באחרונה להולכים בה תחזית אופטימית לימים טובים של אחרי הקורונה; מעין מסר מעודד מהעתיד לרנסנס עירוני שכולנו מקווים שיבוא במהרה. במקום אתר הבנייה העצום שהשתלט על כל פינה שם במשך שנים, החלו להיחשף מדרכות ושבילי אופניים רחבים, נפתחו בתי קפה חדשים וחנויות – והחסימות למיניהן הוסרו. בקרוב גם סצינת חיי הלילה תתקע יתד באזור, עם מקומות חדשים יותר ופחות.

בלב השכונה ניצב לו בניין בזק הוותיק שמאוכלס בשנים האחרונות על ידי אברהם הוסטל. כמו רבים מעסקי העיר, גם ההוסטל הפופולרי נפגע בקורונה בזמן שזרם התיירים נגדע והחדרים היפים והמסודרים נותרו ריקים ועצובים. עם או בלי קשר, לפני הקורונה וגם במהלכה, בעלי ההוסטל (שלהם גם הוסטלים בנצרת ובירושלים) התקשו לשתוק לנוכח המתרחש במדינה.

השלט הנוכחי. צילום: אברהם הוסטלס

הקיר העצום הניצב בצדו המזרחי של המבנה גויס לעניין ומשמש בשנים האחרונות כמגפון שלהם. זה החל במסרים נגד מדיניות הגירוש של מבקשי מקלט, נמשך בין השאר במסרים נגד חוק הלאום, בעד הקהילה הגאה ובקריאה למנהיגות ערכית והוגנת. השלט שמוצב שם כעת קורא לנו, האזרחים, לצאת להצביע בבחירות מחר (ג'). הרביעיות בשנתיים האחרונות.

לקראתן קפצנו להוסטל לשוחח עם מעוז ינון, אחד הבעלים והרוח החיה מאחורי המסרים הערכיים-חברתיים-פוליטיים שנתלים על קיר המבנה.

איזה סוג של תגובות קיבלתם על השלט?
"מרבית התגובות מפרגנות ותומכות. גם מצד תושבי תל אביב שזה מאוד חשוב לנו אבל גם מצד לקוחות ובעלי עניין אחרים. השלט של 'ואהבת את הגר' למשל, מאות מסעדות תלו אותו וחילקנו פוסטרים שלו. זה נכון לאורך כל התקופה שהנפנו שלטים. יש פה ושם את אלה שזה לא מתאים להם, אבל זה כמו שבתחילת שנות ה-90 לא בא לאנשים בטוב דגל הגאווה. זו לא סיבה מבחינתנו לא לשים שלטים שמבטאים את הערכים והאמונה שלנו".

אוקי, אבל יכול להיות שהפעילות העסקית נפגעה מזה?
"כל שלט שנתלה מאושר על ידי כל השותפים. זו לא החלטה של בן אדם אחד. האני מאמין האישי שלי הוא שעסקים חייבים לקחת חלק בפוליטיקה ובחברה האזרחית. לא להשאיר את זה רק לפוליטיקאים, לעמותות ולאקטיביסטים. אני מנסה לדחוף יותר ויותר שגם אנחנו ניקח חלק בפעילות הזו".

השלט על המנהיגות. מעניין למי כיוונו. צילום: אברהם הוסטלס

שזה בדיוק לוקח אותי לשאלה הבאה. נראה שאין הרבה עסקים – בת"א ובכלל – שמוכנים להתפלש בקלחת הפוליטית. אתה מבין אותם?
"בוא אביא לך בתגובה דווקא את הדוגמאות החיוביות: יש את הבלוק ואת התדר שכתבו פוסטים שהם עולים לבלפור, והם לא היחידים. אני הרבה יותר מזדהה עם עסקים כאלה. אני חושב שעסקים סוג של התקרנפו. הם פשוט לא מבינים לאן העולם הולך. אנחנו כבעלי עסקים לא יכולים לחכות – לתת לשוק לעשות את שלו ולפוליטיקאים להרוס את המדינה. אנחנו חייבים לקחת חלק בדרישה לתיקון ובתיקון עצמו".

גם בסניף הירושלמי אתם תולים שלטים עם מסרים חברתיים-פוליטיים, או ששם מעט יותר נזהרים?
"בירושלים תלינו גם את מגילת העצמאות גם את דגל הערכים שאנחנו דורשים מהמנהיגים שלנו. את השלט האחרון לא תלינו רק בגלל שהעירייה בירושלים לא נתנה לנו אישורים, אבל אנחנו עובדים להשיג אותם. את דגל הגאווה כמובן שתולים לקראת כל מצעד ואנחנו לגמרי בתוך זה".

ואיך התגובות שם?
"המיקום אמנם פחות מרכזי מפה, אבל לא נתקלתי במשהו בולט. ירושלים הרבה יותר סבלנית ממה שהתל אביבים חושבים שהיא".

"ואהבת את הגר". השלט הראשון שנתלה. צילום: אברהם הוסטלס

איך עברה עליכם השנה האחרונה?
"זו מלחמת הישרדות. לפני הקורונה היינו באמצע שיפוץ של אברהם הוסטל אילת (סניף חדש, ס"ק) בהשקעה מאוד גדולה ופשוט ירדנו מ-100 לאפס בתוך שבועיים. נאלצנו לצמצם דרסטית את כוח האדם ולהבין מה קורה. שינינו את מבנה קהל הלקוחות: אם בעבר זה היה 80% תיירים מחו"ל ו-20% ישראלים – התאמנו את עצמנו לקהל הישראלי, עם ואוצ'רים לארוחות בוקר וסיורים מותאמים. חזרנו גם לשפץ באילת. אנחנו מאוד מאמינים בתיירות פנים. גם כשהתיירים מחו"ל יחזרו נשאף שאחוז ניכר מהלקוחות שלנו יהיו ישראלים".

יצא לך לבדוק מה קורה בהוסטלים עם מאפיינים דומים בעולם?
"כן אבל כמה שהתעמקתי בזה יותר התבאסתי. נמאס לראות כמה הדשא של השכן ירוק יותר. ההתנהלות של הממשלה היתה כושלת. אני רואה את זה בסגירת העסקים, כשטובי חבריי נאלצו למכור. זה שהממשלה לא התערבה בנושא השכירויות למשל, בזק לא נתנו הנחה של שקל. במקומות אחרים הממשלות התערבו: בשוק השכירויות, בחל"ת הגמיש.

כרגע קשה לגייס עובדים ואני מבין אותם – הם צודקים, אם המדינה נותנת לכם כסף – קחו אותו. היחס של סגירת עסקים ופשיטות רגל בישראל הוא בין הגבוהים במערב. אנחנו עסק שהעסיק 240 עובדים בכל הרשת עם מחזור של עשרות מיליוני שקלים. כל חודש יש לנו ישיבת תקציב ורק לחשוב שהמדינה שלנו מתנהלת בלי תקציב בכלל. לא הייתי נותן לאנשים האלה לעבוד אתי. הייתי שולח אותם להכשרה תעסוקתית, הם לא מתאימים לכלום".

מעוז ינון, על אחד הגגות היותר נחמדים ויפים בעיר. צילום: איליה מלניקוב

ינון, שמתגורר עם משפחתו בבנימינה, נכנס לעסקי התיירות לאחר ששב מטיול ארוך בחו"ל, איך לא. הוא פתח את ההוסטל הראשון שלו עם זוגתו בנצרת ב-2005. עד היום העיר הצפונית יקרה מאוד לליבו והוא מציע בה סיורים בימי שגרה. בכלל, בנוסף להוסטלים הוא ושותפיו מחזיקים חברת תיירות שמציעה טיולים ברשות הפלסטינית ובירדן.

הוא אופטימיסט גדול, מאמין בחיזוק קשרי התיירות בינינו לבין שכנותנו ובונה על השוק הזה בעתיד. האם ניתן לקרוא לו שמעון פרס של ענף התיירות? אולי, אולי. בינתיים, בשל המצב, הוא עוסק באופן טבעי בענייני פנים, ובשנה האחרונה היה מעורב באופן טוטאלי במחאת בלפור. במהלך התקופה הזו נידב את ההוסטל כדי לסייע לחלק מארגוני המחאה לאחסן ציוד ולארגן פגישות.

מי שמצביע לנאשם הוא לא חבר שלי.
????????????
ולא משנה אם הוא גר בנצרת, בנימינה, תל אביב או כל מקום אחר.
שמח להגיד לכם שאחרי שתי דקות שיחה החזרתי את החבר מנצרת למחנה הדמוקרטיה pic.twitter.com/09nq7bFu3N

— Maoz Inon מעוז ינון (@maozinon) March 19, 2021

הסניף המקומי פה בעיר כבר פתוח, ומאכלסים אותו בעיקר מקומיים. ינון מאוד אופטימי לגבי הסביבה הקרובה ואומר כי "זו הולכת להיות אחת השכונות הצומחות והפורחות בתל אביב. היא תתאושש מהר מהקורונה והולך להיות בום של פתיחות. אנחנו בודקים אפשרות להוריד את הבר לאזור הלובי ולהציע את אווירת ההוסטל גם בגובה הרחוב, ולא רק בקומה השנייה". בכלל, ינון חוזר שוב ושוב על הרצון שלו להתחבר לקהילה, לשכנים בסביבה הקרובה. במהלך הסיור הוא מראה לי את קומת המרתף של ההוסטל, המאופיינת בבטון עבה ובמראה ברוטליסטי. פשע אם לא ייקבעו פה מסיבות טכנו בעתיד.

ובחזרה לפוליטיקה. איך נמצא אותך בשלישי בלילה, שמח או עצוב?
"כבר יותר מעשר מערכות בחירות שאני מצביע ואני בצד המפסיד. אני שנה במחאה, הרבה לפני בלפור, ואני חושב שמה שהיא הוכיחה שלרחוב יש הרבה מאוד כוח. הוא צבר המון ניסיון וידע וחיבורים שלא היו קיימים קודם לכן. ואם נצטרך להיות ברחוב עוד כמה שנים בשביל להפגין ולמחות – אז אחלה".

אני לא מבין איך יש תיירים חדשים בתל אביב מאיפה הם הגיעו, הם נולדו פה מתיירים אחרים?

— Dor Kahn (@dorkahn) June 11, 2020

שמע, לסיום, אני רוצה להפנות אליך קושייה שמעסיקה תל אביבים רבים, אולי לך יהיה מושג (מצ"ב ציוץ של דור כהאן בנושא). איך זה שלמרות המגיפה והסגרים כולם המשיכו לשמוע צעירים מדברים שפות זרות? זה לא הגיוני! מאיפה הגיעו כל כך הרבה זרים?
"יש הגירה של צעירים יהודים – חלקם בעקבות תגלית וחלקם לא, שעברו לתל אביב. חלקם עבדו אצלנו. אנחנו רואים צעירים שהיו בתגלית ב-2016 ועכשיו החליטו לעבור לארץ. היו קצת קבוצות גם בתוך הקורונה למשל של פרויקטים חינוכיים כגון 'מסע' – קבוצה של 120 איש שישנה פה חודש. זה פחות ממה שהיה לפני שנה כמובן, אין מה להשוות, זה באחוזים בודדים". כך או אחרת, מעוז, אני, כולם, נשמח לראות (ולשמוע) שוב את התיירים גודשים את רחבי ההוסטל והעיר.