מתעצבנים: אין בעיית פקקים בתל אביב, יש בעיית התחת העצלן שלכם

תל אביב היא עיר עמוסה. צפופה. פקוקה. בנוסף לזה היא גם כל הזמן משתפצת וחסומה. אבל אתם לא צריכים אותי כדי שאספר לכם את זה, אתם חווים את זה על בסיס יומיומי. מה כן אני צריכה לספר לכם? שאתם עצלנים. כן, גם אתן. עצלניות. כן, סבבה, אתם רצים בפארק, הולכות לשיעורי פילאטיס מכשירים ומפרקות משקלים בחדר כושר. אולי אפילו שוחים בקאנטרי העלייה או החשמונאים. אבל יש דבר אחד שאתם לא עושים, בטח לא מספיק: הולכים ברגל.

>>

בניגוד לכמה מהסיבות האחרות שבגללה העיר מעצבנת – סיבות שנמצאות בשליטתם של גורמים עירוניים, או מסחריים, או כלכליים – במקרה הזה האשמה היא כולה עלינו. כלומר עליכם, אבל גם אני הייתי כזאת פעם. עד לפני 11-12 שנים לא הייתי זזה ממקום למקום בלי אוטו. ועוד כזה דפוק במיוחד (אפילו שניים דפוקים במיוחד. ברצף). במשך תקופות ארוכות הייתי מתחילה כל נסיעה בחשש שמא היא לא תסתיים ביעד, ואמצא את עצמי תקועה שוב על איזה כביש מהיר מחכה לגרר. גם כשהחלטתי למכור אותו ולנסות לראות אם אני יכולה להסתדר בלי, עוד המשכתי לשלם על תיקונים שלו בתשלומים איזה שנתיים.

סורי רון, גם לא איתך. ראש העיר רון חולדאי באוטותל (צילום: גיא יחיאלי)

מאז לא חזרתי לרכב, ועם הזמן גם הפסקתי לגמרי לנהוג. לא אוטותל, לא השכרה, לא להשאיל ממשפחה או חברים. פשוט לא נוהגת. אני גם לא נוסעת באופניים כי אני מפחדת, ובטח שלא בקורקינט (כי אני עוד יותר מפחדת). אני פשוט הולכת ברגל. המון. אני לא יוצאת להליכות או לצעידות ואני לא משאירה לעצמי שעה ביום להליכה שמוגדרת כספורט. אני פשוט הולכת. ממקום למקום. ובמקרים שזה ממש רחוק, אני נוסעת בתחב"צ.

מאז שמכרתי את האוטו האחרון שלי נולדו לי גם שני ילדים, וגם זה לא שכנע אותי שאני זקוקה לרכב כדי להתנייד. לכל אלה שמרימים גבה על איך אני מגדלת ילדים בלי אוטו, אני מסבירה שבקלות. בתוך תל אביב אין שום צורך בו. את המסגרות החינוכיות בחרתי תמיד קודם כל לפי הקרבה שלהן לבית, כנ"ל לגבי חוגים וחברים. וחייבת להגיד שאני גם די גאה בזה שהילדים שלי נוסעים בלי למצמץ באוטובוסים ורכבות כשצריך, כי זה מה שהם רגילים. ורוב הזמן זה קל.

אמרו רוב הזמן, לא כל הזמן. פחד ותיעוב באוטובוסים בדרך בגין (צילום: שאטרסטוק)

כן, אני יודעת, כולכם.ן מחזיקים רכב כדי לנסוע למשפחה בסופ"ש או לקחת את הילדים לקטוף תותים בשבת. וכן, לפעמים אני טיפה מתבאסת שהאפשרויות בסופי שבוע מוגבלות, כי אנחנו עדיין מדינת הלכה וזה, אבל וואלה – החיסכון הכל כך משמעותי בזה שאני לא צריכה להתעסק עם כל מה שרכב גורר איתו (רישיונות, ביטוחים, תיקונים, דלק, חנייההההההההה) שווה לי את הוויתור על קטיף תותים בשבת.

אין רגעים שבהם אני שמחה לאד כמו באלה שבהם אני הולכת על הרצל לכיוון צפון, חולפת על פני עשרות המכוניות שעומדות שם בלי לזוז בכל שעה ביום, וחולפת על פניהם בצעדים (אפילו לא כאלה גדולים) כי ברור לי שאגיע לאן שאני צריכה להגיע הרבה לפניהן. וברור לי שמתוך עשרות המכוניות האלה, יש אולי 20% שיש לעובדה שהן על הכביש הצדקה משמעותית. כל השאר פשוט רגילים. וזה נוח להם. אין ספק שיותר קל להכנס לאוטו בנקודה א', לשבת במשך שעה ולצאת בנקודה ב'. אבל האם זה מה שכולם חייבים לעשות? ממש לא. את רוב הנסיעות האלה אפשר להחליף בקלות בנסיעות בתחב"צ, עם קצת הליכה בין לבין. ואני בטוחה שאם תלכו ברגל 10 דקות לתחנת הרכבת הקלה הקרובה אליכם (או אפילו לתחנת האוטובוס, רחמנא ליצלן), תסעו חצי שעה ואז תלכו עוד 10 דקות ברגל לנקודת היעד – אתם רק תרוויחו מזה.

לא סתם קוראים לזה הרכבת הקלה. תחנת הרכבת הקלה באלנבי (צילום באדיבות עיריית תל אביב-יפו)

איך? גם יתפנה לכם זמן לעשות דברים תוך כדי נסיעה (לענות למיילים? לצפות בסדרות? את כל זה אתם יכולים לעשות בזמן נסיעה באוטובוס. כשאתם נוהגים לא), גם תניעו קצת את השרירים שלכם (הליכה מרובה מחטבת את שרירי הישבן והירכיים, ואני אומרת את זה מניסיון), גם תחסכו קצת עומס בכבישים ותזהמו את האוויר קצת פחות, וקצת ייחסכו מכם עצבים וסטרס שבאים באופן גורף עם פעולת הנהיגה, בטח בתוך העיר.

ויש לי אפילו רעיון יותר טוב: במקום לנסוע ברכבת או באוטובוס, לכו ברגל. כן, את כל הדרך. 40 דקות הליכה? שעה הליכה? זה אפשרי וזה קל וזה ברוב ימי השנה גם די נעים. בקיץ פרגנו לעצמכם.ן איזו עצירה לקפה קר בדרך. ואתם יודעים מה? גם חסכתם לעצמכם את הפילאטיס בערב.

מה עם קצת הליכה בשדרות היפות? שד' רוטשילד (צילום: יעקב בלומנטל)

נכון שאמרתי שהאשמה היא עלינו, אבל כן יש לי כוכבית. אולי הגיע הזמן שעיריית ת"א־יפו – לצד הסלילה המבורכת של שבילי אופניים ברחבי העיר – גם תתחיל לנקוט בצעדים שיצמצמו את מספר הרכבים על הכביש. בערים גדולות בעולם אנחנו רואים כבר לא פעם רחובות ואזורים שהכניסה לרכבים פרטיים אליהם אסורה. אני בקלות יכולה לחשוב על כמה אזורים בעיר שיעבדו מצוין אם זה יקרה, ואני יודעת שאני קיצונית אבל הוויז'ן האידיאלי מבחינתי הוא זה לפיו הנסיעה ברכבים פרטיים בתוך העיר אסורה. לגמרי.

נכון שאנחנו צריכים מערכת תחב"צ מתוחכמת יותר בשביל שזה יקרה, אבל הלוואי שזה יקרה. הלוואי שעוד 50 שנה נסתכל אחורה על התלות שלנו ברכבים פרטיים כמו שאנחנו מסתכלים היום על עישון במטוסים, נצחק על עצמנו ונגיד איזה דבילים היינו, למה לא הלכנו ברגל כשהיה אפשר. כלומר, איזה דבילים *אתם* הייתם. אני ממשיכה ללכת.