היוצר של "המשרד" ו"המקום הטוב" מציג: טרלול פרוגרסיבי

מהפיכות, ועל אחת כמה וכמה מהפיכות חברתיות, לא מתרחשות ביום אחד. הקידמה אמנם בלתי נמנעת, אבל זה לא אומר שההתקדמות הולכת חלק – שינוי משמעותי מתרחש לפעמים בתנועת טנגו של כמה צעדים קדימה וכמה אחורה, לפעמים נתקע במעגלים ולרוב מקרטע עד לשינוי הבא. בטלוויזיה, לעומת זאת, אוהבים להרגיש שהם כמה צעדים לפני כולנו, האור הכחלחל שלפני המחנה. כשזה מצליח להם – יש לנו סדרה פורצת דרך, הישג להתגאות בו, תנו להם את כל פרסי האמי בבקשה. אבל כשזה לא מצליח, טוב, אז זה פי כמה יותר מעניין.

ל-"Rutherford Falls" יש רק כוונות טובות, זה ברור עוד לפני צפיה בפרק אחד. הסיטקום החדש של פיקוק, שירות הסטרימינג של NBC, הוא הסיטקום הראשון על, ובמידה רבה מאת, האוכלוסיה הילידית של ארצות הברית. כמה שנים אחורה עוד קראו להם אינדיאנים, אבל לא כאן, כי זו סדרה שנולדה מתוך מה שקרוי בפי הימין וכמה טרולים טובים "טרלול פרוגרסיבי". יש מי שיראו בה שינוי ממשי, אפילו חשוב, במידה רבה זה אכן חלק מהאתוס שלה (הם מתגאים, למשל, בכך שיותר מחצי מהכותבים בה הם ילידים אמריקאים), אבל בפועל, זו פשוט יצירה שנולדה מתוך אשמה לבנה בניסיון להתמודד עם אותה קידמה מאיימת.

הניסיון הזה לא מגיע מהשוליים, אלא דווקא מידיו של אחד ממלכי הסיטקום המדרני, מייקל שור, שהחל את דרכו בכתיבה לרימייק האמריקאי של "המשרד" והמשיך ליצור את "מחלקת גנים ונוף", "ברוקלין 99" ו-"המקום הטוב". הוא חבר לאד הלמס (אנדי מ-"המשרד", "בדרך לחתונה" ו-"הדיילי שואו"), שגם מככב בסדרה, ולסיארה טלר אורנלס (נחשו מאיזה מוצא) כדי לבנות מעשייה קטנה עם סאבטקסט גדול על עיירה שעומדת בפני שינוי, והאדם האחד שמנסה לשמר את העבר. 

לא מה שהייתם מצפים לו מסדרה שנוצרה בעידן טראמפ. "מפלי רת'רפורד" (צילום: יח"צ)

הלמס מגלם את נייתן רת'רפורד, נצר לשושלת מייסדי העיירה הבדיונית רת'רפורד פולס והאחרון שעדיין גר בעיירה שהקימו אבותיו, אי אז לפני 400 שנה, בזכות עסקה מפוקפקת (שמכונה "העסקה ההוגנת והישרה") עם שבט המינשנקה שבמקרה כבר התגורר באזור. למעשה, הם עדיין גרים בשמורה, ומתפרנסים בכבוד מהקזינו שבבעלות השבט. המתח הבין גזעי עליו בנויה הקהילה נשאר מאוזן, עד ליום בו העיירה מחליטה להזיז פסל של המייסד, ואולי להחליף עם משהו שיכבד את האנשים שהיו שם גם לפניו.

בניגוד למה שניתן לצפות מסדרה שנוצרה בעידן טראמפ, היא לא משאירה את הדמויות במקום הצפוי. למרות שנייתן תופס את העמדה השמרנית, הוא דמות מעוררת אמפתיה שמעלה שאלות מצוינות על שימור היסטורי, בעוד שהאנטגוניסט (מנהל הקזינו הנייטיב-אמריקן הקפיטליסט) זוכה לסיפור רקע מעמיק ומעניין שמצדיק את עמדותיו הדורסניות. אליהם מצטרף אנסמבל דמויות מוצלח וקצב בדיחות ראוי. הנושא מעניין, הקונפליקט היסטורי, הדמויות מוצלחות, אז למה בכל זאת משהו מרגיש מקרטע?

מנסה להתמודד עם נושאים גדולים שהטלוויזיה חומקת מהם. "מפלי רת'רפורד" (צילום: יח"צ)

הייתי יכול לומר לכם שזה כי שינוי לרוב מקרטע, אבל כנראה שלא. התשובה כנראה הרבה יותר פשוטה – לסדרות של מייקל שור לוקח זמן לגדול, וכמו שיודע כל מי ששרד את העונה הראשונה של "מחלקת גנים ונוף", זה שווה את ההמתנה.

עונתה הראשונה של "Rutherford Falls", על עשרת הפרקים שבה, מנסה להתמודד עם נושאים גדולים שלא נגעו בהם לעומק בטלוויזיה – כך למשל הבדיחות הכי טובות הן אלו שמגיעות מתוך הדינמיקה של השבט המודרני – אבל בתווך מאבדת את עצמה בתוך הלופ העלילתי שדוחף קדימה. זה לא צעד אחורה, אבל עדיין לא הצעד קדימה שיוצריה קיוו לו. זה לכל היותר הצעד הראשון לקראת יצוג טלוויזיוני חדש שעוד לא הכרנו, קידמה. אולי בעונה הבאה המהפיכה הזו כן תשודר בטלוויזיה.