המשחק החדש של נטפליקס נכשל בדבר היחיד שחשוב

האלגוריתם של נטפליקס בילה את השנים האחרונות בללמוד אותי. אילו ז'אנרים אני אוהבת, איזה סוג של דמויות ימשוך אותי לצפות בהן שוב ושוב. הקטגוריה הכי נצפית בחשבון שלי היא, כמובן, "הבחירות המובילות עבור מאיה" – תמהיל של תכני פשע אמיתי, נוסטלגיה וכל מה שאי פעם שודר ברשת CW, לצד התכנים המקוריים של נטפליקס אותם היא דוחפת לכל קטגוריה. שש שנים היא מסבירה לי שהיא יודעת יותר טוב ממני מה נכון עבורי, ועכשיו היא מצפה ממני "לבחור את ההרפתקה שלי", כלומר, לקחת חלק פעיל בבחירת נתיבי העלילה של "בנדרסנאץ'", הפרק החדש והאינטראקטיבי של "מראה שחורה".

"בנדרסנאץ'" שווק בתור "אירוע של 'מראה שחורה'", ובאמת קשה להגדיר אותו אחרת. הוא לא בדיוק סרט ולא בדיוק משחק, והאנשים שצורכים אותו הם לא בדיוק צופים ולא בדיוק שחקנים. הצופים-שחקנים מתבקשים לבצע בחירות שיכתיבו את מהלך העלילה עבור הגיבור, סטפן, מפתח משחקי מחשב צעיר בבריטניה של שנות ה-80. בהתחלה הבחירות פשוטות, כמו מה לאכול לארוחת בוקר ולאיזו קלטת להאזין בווקמן, אך בהמשך הן הופכות גורליות יותר ויותר. סטפן מנסה לעבד ספר עב כרס למשחק מחשב, גם הוא בסגנון "בחר את ההרפתקאה שלך", ובכל נתיב בו העלילה תתקדם המשימה הזו תתגלה כקשה מן המצופה ותוביל את סטפן להתמודד עם העבר וההווה שלו.

עוד כתבות מעניינות:
נטפליקס: הסדרות והסרטים השווים שעולים החודש
7 סדרות מעולות שעברו מתחת לרדאר
מסתבר שאפשר לצלם נפיחה בניחוח חריף של מילואים

זהו לא הניסיון הראשון של נטפליקס עם תכנים אינטראקטיביים, אבל זו הפעם הראשונה שהיא יוצרת תוכן כזה למבוגרים. הבחירה דווקא ב"מראה שחורה" היא בו זמנית מתבקשת ומכעיסה. הרי סרט בסגנון הזה הוא בדיוק מסוג הדברים ש"מראה שחורה" בילתה בלהזהיר אותנו מפניהם. זו אחת הסיבות שיוצר הסדרה, צ'רלי ברוקר, בחר לספר סיפור שבעצמו עוסק באופן בו בחירות משפיעות — או לא משפיעות — על חיינו. לכן נתיבים מסוימים יובילו את הצופים לטיפול רגשי של סטפן והתמודדות עם טראומות עבר, ואחרים להתנסויות עם סמים ושיחות שנשמעות כאילו הן מתנהלות בין כמה סטודנטים בדשא של גילמן אחרי שיעור מבוא לפילוסופיה.

אחד הדברים הראשונים שבולטים ב"בנדרסנאץ'" הוא היעדרו של הטיימקוד. אי אפשר לדעת כמה זמן עבר, אי אפשר לדעת כמה זמן נשאר (כי זה, כמובן, תלוי בבחירות של כל צופה). הצד השלילי של ההיעדר הזה, שנוצר משילוב של נסיבות ורצון להשאיר את הצופים בתוך הרגע, עלול לעורר קצת חרדה אצל צופים פאסיביים, אלו שאוהבים שהטלוויזיה שלהם לא באה אליהם בדרישות. "בנדרסנאץ'" ימשיך לרוץ גם אם לא תתבצע אף בחירה, אבל הבחירות האוטומטיות של נטפליקס לא מספקות, ונראה שנועדו לגרום לשחקנים לחזור ולנסות שוב ושוב. הרשת מלאה בתרשימי זרימה שממפים את כל התרחישים האפשריים, ואלו ממצבים את "בנדרסנאץ'" בתור המשחק שהוא. הבעיה היא שהעלילה דלה מדי, הדמויות לא מעניינות, והחוויה הטוטאלית מפוספסת.

"מראה שחורה: בנדרסנאץ'"

דמותו של סטפן אינה עמוקה מספיק ודמויות המשנה בכלל פלקטיות לחלוטין. המשחקיוּת באה על חשבון כל האלמנטים שמרכיבים סיפור טוב כפי שאנחנו מכירים אותו. זה האתגר הרציני ביצירה, והיא לא עומדת בו. דמותו של קולין, מעצב המשחקים הנערץ על סטפן, אקסצנטרית וקיצונית, אבל גם היא שטוחה וההתפתחות שלה מגיעה מהתסריט ולא מהדמות עצמה. החוויה ב"בנדרסנאץ'" היא שכלתנית ונעדרת כל רגש, ושום חידוש טכנולוגי לא יסתום את החורים שהחסכים האלה משאירים.

ברוקר מנסה שיטות חדשות לספר סיפור ופונה לצורות אינטראקטיביות ולא ליניאריות. הבעיה היא שבדרך הוא שוכח את הסיפור. "בנדרסנאץ'" פשוט לא מעניין מספיק. הוא צעצעוע חדש לשחק בו כמה פעמים, וזהו. העלילה לא תשאר עם הצופים אחרי הצפייה ואפשר לנחש שהניסיון הזה, מוצלח או לא, יישכח די מהר מדפי ההיסטוריה של הטלוויזיה. ובאשר לנטפליקס, היה מרשים יותר לו היתה בוחרת עבורי את הנתיב שהכי מתאים לי, בהתבסס על ההעדפות שלי כפי שלמדה אותן בשש השנים האחרונות. עכשיו זה נשמע כמו פרק ב"מראה שחורה".

מחפשים סדרה חדשה? בואו לדבר על זה בקבוצת הטלוויזיה של Time Out, "מה רואים היום?"

רוצים להתעדכן ראשונים בכל מה שחם בתל אביב? הורידו את האפליקציה שלנו!
להורדה לאייפון | להורדה לאנדרואיד