האם הדיסטופיות לבני הנעורים חזו את מאבקי הנוער הנוכחיים?

"הדבר הכי גרוע בלהיות ילד היה שאף אחד לא סיפר לי את האמת על מצבי… גדלתי קצת, ובהדרגה התחלתי להבין שכמעט כולם שיקרו לי בנוגע לכמעט הכל מרגע שהגחתי מבטן אמי".

"גנבתם את החלומות שלי ואת ילדותי עם מילותיכם הריקות… אנחנו בתחילתה של הכחדה המונית וכל מה שאתם מדברים עליו זה כסף ומעשיות על צמיחה כלכלית נצחית. איך אתם מעיזים!… הצעירים התחילו להבין את הבגידה שלכם".

שתי הציטטות האלה נשמעות כמעט כרצף אחד, אבל הן נגזרו משני מקורות שונים. הראשונה נלקחה מהפרק הראשון של "שחקן מספר אחת", ספר לבני הנעורים מאת ארנסט קליין שהפך לרב מכר ב־2011 ועובד לסרט בידי סטיבן ספילברג ב־2018. השנייה היא מתוך נאומה באו"ם של אקטיביסטית האקלים בת ה־16 גרטה תונברג בספטמבר 2019.

העתיד שמצפה לנו? "שחקן מספר אחת"

"שחקן מספר אחת" הוא רק אחד מצונמי של דיסטופיות לבני הנעורים ששטף את המדפים והמסכים לפני כעשור. הספר מתרחש ב־2045 בעולם שסובל מזיהום, פיצוץ אוכלוסין, מחסור בנפט ושאר אסונות שמגדירים אותו כפוסט אפוקליפטי, אף שעל פי כל הסימנים זה אכן העתיד שמחכה לנו. גיבוריו הם בני עשרה המשתתפים במשחק מציאות מדומה שמזמין אותם לברוח מהתמודדות עם המציאות המרה. שלוש שנים לפני "שחקן מספר אחת" יצא לאור הספר הראשון בטרילוגיית "משחקי הרעב" מאת סוזן קולינס, שהפכה לסדרת סרטים מצליחה. אליהם הצטרפו "מפוצלים", "הרץ במבוך", "גוף מארח" ורבים אחרים, בהם גם טרילוגיית "עיניים אדומות" מתוצרת הארץ.

הטקסטים האלה שונים מאוד מסרטי בתי הספר הטיפוסיים על נערים ונערות שממוקדים בשאלה עם מי ילכו למסיבת הסיום. נקודת המוצא של רובם היא שהמבוגרים הרסו את העולם במו ידיהם, והם ממשיכים להרוס אותו על ידי פיתוח אוטופיות מדומות שמדכאות את הרוח האנושית. כדי לשמר את שליטתם הרודנים נוקטים באסטרטגיה העתיקה של "לחם ושעשועים" – פחות לחם ויותר שעשועים – ומעסיקים את האוכלוסייה במיני משחקים מסוכנים. רק בני העשרה שמוחם עדיין לא הושחת יכולים לחשוף את השקר ולפעול להצלת העולם.

"קטניס אוורדין האמיתית". גרטה תונברג (צילום: Getty Images)

או כמו שגרטה אמרה בנאום שנשאה בדצמבר 2018 בוועידת האו"ם לשינוי האקלים שנערכה בפולין: "למדתי שאת אף פעם לא קטנה מכדי לעשות שינוי, ואם כמה ילדים יכולים לקבל כותרות בעולם כולו רק בגלל שהם לא הולכים לבית הספר, דמיינו מה נוכל לעשות כולנו יחד אם באמת נרצה". עוד היא אמרה: "אתם לא בוגרים מספיק לומר את האמת. אפילו את הנטל הזה אתם משאירים לנו, הילדים". הילדים נענו לקריאתה ויצאו במיליוניהם להפגין ביותר מ־150 מדינות ברחבי העולם בדרישה שהמבוגרים ינקטו בצעדים לעצור את הקטסטרופה האקלימית הממשמשת ובאה.

זכתה בנובל בגיל 17. מלאלה יוספזאי (צילום: Getty Images)

גרטה תונברג אינה הנערה היחידה בחזית. קדמה לה מלאלה יוספזאי מפקיסטן שב־2014, בהיותה בת 17, זכתה בפרס נובל על מאבקה למען זכותם של ילדים ללמוד. בנאום שנשאה באוסלו היא אמרה שהפרס "נועד לכל הילדים חסרי הקול שחייבים לשמוע אותם. ואני מדברת בשמם". גם אמה גונזלס מפלורידה עלתה לכותרות בפברואר 2018, בהיותה בת 18, כשנשאה דברים נרגשים בתיכון פארקלנד שבו נורו למוות 17 תלמידים. הנאום שבו קראה לחקיקה נמרצת להגבלת מכירת כלי נשק הפך לוויראלי וזכה לכותרת "We Call BS".

"אם כל מה שהממשלה והנשיא שלנו יכולים לעשות זה לשלוח 'מחשבות' ו'תפילות' אז זה הזמן שהקורבנות יהיו השינוי שאנחנו צריכים לראות", אמרה גונזלס. "אנחנו נהיה הילדים שקוראים עליהם בספרי לימוד, לא כי נהיה עוד סטטיסטיקה של ירי המוני באמריקה אלא כי נהיה הירי ההמוני האחרון… אנחנו נשנה את החוק… האנשים בממשל משקרים לנו ונדמה שאנחנו הילדים הם היחידים ששמים לב לכך ומוכנים לקרוא בולשיט איפה שאנחנו רואים אותו". כחודש אחרי אותו נאום גונזלס ותלמידים נוספים ארגנו מצעד מחאה בוושינגטון תחת הכותרת "מצעד למען חיינו". במקביל התקיימו כ־880 מצעדים דומים של בני נוער בארצות הברית וברחבי העולם. המצעד הבא מתוכנן ל־24 בינואר 2020.

דור K

הבלבול שיצרתי כאן בין גיבורות מהחיים לעולמות בדיוניים הוא מכוון. מבט בסרטים על המורדות הצעירות, בעיקר ב"משחקי הרעב", מייצר רושם ברור שהדבר הוא חלק מאותה תופעה של בני נוער שקוראים תיגר על המבוגרים ומתגייסים להציל את העתיד של בני דורם. בין אם הטקסטים הבדיוניים חזו את אירועי המציאות או היוו להם השראה, הקשר ביניהם מעניין, מה גם שהדמיון בולט גם בסוג התגובות שהנערות האלה מעוררות בקרב מעריציהן ומתנגדיהן.

כמה כותבים בעולם כבר הבחינו בדמיון וכינו את גרטה תונברג "קטניס אוורדין האמיתית". הפסיכולוגית הבריטית ב' ג'אנט היבס, שספרה "השנים הלחוצות של חייהם" עוסק בנוער של היום, אף הרחיבה את הכינוי לדור שלם. "השם הכי מקובל לקבוצת הגיל הזאת הוא דור ה־Z. אני קוראת להם דור K, על שם קטניס אוורדין, הגיבורה הנחושה של 'משחקי הרעב'", היא כתבה בגרדיאן. "כמו קטניס הם מרגישים שהעולם שבו הם חיים הוא עולם של מאבק תמידי – דיסטופי, נטול שוויון וקשה". לדבריה בני הדור הזה כבר אינם אדישים כמו דור ה־Y שקדם להם, אלא מבוהלים ומונעים לפעולה על ידי החרדה. מאמר באתר הנשים האמריקאי "Refinery29" ממשיך משם וטוען ש"זו סוג האנרגיה שגרטה מביאה איתה כשהיא פונה להמונים: דחופה, פרגמטית, חסרת הומור. זה מעורר חלחלה אך גם מרענן".

הצביעה על הבולשיט. אמה גונזלס (צילום: Getty Images)

ואכן, המנהיגות החדשות אינן מתנהגות על פי כללי הנימוס המצופים מנערות וגם לא על פי כללי האופנה. מונעות על ידי חרדה גדולה וזעם, הן זועקות את מה שיש להן לומר בקול גדול, חנוק מדמעות, בלי לחשוב איך הן נראות כשהן מצטלמות. למלאלה יוספזאי יש פצעי בגרות, ראשה של אמה גונזלס מעוטר בספיחס, והצמה של גרטה תונברג נקלעה כלאחר יד.

היה זה ריאיון שגרטה העניקה לטרוור נואה בתוכנית "The Daily Show" שעורר בי את האסוציאציה לקטניס אוורדין בגילומה של ג'ניפר לורנס. בחולצה כחולה וצמה היא נראתה צעירה מ־16 שנותיה, אך היא ענתה לשאלותיו בבהירות, בנחישות ובמודעות גבוהה למדע ולפוליטיקה של שינויי האקלים, ללא כל ניסיון לבדר את קהל הצופים של תוכנית האירוח הסאטירית הזאת. בהתייחסו לבחירתה להפליג לאמריקה בסירה סולארית נואה התבדח: "האם זו המורשת הוויקינגית שלך?". אני דמיינתי אותה עם צמתה בספינת עץ עתיקה, ולפתע ראיתי בעיני רוחי את הנערה השנייה עם הצמה והקשת.

אייקון של מרי. קטניס אוורדין

שלא כמו תונברג וגונזלס, קטניס אינה נואמת. הנאומים שנכתבים עבורה על ידי מניפולטורים משני הצדדים הם שקר, ובהיותה חשדנית מטבעה היא מעדיפה לשתוק. את מרדנותה היא מבטאת באופנים אחרים. "משחקי הרעב" מתרחש באמריקה פוסט אפוקליפטית, שבה 12 מחוזות החיים בעוני מרוד נשלטים על ידי הבירה העשירה, ומדי שנה נערכים משחקים קטלניים שנועדו להזכיר לנתינים את מחיר המרדנות. המשחקים האלה הם שילוב של תוכנית ריאליטי וקרבות גלדיאטורים נוסח רומא העתיקה, שבהם מוקרבים נציגים צעירים של המחוזות לתאוות הדם של הצופים בקפיטול.

"קטניס אוורדין, נערה מסכנה ולא יציבה עם כישרון קטן בחץ וקשת. לא הוגה, לא מנהיגה, רק פנים בהמון. היה לה ערך למרד שלכם כי אין לכם חזון אמיתי או מנהיג אמיתי"

קטניס, הקשתית עם הצמה, מתחילה לצבור אוהדים כשהיא מתנדבת להחליף את אחותה הקטנה כנציגת המחוז, והופכת לאייקון של מרי כשהיא שוברת את כללי המשחק פעם אחר פעם. היא לא עושה שום דבר כדי להיות פופולרית – היא הופכת לכזו בשל היותה מתריסה מטבעה. בניסיון לשלוט בדימוי שלה מפיקי המשחק מלבישים אותה בשמלות פאר ומאפרים אותה בכבדות, אבל ברור לכל שלא נוח לה עם המלאכותיות והיא משילה אותה מעליה ברגע שהיא יכולה.

הרודן סנואו (דונלד סתרלנד) מתחיל להבין את עוצמת השפעתה של קטניס על הציבור כשהוא רואה שנכדתו קולעת את שערה לצמה כמותה, ולשאלתו היא עונה שכל הבנות בבית הספר מסתרקות ככה. משום שלא הצליח לחסל את הנערה המרדנית הוא מנסה להשתמש בה ולהפוך אותה לכלי תעמולה לממשל. אותו דבר בדיוק תנסה לעשות גם מנהיגת המורדים (ג'וליאן מור), שתפעיל עליה לחץ להפוך לפנים של המרד. קטניס מצטרפת למורדים אך מסרבת להפוך לכלי משחק בידיהם. היא פועלת אך ורק על פי האינסטינקטים שלה. בתגובה הנשיא סנואו נושא נאום לאומה: "קטניס אוורדין, נערה מסכנה ולא יציבה עם כישרון קטן בחץ וקשת. לא הוגה, לא מנהיגה, רק פנים בהמון. היה לה ערך למרד שלכם כי אין לכם חזון אמיתי או מנהיג אמיתי".

אלה בדיוק התגובות שמעוררת גרטה בקרב מתנגדיה. אנשים שלא רוצים לשמוע את מה שיש לה להגיד טוענים שהיא מדקלמת נאומים שנכתבו עבורה על ידי גופי שמאל למיניהם, ומוסיפים שהיא "לא יציבה מבחינה נפשית", כפי שצייץ למשל מקסים ברנייה, חבר פרלמנט קנדי ממפלגת הימין הקיצוני. הערותיו עוררו ביקורת נרחבת, והוא מיהר להבהיר שלא התכוון לפגוע בה. "רציתי להראות שהבחירה של התקשורת ושל קבוצות בעלות השפעה להפוך אותה לדוברת של זריעת הבהלה האקלימית אינה תמימה. הקבוצות האלה מנצלות את האישה הצעירה הזאת ככלי משחק". דוברי ימין ומכחישי התחממות גלובלית אחרים היו קיצונים עוד יותר בהתקפותיהם עליה, וגם הנשיא טראמפ לא חסך את דבריו עליה בציוץ ההוא. גם אמה גונזלס ועמיתיה הותקפו בטענה קונספירטיבית שהם "שחקני משבר" שמקבלים שכר מארגוני שמאל למיניהם.

למתקפות עליה גרטה השיבה בציוץ: "אני באמת לא מבינה מדוע אנשים בוגרים בוחרים לבזבז את זמנם בגיחוך ובאיום על בני עשרה וילדים שמקדמים מדע… אני משערת שהם פשוט מאוימים על ידינו". מנגד גם מחמאות לא מרגשות אותה. "בבקשה תחסכו בשבחים", היא אמרה בקונגרס בתגובה להילולים מהדמוקרטים. "אנחנו לא רוצים את זה. אל תזמינו אותנו לכאן כדי להגיד לנו כמה מעוררי השראה אנחנו בלי לעשות שום דבר בנושא. זה לא מוביל לכלום".

גיבורות על הרצף

קל להאשים את גרטה בחוסר יציבות נפשית, משום שהיא עצמה שיתפה את העולם בהיותה על הספקטרום האוטיסטי. "יש לי אספרגר אז לא אכפת לי מהקוד החברתי", היא אמרה בראיון ל־CBS. "זה עושה אותך שונה, גורם לך לחשוב אחרת, בעיקר במשבר כזה גדול כשאנחנו צריכים לחשוב מחוץ לקופסה". היא אפילו הגדירה את האספרגר ואת ההפרעה הטורדנית כפייתית שבאה איתו כ"כוח העל" שלה. כוח העל הזה עוזר לה להתמקד בנושא האחד שהיא מקדמת ולא לקחת ללב את ההתקפות עליה. ההתעלמות שלה מהקודים החברתיים והנחישות שלה להמשיך במאבקה מעורר השראה בקרב בני גילה, כמו גם העובדה שהיא לא מזוהה פוליטית, ומתעקשת להישאר כך – בחירה טבעית כשאת בת 16.

קטניס אוורדין אמנם לא אובחנה רשמית כאוטיסטית, אבל האינטרנט מלא בטקסטים המפתחים תיאוריה שלפי כל הסימנים גם היא נמצאת על הספקטרום. היא מתבודדת, חשדנית וחסרת כישורים חברתיים, והיא מתקשה להבין רגשות של אחרים ואת הציפיות שלהם ממנה. היא כל כך ממוקדת בצורך שלה להציל את היקרים לה – בהתחלה את אחותה ואחר כך את אהובה – שלפעמים היא מפספסת את התמונה הגדולה. אבל כמו במקרה של גרטה, המיקוד הזה הוא שעוזר לה לצלוח את כל המכשולים.

התסמונת שלה היא כוח העל שלה, כמו אצל תונברג. טריס, "מפוצלים"

אם כבר הגענו לאבחונים פסיכולוגיים, התסמונת של גיבורת הטרילוגיה הדיסטופית "מפוצלים" מאת ורוניקה רות' (2011) – שעובדה גם היא לסדרת סרטים – מופיעה בשם היצירה. בלי להיכנס לפרטים, כמו כל בני גילה טריס בת ה־16 עוברת סימולציה שמגדירה אותה כ"מפוצלת", ובעולם ההפוך שלה זה אבחון שמגדיר אותה כבעייתית. הבוחנת חרדה לגורלה ואומרת לה שמשום שאינה מתאימה לאף קטגוריה "הם לא יכולים לשלוט בך" ולכן "את מאיימת עליהם", משפט שמחזיר אותנו לציוץ של גרטה. הפיצול של טריס הוא כמו האספרגר של גרטה – כוח העל שלה שמאפשר לה לחשוב מחוץ לקופסה ולהוביל את המרד.

בסוף הסרט האחרון בסדרת "משחקי הרעב" (זהירות, ספוילר) המורדים פולשים לקפיטול, לוכדים את הנשיא סנואו ומציעים לקטניס את הכבוד להוציאו להורג בטקס פומבי. אלא שבשלב זה הנערה כבר הבינה שגם מנהיגת המורדים היא רודנית כמותו, וברגע האחרון היא מסיטה את הקשת ויורה חץ בלבה. ההמון משלים את המלאכה. רק בנפול המנהיגים משני הצדדים העולם מקבל סיכוי להחלים. האם גם תונברג וגוזנזלס יוכלו לשליטים הציניים שטובת העולם אינה לעיניהם?

בינתיים, בעולם שלנו, סינמטק תל אביב הציע במהלך סוכות קורס לנוער "בהשראת גרטה תונברג" שנושאו "הכוח של ילדינו בעידן שהמצלמה פוגשת חלומות". הטקסט הזה הוצמד לנאומה של גרטה באו"ם שהוקרן שוב ושוב במסכים הדיגיטליים הגדולים בחזית הבניין, בין טריילרים לסרטים חדשים וישנים, וגרטה כמו נשאבה לתוכם, כגיבורת סרט משל עצמה.