וויל סמית', בלי החיוך המפורסם, ממציא מחדש את הפיל-גוד

לאבות שחורים יש מוניטין מפוקפק באמריקה כגברים שנוטשים את משפחותיהם ומזניחים את האחריות שלהם כלפי צאצאיהם. אינספור מאמרים מתדיינים בדימוי הזה, חוקרים את השפעתו או מנסים להפריך אותו. "משפחה מנצחת" זורק אותו לפח, ומציג בפנינו אב למופת שמקדיש את כל כולו לשתי בנותיו, תוך דאגה להצלחתן ולרווחתן הנפשית. 

עיון זריז בערך הקצר המוקדש לאב הזה בוויקיפדיה מגלה את המובן מאליו – אף אחד לא כזה מושלם. ועדיין "המלך ריצ'ארד" (שמו המקורי של הסרט), שמספר כיצד אבא של ונוס וסרינה וויליאמס הקטנות הגשים את תכניתו להפוך אותן לאלופות טניס ולמולטי מיליונריות, מצליח לסחוף את הצופים למסע מעורר השראה, בלי להעצים את הווליום של הסנטימנטליות. ובשל כך הוא כבר סומן כאחד הסרטים המובילים במרוץ לאוסקר.

כשריצ'ארד וויליאמס (וויל סמית עם זקן וללא החיוך המפורסם) ראה בטלוויזיה את הטניסאית הרומניה וירג'יניה רוזיצ'י הוא החליט שבנותיו, שעדיין לא נולדו, יהיו אלופות טניס. זה לא בא מאהבת הספורט דווקא. מרכיב מרכזי בהחלטה היה ההבנה שבמשחק הלבן אפשר להרוויח הרבה כסף. וויליאמס לא נתן לעובדה שהוא לא גר בסביבה הנכונה לעצור אותו, וכתב תכנית סדורה וארוכת טווח באורך 78 עמודים. בגיל ארבע הוא לקח את הילדות למגרשים הציבוריים בקומפטון (העיר השחורה מדרום ללוס אנג'לס שתושביה המפורסמים האחרים הם ראפרים), והחל ללמד אותן כל מה שידע. 

וויל סמית' ב"משפחה מנצחת" (צילום: יחסי ציבור)

כשזה כבר לא הספיק, וויליאמס התרוצץ בין לבנים עשירים עד שהצליח לשכנע מאמן מקצועי לבחון את בנותיו, וזה התרשם והמליץ לרשום את ונוס לטורנירים לנערות. ונוס ניצחה וניצחה, אבל כשאביה ראה מה הלחצים של תחרות יכולים לעשות לנשמה של טניסאית צעירה מדי, הוא הוציא אותה מסבב התחרויות ומצא מאמן אחר שיהיה מוכן לחכות עד שתהיה בוגרת דיה מבחינה נפשית. וכל הזמן הזה סרינה הקטנה חיכתה בצד לתורה. התסריט הנבון פרי עטו של זק ביילין מוצא הצדקה דרמטית טובה למה שנראה כהזנחה של דמותה, ורינלדו מרקוס גרין ביים סרט קולח וטוב לב ש-138 דקותיו חולפות ביעף.

סיפורי החיים של אנשים מצליחים ומפורסמים, שנעשו כאלה למרות כל המכשולים שבדרך, מגיעים למסכים לעיתים קרובות. רובם הגדול מאכזבים, בעיקר אלה שבהפקתם מעורבים נושאי הסרטים עצמם. "משפחה מנצחת", שוונוס וסרינה חתומות עליו כמפיקות, עושה מעשה מחוכם בהפנותו את המצלמה אל האיש שמאחורי הגיבורות המפורסמות. בסוף הסרט הן עדיין ילדות, לפני הפריצה הגדולה וההפי אנד הצנוע הוא בעצם רק ההתחלה של העתיד הידוע מראש. וכך זה פחות סרט על הצלחה, ויותר על חינוך ועל משפחתיות ועל אבהות תומכת (עם הבטחה של פרס כספי גדול – זה בכל זאת סרט אמריקאי). 

וויל סמית' ב"משפחה מנצחת" (צילום: יחסי ציבור)

את ונוס וסרינה מגלמות שתי ילדות מקסימות שכל כך קל לאהוב – סניה סידני ("מאחורי המספרים") ודמי סינגלטון ("הסנדק מהארלם"). טוני גולדווין וג'ון ברנת'ל מגישים הופעות סימפטיות כמאמנים הטובים ואונג'נו אליס מגלמת את האם הטובה, שמשתתפת גם היא באחריות על המשפחתיות המלוכדת – בשולי הדרמה יש עוד שלוש בנות, שאף פעם לא מתלוננות. 

מאז האירועים המתוארים בסרט ברנדי וריצ'ארד התגרשו והוא כבר נשוי בשלישית. מעבר לאזכור זריז באחת הסצנות, הסרט גם לא מספר לנו שריצ'ארד ככל הנראה לא היה כזה אבא נהדר לחמשת ילדיו מאשתו הראשונה. הוא כן מראה לנו איך החינוך הצמוד שהעניק לבנותיו יכול היה להראות כפייתי ומזיק למתבוננים מהצד, שמקבלים רק חלק קטן מהתמונה.

וויל סמית' ב"משפחה מנצחת" (צילום: יחסי ציבור)

בארה"ב מרבים להרכיב רשימות צפייה של סרטים מרוממי רוח ומעוררי השראה – מה שמכונה Inspirational movies. אפילו מכון הקולנוע האמריקאי הרכיב רשימה של מאה סרטים כאלה ב-2006. אין לי ספק ש"משפחה מנצחת" יהפוך למרכיב קבוע ברשימות האלה.

★★★✯ 3.5 כוכבים
King Richard בימוי: רינלדו מרקוס גרין. עם וויל סמית, ג'ון ברנת'ל, סניה סידני. ארה"ב 2021, 138 דק'