חודשיים מאז הבחירות – מתי סוף סוף נראה את הקואליציה של חולדאי?

בליל הבחירות, ממש אחרי שדפק שלוק ניצחון מבקבוק השמפניה, הכריז חולדאי בנאומו, שממחר חוזרים לעבוד. כשצוותי הטלוויזיה עמדו מחוץ לביתו בבוקר שלמחרת, הוא כבר הכריז שהוא בדרך ללשכה לקבוע קואליציה. סדר היום של ראש עיריית תל אביב-יפו הוא עמוס לכל הדעות, ובוודאי עמוס עוד יותר כשעל סדר היום ההכנות לחגיגות האירווזיון שיתקיימו בעיר בחודש מאי הקרוב. אבל, כבר 60 יום עברו מאז אותו שלוק שמפנייה שסימן ניצחון סוחף ונשאלת השאלה – מתי בדיוק נראה כאן קואליציה?

>> מה יביאו איתן 5 שנות חולדאי נוספות בתל אביב? כל התרחישים

לפי מקורות המעורים בתהליכי המשא ומתן הקואליציוני, התשובה היא 14 בינואר 2019. זה התאריך שבו תתכנס מועצת העיר הבאה ובה תוצג הקואליציה המתגבשת נכון לכתיבת שורות אלה (בהתחשב בכך שדברים יסתדרו כשורה). סיעת אנחנו העיר בראשות אסף הראל ומרצ בראשות מיטל להבי נמצאים בתהליכי משא ומתן מתקדם וכך גם סיעת הגמלאים של נתן וולך ושלמה מסלאווי. עד כה חתמו על הסכמים קואליציונים הסיעות יאפא, הליכוד, יש עתיד, וחילונים ירוקים – אלה שווים יחד 12 ידיים במועצת העיר, הכוללת יחד עם חולדאי 31 חברים.  במידה שהסיעות המדוברות אכן ייחתמו, הקואליציה בגלגולה הראשוני תכלול 21 חברים, לפחות עד להחלטת בית המשפט המחוזי בדבר התביעה שהגישה מרצ על רקע הזיופים בבחירות (דיון בתביעה יתקיים ב-13 בינואר). אם בית המשפט יקבל את עמדתם, תזכה הסיעה במנדט נוסף על חשבון סיעת "מאמינים" שתרד למנדט אחד במקום שניים.

"עקשן אפילו יותר ממה שהיה לפני הבחירות", "לוקח את הזמן", "לא מתגמש", "מסרב להבטיח הבטחות"; אלה מקצת הסופרלטיבים שעלו בשיחות עם כמה מהשחקנים הפוליטים לגבי האופן שבו מגיע חולדאי לשולחן הדיונים. רק לאחרונה זכינו לטיזר-פרומו של כיצד יכולה להיראות מועצת עיר עם אופוזיציה, כאשר הסיעות "רוב העיר", אנחנו העיר, מרצ ו-ש"ס" חברו יחדיו כדי לסכל את מינויו של דורון ספיר למ"מ וסגנו של חולדאי. יחד עם אהרון מסלאווי שבחר להיעדר, הם הצליחו. לפחות לשלושה ימים, עת כינוס ישיבת המועצה המיוחדת בה מסלאווי שב לאיתנו ומינויו של ספיר הועבר.

תמונת הניצחון של חולדאי

האם הבליץ האופוזיציוני הדביק את חולדאי בתחושת תכיפות לסגור עניינים? ביום שלמחרת אותה ישיבה בה סוכל המינוי של ספיר זומן הרב נתן אלנתן, יו"ר סיעת ש"ס אל לשכתו של חולדאי. אלנתן בוודאי חשב שהנה מגיע ההסכם המיוחל אבל במקום זאת ננזף על כך שהצביע נגד, "אבל אני לא בקואליציה!", הצטדק, ונענה בכך שאם הוא רוצה להיות בפנים, חלה עליו חובת ההוכחה – בלי כל מיני הצבעות נגד ועשיית שרירים. לא בבית ספרו של חולדאי.

אלנתן הוא כמובן לא היחיד שחולדאי בוחר להעניש, במסדרונות העירייה מדברים על כך שאחרי המירוץ מול בן טיפוחיו וסגנו מזה עשור שהפך לנמסיס, אסף זמיר, השתנה משהו בחולדאי. הוא לקח את קריאת התיגר הזאת במישור הפרסונלי. אם לפני כן עשה לעצמו שם כאדם קשה שלא מתפשר ומתגמש בקלות, הוא מצדיק כעת עוד יותר את המוניטין. חלילה שמשהו בהתנהלות מצידו ייחשד כשמץ חולשה; קואליציה תהיה לו בסופו של דבר, הוא לא מודאג. כל כך לא מודאג עד כדי כך שהוא מוצא זמן להשתעשע בלהציע לרוב העיר של זמיר בת ששת המושבים במועצה שני תפקידי סגן בבואו להזמינם לקואליציה עימו, רק בלי סגנות לזמיר, מי שבנה בשתי ידיו את הסיעה לפני עשור ואיחד כוחות עם ציפי ברנד במערכת הבחירות הנוכחית.

את מי אתה בא להעניש? ישיבת מועצת העיר הראשונה (צילום: שלומי יוסף)

מבחינתו של חולדאי יש כאן שיעור ולקח שאנשים צריכים להפנים. יש שכר ויש עונש. הוא  ידוע כחסיד של קואליציה רחבה ככל האפשר, במועצה הקודמת זאת הייתה קואליציית מקיר לקיר, (מלבד ציפי ברנד שפרשה ממנה ושימשה כאופוזיציית יחיד). לכן לא מן הנמנע שרוב העיר וש"ס יצטרפו גם הן בסופו של דבר אבל כנראה שלא בפעימה הראשונה.

חולדאי הרי יודע שברגע שתהיה לו קואליציה כל עניין המשאים ומתנים הופך פשוט יותר – כלל אצבע מנחה בפוליטיקה המקומית הוא שאף אחד לא רוצה להיות באופוזיציה. מקומיות זה לא הכנסת. בכל מקרה דבר אחד בטוח, חולדאי כבר וידא שהתקלה שקרתה במועצת העיר הראשונה לא תשוב בשנית, ועכשיו, משסיים האריה הזקן להצליף הוא מתפנה למשילות.