"מתעוררים": קראו את המונולוג של בועז כהן

בועז כהן (צילום: אילן בשור)
בועז כהן (צילום: אילן בשור)

בועז כהן, בן 56, מספר על ההורים המיניים, התקיפות שעבר בילדותו והרעב הבלתי נגמר בבגרותו (מתוך "מתעוררים", הוצאת פן וידיעות ספרים)

3 בפברואר 2020

בועז כהן

56, שדרן רדיו, סופר ופסנתרן.
יליד חולון

אמא שלי נולדה וגדלה בבית דתי בשכונת בית ישראל בירושלים. היא יצאה בשאלה, עזבה את ירושלים, עזבה את הבית, הלכה לצבא, התחתנה עם אבא שלי בגיל שמונה-עשרה והמירה באופן מוחלט את עולם התורה והמצוות בעולם האמנות והתרבות. נדמה לי שבמשפחה אשכנזית היו יושבים עליה שבעה. מכיוון שהם היו משפחה מזרחית חרדית, הייתה יותר מתינות. הפחד הגדול של הוריה היה שתהפוך להיות עמוד האש לאחיותיה, מה שבאמת קרה. אבא שלי גם בא מבית מאוד דתי. בגיל שבע-עשרה הוריד את הכיפה, יצא בשאלה והתגייס לצה"ל. בגיל תשע-עשרה הוא התחתן עם אמא שלי.

גדלתי בחולון, בשכונת ג'סי כהן, שכונת מצוקה קשה מאוד. גרתי שם עד גיל ארבע-עשרה, אז נשלחתי לגור אצל הדוד יצחק בגני יהודה, כי לא רצו שאמשיך להסתובב בסביבה הבעייתית. כבר היו חבר'ה בסביבה שלי שנגררו עם אחים גדולים לפריצות קטנות ועניינים מפוקפקים. ג'סי כהן הייתה מעברה שהפכה לשכונה שהוזנחה ביודעין. לא היה כביש סלול אלא חול, לא היו כמעט עמודי חשמל ברחוב. היה חשוך. אבל אם חצית את שדרת האומות לכיוון המשטרה, פתאום היית בעיר אחרת. במרחק של חצי קילומטר מהשכונה כבר הייתה העיר "הנורמלית" חולון.

ההורים שלי היו מאוהבים, ובניגוד להורים אחרים, של חברים שלי, הם לא הסתירו את זה. הייתה ביניהם משיכה מינית ברורה

גרנו בדירה זעירה וצפופה, במצוקה כלכלית תמידית, אבל עם אהבה גדולה מאוד. ההורים שלי היו מאוהבים, ובניגוד להורים אחרים, של חברים שלי, הם לא הסתירו את זה. הייתה ביניהם משיכה מינית ברורה. אבא שלי היה משוגע על אמא שלי ונהג לחזר אחריה ברומנטיות, נוגע, מחבק, מנשק. הייתי שומע אותם שוכבים בלילות. בדירה של חדר וחצי, שלושים מטר מרובע, אין הרבה ברירות. הם היו ישנים בסלון, אחותי ואני בחצי חדר הסמוך. אז הייתי שם את הכר על הראש כדי לא לשמוע. זאת תחושה שמכניסים אותי למקום שאני לא רוצה ולא אמור להיות בו. היה לי ברור שזה כל הזמן קורה.

בתיכון השתפר קצת מצבנו הכלכלי. עברנו לדירה יותר גדולה ובה היה יותר מרחב לאינטימיות המינית שלהם, שלא חדלה גם כשאמא שלי מאוד חלתה והייתה נכה ומוגבלת. היא הייתה מחכה לו בלילות רחוצה, מאופרת, בשמלה יפה, כדי שיחזור מהעבודה ויראה אותה בשיא יופייה, מטופחת. לא בפיג'מה.

מגיל צעיר מאוד אני זוכר את עצמי מתפעל מנשים. מעריץ אותן. חשבתי שבנות זה המין המופלא, ולא אנחנו הבנים. הן תמיד נראו לי יפות ומוצלחות יותר והן תמיד היו תלמידות טובות ונקיות יותר. יש גיל כזה שבנים שונאים את הבנות, מושכים להן בצמות, מלגלגים עליהן. אצלי זה אף פעם לא היה. כבר בגן הייתה לי סקרנות עצומה בנוגע למין הנשי.

עטיפת הספר "מתעוררים"
עטיפת הספר "מתעוררים"

יש לי זיכרון חי ונוכח מכיתה ב', כשהייתי בן שמונה, עם ילדה שלמדה שתי כיתות מעלי, נעמי בת העשר. היא באה ממשפחה בריטית שהתגלגלה איכשהו לשיכון ותיקים בחולון. הם גרו בבית פרטי מול הגינה הציבורית, והיא הייתה יפה בעיני, בהירת שיער שהתעקשה לשחק כדורגל עם הבנים, ומכיוון שהייתה שחקנית ממש טובה הם גם שיתפו אותה. הסתכלתי עליה מהצד, מוקסם, ומשום-מה, לא זוכר למה, היא דפקה לי את הפרצוף בברז. התנפחו לי השפתיים, טעם של דם ומים על הלשון. טיפלו בי בחדר האחות, שמו חומר צורב לחיטוי וקראו לשנינו לבירור. מפה לשם, יצאנו מבית הספר יחד, הלכנו אליה הביתה, היא הראתה לי את הצעצועים שלה ושיחקנו ביחד. היה שם ריגוש, סוג של התאהבות ילדותית מוזרה. יום אחד, במפתיע, הם פשוט עזבו את השכונה.

הייתי קרוב לאמא שלי, שלימדה אותי לקרוא מגיל צעיר ולזהות ארצות באטלס ולשמוע את באך ובטהובן וצ'ייקובסקי. הייתי שואל שאלות ללא הפסקה. ראיתי בבית את הספר את "כל מה שרצית לדעת על המין ולא העזת לשאול" של ד"ר דייוויד רובין וקראתי אותו. סקס פשוט עניין אותי מאוד מגיל צעיר, אבל הרבה מושגים לא הבנתי וכל מה שקראתי ולא ידעתי באתי לשאול את ההורים: אמא, מה זה ביסקסואל? אבא, מה זה מין אנאלי? והם היו עונים לי בצורה בהירה, פשוטה ויבשה. שאלתי שאלה? קיבלתי תשובה. ותמיד חזרו ואמרו: הכול צריך להיעשות מרצון וכל מה שנעשה מרצון ובהסכמה מותר וטוב.

סקס פשוט עניין אותי מאוד מגיל צעיר, אבל הרבה מושגים לא הבנתי וכל מה שקראתי ולא ידעתי באתי לשאול את ההורים. והם היו עונים לי בצורה בהירה, פשוטה ויבשה. ותמיד חזרו ואמרו: הכול צריך להיעשות מרצון וכל מה שנעשה מרצון ובהסכמה מותר וטוב

אני חושב שזאת הסיבה שמעולם לא חוויתי תחושות שליליות בקשר למין. לא חרדה, לא אשמה, לא פחד. זה לא משהו שצריך להסתיר. אחת מנשותיי הייתה מתעצבנת כשהייתי מסתובב עירום בבית, "החלון פתוח!" היא הייתה אומרת, "החלון פתוח!"
ואני הייתי עונה: "נו, אז מה? מה יקרה? אז יראו אותי עירום, מי שלא רוצה שלא יסתכל. אני בבית שלי." לא הבנתי מה הביג דיל בעירום. זה הגוף שלכם, לכולם יש. מה כל כך מפחיד באנשים עירומים? מדוע הם מתביישים בזה שהם עושים סקס?

בגיל צעיר אחותה של אמא שלי, הדודה אורה, חזרה מאנגליה, וחוץ ממאות תקליטים מופלאים הביאה גם חוברות ארוטיות, שהוסתרו בארגז. הייתי בכיתה א' כשנתקלתי בהן. הייתי מסתכל בהן בסתר, בחדר של הדודה שלי, ונהנה הנאה רבה. אבישי, הבן-דודה שלי ואני לקחנו חלק מהחוברות, גזרנו תמונות מסוימות ועשינו לנו מחברת שקראנו לה תש"כ — תחת, שדיים, כוס. הרגשתי שסקס זה הדבר הכי מדהים בעולם, שאני הכי רוצה אותו, יותר מכל דבר אחר בחיים. עד כדי כך רציתי, שפעם שאלו אותי הדודים, והייתי בקושי בן עשר:
"מה אתה הכי רוצה בחיים?"
ועניתי: "לנגן ולזיין."
כולם נורא צחקו, כי זה גם יצא חרוז, אבל בתחושה שלי זה באמת מה שהכי רציתי. סקס נראה לי כמו גן העדן האמיתי עלי אדמות.

כשהייתי בן תשע קרה המקרה. ההורים השאירו אותי אצל חברים שלהם בגבעתיים ויצאו לבלות. בלילה, הבן שלהם, שהיה אז בן שמונה-עשרה או אולי קצת יותר, בא ופלש לי למיטה. דחף לי ידיים. מישש אותי. פגע בי מינית וגם הכריח אותי לאונן לו, עד שגמר. הייתי במבוכה עצומה. הרגשתי אשמה. איך זה יכול להיות? הייתי נבוך, היה לי ברור שמשהו לא בסדר קורה, אבל לא היו לי כלים לפענח את מה שקרה שם בלילה ההוא. כשחזרתי הביתה לא סיפרתי כלום לאף אחד. זכרתי כל פרט, והסתרתי. חלפו שנים, ובגיל שלושים ושלוש, כשנולדה בתי הבכורה, חוויתי סוג של פלאש-בק באיזשהו לילה. חשבתי שקיבלתי התקף לב, הזמנתי ניידת של שח"ל. זה היה התקף חרדה. כל האירוע צף בי. אחרי שהצוות עזב את הדירה התקשרתי לער"ן ודיברתי עם מתנדבת עד הבוקר. ואז גם הלכתי לטיפול פסיכולוגי כדי לעבד את האירוע. אני מניח שזה עיצב את התפיסה שלי בנוגע לכבוד, גבולות ורצון הדדי.

בגיל אחת-עשרה וחצי התחלתי לאונן. הייתי הילד הכי צעיר בכיתה, יליד דצמבר בחבורה של בנים שגילו את מיניותם. מישהו מהחבורה הביא ויברטור שמצא בארון של אמא שלו. הוא שאל אותה מה זה, והיא אמרה שזה עוזר לה לכאבים בגב. אולי זה עזר לה לגב, אבל זה היה ויברטור לכל דבר, רוטט ורועד. החבר שלי ניסה את זה על עצמו, ואז מישהו שהיה הכי מפותח מבין כולנו אונן עם זה — וגמר, והראה לכולנו את התחתונים שלו שהיו מלאים בזרע. ניסיתי גם אני עם אותו ויברטור, לא ליד אנשים, ביום אחר, לבד. זה היה נעים, אבל זה לא היה הדבר האמיתי שחלמתי עליו: הגוף הנשי.
עם כל המודעות והרצון שלי לחוות, הייתי ביישן מאוד בתקשורת שלי עם בנות. לייט בלוּמֶר. בתיכון הייתי מאוהב במלכת הכיתה, שהייתה מהממת ביופייה ובאופן מפתיע גם נחמדה, חייכנית ומשעשעת. אבל לא הייתי מסוגל להוציא מילה מהפה כשהיא עברה לידי במסדרון. הייתי נכנס להלם ולאלם. משותק מהערצה וכמיהה.

בגיל שלושים ושלוש, כשנולדה בתי הבכורה, חוויתי סוג של פלאש-בק באיזשהו לילה. חשבתי שקיבלתי התקף לב, הזמנתי ניידת של שח"ל. זה היה התקף חרדה. כל האירוע צף בי. אני מניח שזה עיצב את התפיסה שלי בנוגע לכבוד, גבולות ורצון הדדי

פגשתי אותה אחרי הרבה שנים, היא כבר הייתה נשואה, אמא לשלושה בנים, ודיברנו על התיכון. "את יודעת," התוודיתי, "הייתי כל כך מאוהב בך בתיכון…" והיא הופתעה: "אז למה לא אמרת כלום? חבל שלא ניסית. דווקא היית ג'נטלמן כזה ושמעת מוזיקה טובה." כל שנות הלימודים חשבתי: מי אני בכלל שאפנה אליה ואדבר איתה? היה פער גדול מאוד בין איך שתפסתי את עצמי לבין איך שאחרים תפסו אותי.

הייתי נער תמים. נאיבי. אפילו שוטה במובן מסוים. בגיל חמש-עשרה עשיתי מנוי לסינמטק, ומכיוון שאהבתי סרטים שוודיים מלאי שתיקות וסרטים צ'כיים מוזרים, בדרך כלל הייתי הולך לראות סרטים לבד. לילה אחד צפיתי ב"הערפדים" של פולנסקי. לידי ישב בחור צעיר שצחק והחליף איתי רשמים כל זמן הצפייה. "מי אתה? בא לפה הרבה, לסינמטק?" הוא שאל.
עניתי שכן, יש לי מנוי.
שאל "בן כמה אתה?"
אמרתי "חמש-עשרה."
"ואיפה אתה גר?"
"בגני תקווה."
אמר, "וואלה, אז בוא אני אקח אותך."
התלהבתי. "באמת? תודה רבה, איזה כיף…" במקום לנסוע באוטובוס בלילה, טרמפ עד הבית? מי היה מאמין?

הסרט נגמר ונסענו. באמצע הדרך הוא פתאום אומר, "תשמע, רק צריך לעבור שנייה בבית ונמשיך." אמרתי, "טוב, נו…" הגענו לכיכר נוח ברמת גן, הוא עוצר, חונה, מוציא את המפתחות מהסוויץ', אומר לי — "טוב, בוא תעלה, אל תחכה באוטו." אמרתי "לא, אני אחכה פה, לא נעים לי." הוא אמר, "מה לא נעים? בוא תעלה."
ואני "לא, זה בסדר. אני אחכה לך כאן, הכול בסדר."
והוא מתעקש "לא מה תחכה כאן… בוא תעלה, בוא תראה את הבית שלי, תראה את הדירה, אני אעשה מקלחת, ואקח אותך הביתה".
אמרתי לו, "תשמע, לא ממש נעים לי, אתה רוצה להתקלח, אני אקח קו 68, יש פה לא רחוק, זה יביא אותי הביתה, הכול בסדר. תודה רבה."

ואז הוא קיבל עווית בפנים והתחיל לצרוח, "טוב אז לך, תעשה מה שאתה רוצה," וטרק את הדלת של האוטו שלו בשיא העצבים. הייתי בהלם, חשבתי לעצמי, למה הוא כל כך מתעצבן עלי? מה עשיתי? הוא הפנה לי את הגב ועלה הביתה, ואני הלכתי לתחנת האוטובוס. הגעתי אחרי חצות, ההורים שלי כבר טיפסו על התקרה מרוב דאגה. סיפרתי להם והם הזדעזעו מכך שאפילו לא הבנתי מה קרה, לא הבנתי מה הבעיה. "הילד שלך נאיבי," אבא אמר לאמא, "הוא לא מבין איך העולם מתנהל."

החוויות המיניות הראשונות שלי היו מאוד מאכזבות. שילוב של תסכול ועצבות. בגיל שבע-עשרה, בכיתה י"ב, חברים הכירו לי מישהי מתוקה מאוד מקרית אונו. עד אז אפילו לא ראיתי מישהי עירומה. ניגנתי פסנתר בתקופה הזאת. ביליתי שעות בבית, קראתי ספרים כל הזמן. שמעתי תקליטים. חברים שלי התמזמזו. התנשקו. אפילו שכבו. אני לא. הדימוי העצמי שלי היה ברצפה. היה לי שיער עד הכתפיים. הייתי רזה מאוד. לא חשבתי שאני נראה טוב, לא חשבתי שאני חכם. הייתי תלמיד גרוע, נער ביישן. ואז הם הכירו לי את הבחורה הזאת, שהייתה מבוגרת ממני בשנה וקצת, והתחלתי לצאת איתה. אחרי חצי שנה שכבנו, וזה היה חביב, אבל לא יותר. אני זוכר את הפעם הראשונה, את המכה לתודעה כשאמרתי לעצמי: מה, זה הכול? מזה העולם משתגע? זה נורא בינוני, כל הסקס הזה. נעים לגמור, לגעת בשדיים ובמקומות אינטימיים בגוף, אבל על זה בנינו כל כך הרבה מגדלים? הקשר בינינו נמשך שלוש שנים.

*

האירוע המכונן מבחינתי בנושא המיניות הגיע רק בחיל האוויר, במפקדה, כשיום אחד הגיעה חיילת שסיפחו אלינו, כי היא הייתה אמורה להתחתן תוך חודשיים עם החבר שלה. מהרגע שהגיעה ללהק כל הקצינים והחיילים כרכרו סביבה בלי סוף. היא הייתה סקסית בטירוף. המיניות נטפה ממנה, וכל הזכרים בבסיס ניסו לזיין אותה. כולם, חוץ ממני. לא הבנתי את הלהיטות של כל אלה שניסו לכבוש אותה. אפילו בזתי להם. ראבאק, הבחורה מתחתנת עוד דקה, מה יש לכם ממנה?

אבל יום אחד היא סיפרה לי שחיפשה איזשהו ספר ולא מצאה אותו כי הוא נורא נדיר. באותו יום הלכתי לחנות ספרים משומשים, ובמקרה ראיתי אותו וקניתי לה אותו במתנה. עשיתי לה כל מיני מחוות קטנות ונטולות זימה. בלי שום כוונות זדון. הייתי הולך לאכול ומביא גם לה משהו, עושה לה תה.

באחד הלילות נסעתי לבקר אותה במתקן צבאי שבו היא שמרה. השותפה לשמירה נרדמה, והיא ואני דיברנו ולא הפסקנו עד הבוקר. דפק לי הלב. היה לי ברור שקורה משהו ואני לא מבין מה. בבוקר, שנינו ירדנו לטרמפיאדה וחיכינו. הסתכלתי עליה, ובפעם הראשונה בחיי עשיתי מהלך אסרטיבי. לא יודע מאיפה היה לי העוז. אמרתי לה, "בואי נעשה משהו." והיא שאלה "מה? מה?"
"אם הרכב הראשון שעוצר נוסע לכיוון הבית שלך את תיסעי הביתה, אבל אם הוא נוסע לכיוון הבית של ההורים שלי, את באה איתי."
היא חייכה אלי ואמרה, "יופי של משחק."

עצר קצין ברנו 4 ואמר, "אני ליהוד." הסתכלתי עליה ואמרתי לה: "זהו, את באה איתי." היא באה.
אמא שלי הייתה במטבח וטיגנה קציצות, הופתעה לראות את הבן החייל שלה נכנס עם חיילת שופעת תלתלים וגוף. נבלענו בחדר ולא יצאנו עד הערב. הזדיינו כמו משוגעים. המיטה עלתה בלהבות. לא הפסקתי לגמור, ארבע פעמים באותו אחר צהריים שיגעוני. היא לימדה אותי ממש הכול. היא פשוט ידעה ועשתה הכול לפני. לפני שהלכה ממני, נישקה אותי ואמרה, "אתה בין החמישה הכי טובים שהיו לי."
"חמישה? היו לך חמישה?"
"לא," היא חייכה ונישקה אותי, "עשרים וחמישה."
ואני בתדהמה: "היו לך עשרים וחמישה גברים?"
והיא: "לא, עשרים וארבעה גברים, והייתה גם ענת."
ואז התנשקנו שוב, והיא אמרה "אתה המתנשק השני הכי טוב שהיה לי."
שאלתי, "מי הראשון?"
והיא ענתה, "ענת."

מהמפגשים איתה למדתי שכל מה שהיה לי בראש וחשבתי שהוא רק בסרטי פורנו, יכול להתגשם במציאות. מה שאמרו לי שאין — דווקא יש

היא באה אלי כל לילה במשך חודש רצוף, לזמן קצר או ממושך. "אני רוצה שתבקש ממני כל מה שבא לך, תעשה לי מה שמתחשק לך." הרגשתי שאני חי בתוך חלום. בא אלוהים ופתח לי את השער לגן עדן, לא האמנתי שזה קורה לי. היא הייתה מגיעה לפעמים בחצות, דרך הפרדס, אל הכניסה הצדדית לחדר שלי. נוקשת בעדינות, נכנסת ומבלה איתי, וחוזרת לארוס שלה, שאיתו עמדה להתחתן בסוף החודש.

מהמפגשים איתה למדתי שכל מה שהיה לי בראש וחשבתי שהוא רק בסרטי פורנו, יכול להתגשם במציאות. מה שאמרו לי שאין — דווקא יש. יש מישהי שבאה אליך, רוצה אותך, מסתערת עליך, מוצצת לך, אומרת תעשה לי מה שבא לך, והיא מנוסה ונדיבה.

ערב אחד היא הסתכלה עלי ושאלה, "מה אתה הכי רוצה? מה באמת אתה הכי רוצה?"
עניתי, "הכי רוצה מאחורה."

דווקא לא התכוונתי לסקס אנאלי, כי לא העליתי בדעתי את האפשרות, אבל בסרטים ראיתי דוגי, והתחשק לי לנסות. היא אמרה לי, "טוב, אבל תהיה עדין," וקלטתי שהיא מנחה אותי לחדירה מאחור, לתוך התחת. "תגמור הכי חזק, תזיין אותי איך שאתה רוצה," היא לחשה לי והחיים קיבלו משמעות, באותו רגע. פתאום הבנתי למה שווה לחיות. שזה הדבר. הגעתי אל שורש המשמעות הקיומית.

בסוף אותו חודש היא קמה מהמיטה שלי ואמרה, "זה מאוד עצוב שאני לא אראה אותך יותר, אבל זה היה חודש נפלא."
למחרת, בצהרי יום שישי, היא התחתנה.

בצבא הוטרדתי מינית לא פעם. המקרה הקיצוני היה כשאלוף-משנה בתפקיד מאוד בכיר לקח אותי טרמפ והתחיל ללטף לי את הירכיים ולתפוס לי את הזין תוך כדי נהיגה, ואני צועק לו "תעצור לי פה, עכשיו! אני רוצה לרדת!"
והוא מגחך: "למה, לא נעים לך?" ואני בחלחלה אומר לו "לא! לא נעים! תעצור," והוא לא עוזב אותי וממשיך להגיד לי, "אל תגיד לי לא, אני יודע לזהות ואני קולט שיש לך את זה, ואתה עוד לא יודע, תן לי, אני אשחרר את האישה שבך…"
ואני מנסה לפתוח את הדלת ולקפוץ החוצה תוך כדי נסיעה, ואז הוא עצר. ירדתי, רועד, המום, ברגליים כושלות. גם הפעם לא סיפרתי לאף אחד. יצאתי משם בתחושה מגעילה, משפילה, שמישהו בא ושם עלי ידיים.

למרבה הזוועה, הוא לא התבייש ולא עצר גם אחר כך. היה בא כל יום למשרד, מסתכל עלי בחמדנות ובשיא הטבעיות מחייך אלי. הוא לרגע לא חשב שמשהו פה לא בסדר. "חבל, אתה בחור יפה," הוא אמר לי, "ואני קולט שאתה רוצה את זה." גם המקרה הזה העצים את האמפתיה שלי כלפי נשים. פשוט כי הייתי במקום הזה, ולא פעם אחת או פעמיים.

אחרי הצבא התחלתי לעבוד בכל מיני עבודות, ובמקביל הכרתי את זוגתי הראשונה. היא הייתה המורה שלי לעיבוד תמלילים כשהייתי בן עשרים ושתיים. הסתכלתי עליה, היא הייתה מאוד סקסית בעיני, אבל לא אמרתי כלום ולא יזמתי. בשיעור האחרון היא שמה לי פתק על מכונת הכתיבה. "אני מבינה שאתה לא תעשה כלום כאן, אבל אם בכל זאת יש לך עניין, זה הטלפון שלי." היא קלטה שאני מסתכל עליה כל הזמן בעיניים מטורפות. השיעור נגמר בשבע, הגעתי הביתה בשמונה והתקשרתי. היא בדיוק נסעה הביתה מהעבודה. אמרה לי, "וואו, זה היה מהיר." אמרתי לה "כן, רוצה לצאת?" אמרה, "אני אתקלח ותבוא לאסוף אותי." יצאתי איתה והפכנו לזוג. הסקס היה נהדר והיא הייתה טיפוס מרתק. אישה מאוד חכמה, בוגרת ממני, שנולדה בפריז, גדלה בסינגפור כבת של שגריר וראתה עולם. אישה משוחררת. שאלתי אותה שאלות מביכות, כמו "כמה היו לך לפני? עשית הכול?" שאלות כאלה. אמרה לי, "תשאל ישר, מה אתה רוצה לדעת, אם אני מזדיינת בתחת? כן, אני כן." היה לה קטע כזה פתוח.

חיינו יחד ארבע שנים. לא הייתי אפוי, סגור על עצמי, לא ידעתי מה אני רוצה מהחיים. מצד שני, היא גם הייתה בעייתית, כוחנית והתקשתה לפרגן לי. זאת לא הייתה זוגיות מונוגמית, כי היו לה רומנים מהצד, גלויים, היא לא הסתירה את הצורך שלה לשכב עם גברים אחרים ונשים אחרות. ואני קינאתי, אבל גם הזדהיתי עם התפיסה שלה. לא ניצלתי את זה בשבילי. עדיין לא הבנתי. גדלתי במשפחה שהקטע של המונוגמיה היה מאוד חזק. שני ההורים שלי ביחד, מבסוטים זה מזה, הכול היה בסדר והיה לי מודל מונוגמי מדהים. בפעם הראשונה שהיה לי קטע מחוץ לקשר, ממש חליתי. נפלתי למיטה עם שלושים ותשע מעלות חום, קודח מרוב רגשות אשם. בסוף נפרדנו, היא טסה לניו יורק ואני שכרתי דירת חדר קטנה בתל אביב. רציתי לשמוע תקליטים, לקרוא, לחיות לבד.

נדמה לי שבניגוד לרוב האנושות, אני דווקא לא מעריך דברים שאני מזיע ומתאמץ בשבילם. אני אוהב דווקא את מה שאני משיג בקלות ובנינוחות. העובדה המוכחת היא שכל הנשים שהיו לי איתן מערכות יחסים ארוכות, רגשיות, חזקות, כולל נשים שהתחתנתי איתן, הן נשים ששכבתי איתן מיד, ומהר מאוד הייתה בינינו אינטראקציה מינית. דווקא אלה שלא הייתי צריך להתאמץ בשבילן ולהתעייף, הערכתי יותר. כשמישהי באה אלי בקלות, אני אומר וואו, היא נדיבה אלי, היא כיפית אלי — ואם יש תכונה בעולם שאני מעריך במיוחד — זו נדיבות. יש בפרסית פתגם שאומר, "אל תבוא אל הים עם כפית". אל תהיה קמצן מגעיל. אל תגיד את זה אני נותן, ואת זה אני לא נותן לך. בתוך יחסים ובכלל בעולם. אם אתה חבר שלי, אז הכול. תבוא תישן אצלי בבית, תגור אצלי. לכן הנדיבות היא הדבר שאני הכי מעריך אצל נשים.

אין לי בעיה עם פנטזיות אם אני יודע שבסוף אני אממש אותן. יש לי בעיה עם פנטזיות שאני לא יכול לממש. להרבה נשים יש את הקטע שהן נהנות לשחק — מבלי לממש ולמשש. אני לא ככה, אני אוהב לאכול את הפרי, ואם זה לא קורה בסוף, משהו בי נותר מתוסכל ולא ממומש. כששיחקתי כדורגל, אהבתי שהמשחק יהיה יפה, אבל שגם יובקעו שערים. אולי זה משהו במהות של הזכר אלפא, אני רוצה שהיא תגמור טוב ואני אגמור טוב.

בגיל עשרים ושש פגשתי את האישה השנייה המשמעותית בחיי. מזכירת מערכת בעיתון שבו עבדתי. יפהפייה מהממת שרציתי מהרגע הראשון. חיזרתי אחריה, אבל היא חיה עם מישהו אחר ואני לא לחצתי. כפי שאמרתי, לא מאמין בעבודה קשה אלא ברצון הדדי. בסוף היא באה אלי. התאהבתי בה בטירוף, היא נפרדה מההוא. היה לנו סקס מדהים, מהטובים שחוויתי בחיי. היא הייתה באמת מוטרפת, הייתה מסוגלת להעיר אותי באמצע הלילה בשביל זיון. היא הייתה רעבה כמוני, דומה לי מאוד, היינו גם בני אותו מזל — קשת.
התחתנו והתגרשנו. שנתיים ראשונות היו גן עדן מבחינתי, אהבה, תשוקה, סקס בתדירות גבוהה, כמו שאני אוהב, והשנה האחרונה הייתה גיהינום. הבעיה התחילה כשהחשק שלה והתדירות של הסקס החלו לרדת. מבחינתה זה היה תהליך נורמלי שיש לקבל אותו. מבחינתי זה היה אסון. גירוש מגן עדן. אני לא מאבד גובה בתוך יחסים ולא משנה שכולם אמרו לי שזה ככה: היא, חברים, הפסיכולוגים, המטפלים הזוגיים. סומנתי כמישהו לא נורמלי. כי איך יכול להיות שאני חי את המיניות בצורה כזאת חזקה ותובענית, ולא מקבל את זה שלחיים יש חוקיות. שאחרי זמן כלשהו אנשים מזדיינים פעם בחודש, או לא עושים סקס בכלל. יש סביבי כיום המון זוגות כאלה, שאין ביניהם סקס. חיים ללא חיי מין. ואני? פעם או פעמיים בשבוע לא הספיקו לי. רבנו על זה. באותה תקופה החוויה של מונוגמיות הייתה לי נעימה ומושלמת. היו לי תמונות שלה בארנק. כל היום הייתי מסתכל על בחורות מדהימות, ואומר לעצמי — לא צריך שום דבר, בבית יש לי יותר טוב מזה, אני לא צריך כלום.

מעולם לא יכולתי לחיות בלי סקס. לא הבנתי ואני לא מבין עדיין אנשים שאומרים לי "כבר ארבעה חודשים לא היה לי". כי אני, אם לא היה לי סקס ארבעה ימים הייתי מטפס על הקירות ורוצה לצאת לעולם ולטרוף. זה המקום שלי להתבטא, להרגיש אושר, המקום לקבל בו השראה. הסקס מעורר בי את היצירתיות, מטעין אותי בתשוקה כוללת לאמנות, אני מכור לתחושה הזו של האהבה הכוללת, לריחוף. וזה בכלל לא הקטע של הגמירה. בשביל לגמור אתה יכול גם לעשות ביד. זו התחושה של חיבור עם מישהי שרוצה אותך ואתה רוצה אותה, ויש סקס ברמת הפיצוץ, מה יותר טוב מזה? איך אנשים לא מזדיינים כל היום? אני לא מצליח להבין את זה. אתם יושבים ומדברים. תדברו בגיל שבעים, בבית אבות, אבל עכשיו תזדיינו. מה אתם מבזבזים את הזמן על שטויות?

אבל מה שבבית כבר לא זרם איתי באותו קצב ועוצמה כמו פעם, נוצר פער ברצונות, בדרישות. הרגשתי ששוב החיים זיינו אותי. מה לא בסדר בי? אני אוהב אותה, משקיע בה. התדרדרתי אז לסמים ואלכוהול ולקחתי כדורים פסיכיאטריים. הרגשתי מגורש, מדורדר, שוכב על הרצפה, גמור. אבא שלי בא לראות אותי, והיה בהלם, ניער אותי, אמר לי, "קום מיד על הרגליים. תתקלח, תתגלח, לך לאכול. מה זה הדבר הזה? בגלל אישה?" בסופו של דבר עזבתי את הבית. אחר כך גם נגמלתי מהכדורים הפסיכיאטריים. אפילו הם לא פגעו לי בחשק המיני.

זמן קצר לאחר הפרידה ממנה פגשתי את אשתי הבאה, שגם הפכה לאם בנותיי. גם איתה היו לי כימיה ברורה ואנרגיה מינית חזקה מהרגע הראשון. זה כישף אותי וגרם לי להתאהב בה. אולי מפני שאף פעם לא אהבתי ילדות טובות ומהוגנות. יש גברים שמפריע להם שהנשים שלהן היו לפניהם עם הרבה גברים, אני רק אהבתי את זה והערכתי את זה.
אז כמה אמרת היו לך? מאה גברים לפני? פצצה.
היו גם נשים? בכלל טוב.

אני נשוי שנים רבות. כמו כולם עברנו גם תקופות משבר, הבנה שהצרכים שלנו שונים. זה מסובך, כי אני מסתובב בעולם עם טירוף שמשתולל לי במוח ובגוף, והיא טוב לה במקום שלה, עם מה שיש לה. אני עדיין חוקר את המקום הזה. אני לא מכור לסקס, כי אני לא רוצה סקס בכל מחיר ואני לא רואה פורנו וגם לא מאונן, מפני שאני זקוק לסיפוק. לא לפורקן. סיפוק במובן העמוק, הגופני והנפשי.

לרוב הגברים סביבי אין באמת סיפוק והם לא מאושרים בחיי המין שלהם. זה עצוב. המסר שמועבר לאנשים אחרי גיל חמישים, הוא שהם אמורים להיות שקולים ומרוסנים. שסקס זה לא משהו שאמור להעסיק אותך. למה לא? אותי זה יעסיק עד יום מותי. אז אני יכול להבין ולקבל את זה שזה ככה בחיים, שהתדירות פוחתת והאיכות יורדת, ממש כמו שאני מקבל את זה, שכלית, שאנשים מזדקנים והופכים להיות מוגבלים יותר, אבל אני לא מבסוט מזה, ולעולם לא אהיה. אף פעם לא אחבק את התובנה הזאת בהשלמה. האבולוציה צריכה לעשות, לדעתי, עוד קפיצת דרך בעניין הזה של מיניות ומימושה.

הפוליאמוריה, הטנטרה, היחסים הפתוחים, ההתנסויות — כל אלה נמצאים יותר בתוך השיח בשנים האחרונות, אבל זה לא מספיק. תסתכל סביבך. אנשים, ברובם, מעל גיל מסוים, לא מרוצים מחיי המין שלהם, אם בכלל יש להם כאלה. אנשים חיים יותר שנים, אבל עושים פחות סקס.