תל אביב מוצפת בכלי נשק חדשים. בן גביר כבר חתום על המחדל הבא

בחודשים מאז השבעה באוקטובר ניתן לראות מגמה מבהילה בכל הנוגע לנשק וירי במרחב הציבורי: השר לביטחון לאומי, איתמר בן גביר, פרץ את כל ההגבלות הקיימות בכל הנוגע לאחזקת נשק אישי, ודאג לחלוקה של עשרות אלפי נשקים לציבור שחלקו הגדול לא מיומן.

בנוסף, התפרסמו שני מקרים מזעזעים בהם נרצחו ישראלים לא חמושים שלא היוו סיכון, תוך שבירה של הוראות הפתיחה באש. המקרה הראשון היה של יובל קסטלמן, הגיבור שהסתער עם אקדח ביד לחסל את המחבלים בפיגוע הירי בכניסה לירושלים, ונורה (יש שיגידו – נרצח) בניגוד לכל ההנחיות אחרי שהיה על ברכיו, ללא הנשק, בחולצה פתוחה ולצידו מוטלת תעודת הזהות שלו. המקרה הטרגי המזעזע השני היה הירי מעשרות מטרים בשלושת החטופים הישראלים בעזה – סאמר אל-טלאלקה מחורה, אלון שמריז ויותם חיים מכפר עזה, למרות שהיו ללא חולצה, והחזיקו דגל לבן. גם כאן, בניגוד מובהק להוראות הפתיחה באש.

>> בזמן שבכינו ונלחמנו: הממשלה גזלה מאיתנו מיליארדי שקלים

במחאה בקפלן כבר ידעו. איתמר בן גביר (צילום: אביבי אהרון/שאטרסטוק)

אין ספק שבמדינה כמו בישראל ישנם מצבים שמצדיקים החזקת נשק אישי, גם לפני המלחמה הנוכחית בעזה. אולם כשם שנשק הוא הכרחי לביטחון הנדרש ברמה הלאומית, הוא גם יכול להוות סכנה גדולה ואיום ברמה האישית. הימצאותם של כלי נשק בבית מגבירה משמעותית 3 מגמות: אלימות ביתית רצחנית מצד גברים כלפי נשים, תאונות עם כלי הנשק במסגרתם נפגעים בעיקר ילדים וכן התאבדויות. הקשר הוא מובהק, וצמצום כלי הנשק מוביל לירידה בנפגעות ונפגעים. ולכן, מדינת ישראל קבעה מדיניות במשך שנים בהתחשב בשני הפרמטרים המתנגשים הללו.

אלה אנשים שמבקשים ביטחון, אבל מתן נשק בידיהם לא יעצור שום פיגוע, רק ייצר סכנה איומה, להם ולסביבתם. לא רק שהמדיניות הזו לא תביא ליותר ביטחון, אלא היא תייצר יותר פגיעה, אלימות ודם

כך, בתקופת הכנסת ה-19, מי שהיה דאז השר לביטחון פנים, יצחק אהרונוביץ' ממפלגת ישראל ביתנו, העביר תקנות שקבעו שמאבטחים ינעלו במקום העבודה את הנשק בהם הם משתמשים במסגרת העבודה. מי שדאגה להעביר את התקנות הללו בכנסת הייתה יו"ר ועדת הפנים, מירי רגב, ובדיונים היא דיברה בתקיפות ובכשרון על חשיבות הוצאת הנשק מהמרחבים האישיים. רוב השרים לביטחון פנים שהגיעו אחריו, למעט עמר בר לב, דווקא פעלו להגברת מספר הנשקים האישיים – גלעד ארדן, אמיר אוחנה וכמובן השר הנוכחי – בן גביר.

מאז פרוץ המלחמה הוגשו כ-300 אלף בקשות לרישיון נשק, וכ-50 אלף מהם אושרו. נתון גבוה יותר גבוה מבכל 20 השנים האחרונות יחד. ישראל אבישר, ראש אגף כלי יריה, התפטר מתפקידו אחרי ש-82 חברי חמ"ל שכוללים את אנשי לשכת השר, עובדי כנסת ובנות שירות לאומי – הוגדרו כ"פקידי רישוי זמניים" והם אלה שאישרו רשיונות נשק, ללא הסמכה חוקית, אחרי יום אחד בלבד של הכשרה.

>> דרושות בדחיפות: נשים מנהיגות. תחילת עבודה: מיידית

בעדות שהובאה באתר ובפודקאסט "השבוע" של הארץ, תיאר שוטר לשעבר את ההליך שעבר להוצאת רישיון נשק. בהכשרה של מספר שעות ספורות, כשלצידו כ-20 גברים ונשים ללא הכשרה בנשק, שרובם אפילו לא שירתו בצבא, היה חלק תיאורטי קצר וירי במטווח שכלל 50-60 כדורים בלבד. במטווח, כך העיד, איש הפנה כלפי עצמו אקדח טעון, ואישה נוספת לא פגעה בלוח המטרה ולו בכדור בודד אחד. כולם קיבלו אישור לנשיאת נשק אישי. אלה אנשים שמבקשים ביטחון, אבל מתן נשק בידיהם לא יעצור שום פיגוע, רק ייצר סכנה איומה, להם ולסביבתם.

כיתות כוננות או מיליציות חמושות? בן גביר ויואב אליאסי (צילום מסך: טוויטר/@itamarbengvir)

הפתרון של בן גביר בהפרטת הביטחון מידי המדינה – שהמונופול על האלימות הממוסדת הוא תפקידה המסורתי – לידי האזרחים זה המשך המדיניות להפקרת הציבור. לא רק שהמדיניות הזו לא תביא ליותר ביטחון, אלא היא תייצר יותר פגיעה, אלימות ודם. אחרי הירי המחריד בקסטלמן, נאם ראש הממשלה נתניהו, חיזק את מדיניות חלוקת הנשק, ואמר ביחס לטרגדיה הנוראה הזאת: "אלה החיים".

>> מאות מיליוני שקלים לחיזוק הזהות היהודית?! הצחקתם אותי וגרמתם לי לבכות

בן גביר ושאר הממשלה לא רוצים מדינה, אלא מליציות – ללא גבולות מדינה מוסכמים, מליציות ביטחוניות וכפי שעלה היטב בחלוקה הביזיונית של הכספים הקואליציונים גם אחרי פרוץ המלחמה – גם מליציות כלכליות. השילוב בין הגברה מאסיבית של מספר הנשקים במרחב הציבורי, שחלקם הגדול נמצא בידיים לא מיומנות, ובין הפרה בוטה של הוראות הפתיחה באש צפוי לייצר עוד טרגדיות רבות. המקרים שראינו עד כה צריכים להיתפס כתמרור אזהרה בוהק. לצערנו, הממשלה הנוכחית ממשיכה להפקיר אותנו.

הכותבת היא יועצת ומרצה בתחומי מדיניות ומגדר, בעלת הפודקאסט "היום שאחרי המחאה". לשעבר מנכ"לית שדולת הנשים בישראל
>> פורסם לראשונה באתר מגזין "את"