תשכחו מעוד "מסכנים שכאלה": יורגוס לנתימוס חזר לשנוא בני אדם

אין ספק שליורגוס לנתימוס יש ביצים. אחרי שני סרטי אוסקרים שגם הכניסו כסף – "המועדפת" ו"מסכנים שכאלה" – הבמאי היווני חוזר לסוג הקולנוע המיזנתרופי, האכזרי והמנכר שפרסם את שמו. "סוג של חסד" אמנם מלוהק באותם כוכבים הוליוודיים מ"מסכנים שכאלה", אבל הוא לא נועד להצליח בקופות. שימו לב שזה הסרט הראשון שלנתימוס גם כתב – יחד עם שותפו הקבוע אפתימיס פיליפו – מאז "להרוג אייל קדוש" ב-2017. את צמד סרטי האוסקרים כתבו אנשים אחרים.

>> זה מסתמן כלהיט הגדול של הקיץ בקולנוע. ואתם הולכים לבכות

כמו ב"שיני כלב" מ-2009, שפרסם את שמו בעולם, "סוג של חסד" עוסק בסוגים של שליטה טוטליטרית, ומטביל אותם בדם ובהומור שחור משחור. התמה הזאת היתה מרכזית גם בסרטיו האחרים, אבל "מסכנים שכאלה" עיצב גיבורה מלאת חיים ותיאר את השחרור שלה מדיכוי. בסרטים שלנתימוס כותב הגיבורים מתים מבפנים, ואינם מסוגלים לשחרר את עצמם, גם כשניתנת להם הזדמנות. לכן הסרטים האלה מדכאים. השאלה היא אם הם מעניינים. "שיני כלב" (שמסתיים עם שאלה) ו"הלובסטר" היו נשכניים ומסעירים. "סוג של חסד" פחות. מה שבטוח, תתקשו למצוא בו חסד מכל סוג שהוא.

כן, זה כזה מין סרט. "סוג של חסד" (צילום: יחסי ציבור)

בעצם מדובר באנתולוגיה של שלושה סרטים אלגוריים באורך מצטבר של שעתיים וארבעים וחמש דקות. אותם שמונה שחקנים מופיעים בתפקידים שונים בשלושת הסרטים, שיש ביניהם מיני הדהודים (הנשים בשני הסרטים הראשונים אינן יכולות ללדת), אבל רק הראשון מקורי ומעניין. שני האחרים מספרים סיפורים שכבר סופרו. אמנם רוב הסיפורים בעולם כבר סופרו, אבל כל עוד הווריאציות ניחנות בתוכן אנושי ספציפי יש להן הצדקה, ואילו כאן האמירה המרה מועכת את הדמויות.

האמת המרה מועכת את הדמויות. "סוג של חסד" (צילום: יחסי ציבור)

לפני חודש ג'סי פלמונס זכה בפרס השחקן הטוב ביותר בפסטיבל קאן על הופעותיו המצוינות בשלושת הסרטים. בראשון הוא מגלם את רוברט, שמזה עשר שנים ממלא אחר הוראותיו של הבוס העשיר שלו ריימונד (ווילם דפו). ריימונד מכתיב לו מה לאכול, מה לקרוא, עם מי להתחתן ומתי לעשות סקס, ובתמורה סיפק לו בית מפואר, משכורת נאה ושלל מתנות – מזכרות שבורות ומדממות מתחרויות ספורט למיניהן. יום אחד ריימונד נותן לרוברט הוראה שהוא אינו מסוגל לעמוד בה, וזה האירוע המחולל של הסרט. רוברט, שוויתר לגמרי על עצמיותו, מוצא עצמו לבד בעולם, ואינו יודע כיצד לפעול ללא חסותו החונקת של ריימונד. הבחירות של רוברט בימים הבאים מייצרות משל קיומי מטריד ובהחלט לא מעורר השראה, אך מפתיע ומבדר בדרכו האבסורדית. 

מטריד, אך לא מעורר השראה. "סוג של חסד" (צילום: יחסי ציבור)

הונג צ'או ("לוויתן") היא רעייתו של רוברט, אמה סטון מגלמת את ריטה, נתינה אחרת של ריימונד, ומרגרט קוויילי ("מסכנים שכאלה") היא ויויאן, המשמשת כמזכירה של ריימונד שככל הנראה גם שוכבת אתו. שלושת השחקניות, כאמור, חוזרות בתפקידים אחרים בסרטים הבאים. רק דמות שתקנית אחת בשם R.M.F. (יורגוס סטפנקוס) חוזרת בשלושת הסרטים, וגם בשמותיהם. גיגלתי ומצאתי שאלה ראשי תיבות של מונח בעולם העסקים – מסגרת ניהול סיכונים ("תהליך מובנה המשלב פעילויות אבטחת מידע וניהול סיכונים במחזור החיים של פיתוח המערכת"). משום שבסרט עצמו לא ניתן הסבר לשם, שרקום על חולצתו של R.M.F., זה בהחלט יכול להיות המקור לשמו של האיש המסתורי שאוכל סנדוויץ' בסרט השלישי ששמו "R.M.F. אוכל סנדוויץ'".

אל תדאגי אמה סטון, תמיד נאהב אותך. "סוג של חסד" (צילום: יחסי ציבור)

הסרט השני מגולל סיפור שנגזר מעולם האימה הפסיכולוגית, והשלישי עוסק בכת קיצונית (שנשלטת על ידי ווילם דפו) ומספר על שניים מחבריה שנשלחו לעולם עם משימה מיוחדת (הוא מסתיים בפאנצ'ליין זול). גם אלה מעוטרים בהומור שחור שמייצר חוסר נעימות מכוונת, אבל הם מרושעים בלי להיות באמת מעניינים. מבחינה סגנונית, הפעם לנתימוס נמנע מעדשות עין הדג שמעוותות את המרחב (הוא עשה בהן שימוש יתר ב"להרוג אייל קדוש" וב"מסכנים שכאלה"). אבל גם פה אמה סטון רוקדת ריקוד מוזר. כשחקנית, היא שוב הולכת עד הסוף, כמו שעשתה בהופעה זוכת האוסקר ב"מסכנים שכאלה", אבל הדמויות שהופקדו בידיה שטוחות, חלולות, כמעט קריקטוריות. בסופו של דבר הסרט הראשון מצדיק רכישת כרטיס. חבל שמה שבא בעקבותיו מפחית מרישומו.

3 כוכבים
Kinds of Kindness בימוי: יורגוס לנתימוס. עם ג'סי פלמונס, אמה סטון, ווילם דפו. ארה"ב 2024, 165 דק'