מאסטר אוף נאן: הביסים העסיסיים של הפינה הכי הודית בעיר

כבר כמעט שנתיים שסון רון הם הסוד הקטן שלי. אז תגידו שלקרוא "סוד" למקום ש"מצאתי" דרך ביקורת של קודמי בתפקיד "יואב רבינוביץ'" זו הגזמה, ואתם צודקים לגמרי אנשים מדומיינים שמשום מה יודעים את הפרט הזה, אבל מבחינתי הדוכן הקטן שפעל במשולש שעל פינת יהודה הלוי-נחלת בנימין היה ונשאר סוד, הג'וקר שאני שולף בכל פעם שמישהו מבקש המלצה למאכל פשוט ויוצא דופן כאחד. כמות הפעמים שאכלתי את מנת הפילה עוף בנאן הנפלאה שלהם בשנתיים האחרונות שקולה רק לכמות הימים המלחיצים שהיו לנו באותן השנים.

אחת המנות הכי טובות בעיר. נאן ברבוניה ב"סון רון" (צילום: אסף קרלה)

זה לא במקרה. הסון רון זו אחת המנות הכי מנחמות בעיר, ועוד כזו שמצליחה להרגיש קלילה בהרבה מאחיותיה. הנאן מתפקד כמעיין לאפה (סליחה על הפרובנציאליות) שאורזת בתוכה פילה עוף שהושרה ביוגורט ותבלינים, מה שנותן לו חמצמצות קטנה ורכות משגעת, לצד תערובת ירקות טריים ורטבים מקוריים. כשרק החלה בתור דוכן משפחתי קטן היו שם שלוש מנות בלבד (עוף, קבב ומנה צמחונית), אבל לא היה צריך יותר. למעשה, מנת העוף כל כך טעימה עד שמעולם לא הרגשתי צורך לרענן עם אחרת. 

אבל הזמן, כמו שאברהם טל ניסה להגיד לנו, עושה את שלו. הדוכן הקטן התרחב באופן מילולי ועכשיו תופס את רוב חזית הבניין שעל יהודה הלוי 44. את שאר החזית, אגב, תופסת סלאם בומביי, ולצד מונאר שמעבר לכביש מסתמן שפינת הרחובות הקטנה הזו בדרום העיר הפכה לשלוחה של הודו. סון רון, בכל מקרה, היא גרסה מאד מותאמת לחיך הישראלי של הודו, כך שבין אם לא הבנתם את הודו או שאתם אנשים שאומרים "אחי, לא הבנת את הודו" – את הנאן של סון רון אתם תבינו.

מעבר להתרחבות הפיזית, שהפכה את הדוכן הקטן לחלל הכנה, המתנה וישיבה נעים ונקי שמתגנדר בצבעים בהירים של ורוד וצהוב, גם התפריט התרחב. לשלושת המנות נוספה עוד רביעיה (פילה ברבוניות, שפונדרה, כבדי עוף וטופו), שאפשר להזמין גם במתכונת סלט על מצע בורגול אם אתם ממש פוחדים מהנאן, פלוס כמה תוספות וקינוחים. כל כך נחמד לראות את הדוכן הזה צומח למסעדת אוכל רחוב של ממש, וכנראה שזה הסימן שלי לגוון קצת. הצטרפתי לתור הארוך והמסודר והזמנתי שפונדרה (בנאן, 49 ש"ח), ברבוניות (בנאן, 48 ש"ח) וקבב (בסלט, 46 ש"ח, כי בכל זאת, הרופא שלי ממליץ לי לאכול רק 2 נאנים ביום וכי טרם טעמתי אותו).

מביאה את הטוויסט שחיפשתם. נאן שפונדרה ב"סון רון" (צילום: אסף קרלה)

התחלתי עם הנאן ברבוניות כי היה יום לוהט ורציתי להרגיש קצת ים מבלי להתמלא בחול, וזה בדיוק מה שקיבלתי, אם כי לא הרבה מעבר. שלא תבינו לא נכון, זו עדיין מנה נפלאה, אבל היא הרגישה כמעט זהה לאותה מנת עוף קלאסית שאכלתי כבר עשרות פעמים. כנראה העובדה שהברבוניה עשיה עם אותה מרינדה של העוף לא בידלה אותה מספיק, כך שלמעט קצת קלילות דגית למי שאוהב וכמה אפוני וואסבי להוספת משהו פריך לנעוץ בו שיניים (רעיון לא רע בעיקרון, אבל היו רגעים שחשבתי בטעות שנשארה עצם. לא, זה רק אפונה קשה) – לא היה הרבה חדש תחת הנאן.

המנות הבאות, לעומת זאת, כבר מצאו את הדרך להביא משהו אחר. ראשית, הקבב אמנם חדש רק לי, אבל הוא עשוי נפלא, מתובל בעדינות אין קץ שמוציאה ממנו טעם שנותן את מרכז הכובד לבשר (תערובת שייטל וליה, שזה שומן טלה), ובפורמט הסלט הוא ממש מככב לצד הירקות הטריים והרוטב (טחינה צ'ימיצ'ורי עם פיקנטיות אידיאלית). גם מנת השפונדרה בנאן הצליחה לרענן, גם כי בתור בשר שפונדרה היא הכל חוץ מקליל וגם כי מנעד הטעמים שלה נע באזור אחר מהעוף והברבוניה, עם כרוב מוחמץ, צ'ימיצ'ורי וטחינה. המפגש של הבשר העסיסי והירקות הטריים במעטפת הנאן הוא בדיוק מסוג הביסים המקוריים, המעניינים והמרעננים שהדביקו אותי מההתחלה לסון רון. זה, ורוטב היוגורט החמצמץ שאפשר – ומומלץ – לשפוך על הכל.

סון רון, יהודה הלוי 44, א'-ה' 11:00-17:00, 052-3662285, להשיג גם בוולט