הסרט של סטטיק ניסה להראות כמה הוא אנושי, ורק הוכיח שהוא מוצר

קטע, בדיוק שבוע לפני שידור הסרט על סטטיק, כבר שודרה הפארודיה עליו. ובאופן מפתיע, הפארודיה הזו הופיעה בסאות' פארק. אז נכון, כנראה שיוצרי סאות' פארק לא ראו את הסרט של סטטיק, וסביר שהם אפילו לא יודעים מי הוא ראפר הפופ הישראלי הזה – ובכל זאת הם הצליחו לעשות פארודיה על הסרט היח"צני שלו, שבוע לפני שבכלל שודר. זה קטע כמה מהר הם מצלחים להגיב לאירועים במציאות.

הפרק, שנקרא "סיבוב הפרטיות העולמי", לא צוחק ישירות על סטטיק, אלא מתמקד בנסיך הקנדי ואשתו – פארודיה ברורה על הנסיך הארי ומייגן – שיוצאים למסע יח"צ קדחתני ברחבי העולם כדי לצעוק שהם רק רוצים פרטיות. האירוניה ברורה כבר משם הפרק, אבל זה היסטרי לראות איך הזוג המלכותי מפגין ברחבי העולם וצועק למגהפון "אנחנו רוצים פרטיות", ואז מספר שהיתה לו כוויית קור בזין. מאוחר יותר בפרק מגלים את הסיבה שהניע את הזוג המלכותי לצאת לקמפיין יחסי הציבור הזה: זו בכלל היתה חברת ניהול המותג המזדיינת שלהם שאמרה להם לעשות את זה.

בנאום הסיום של קייל, הרגע בו סאות' פארק תמיד מחדדת את המסר שלה, הוא אומר על חברת המיתוג שהם "אומרים לכם לצמצם את עצמכם למוצרים במקום לאנשים כדי להיות באמת מובנים ואהובים. לא הייתם רוצים שאנשים יחבבו אתכם עבור עצמכם במקום עבור מי שהם רוצים שתהיו?". וזה בדיוק הריח שעלה מהסרט "לירז – הגירושים הכפולים של סטטיק" ששודר אמש (ג') בקשת. זה הוא סרט "דוקומנטרי" (חחחח) שנוצר על ידי חברת גרוס הפקות, הלוא היא החברה שניהלה את המותג סטטיק ובן אל, ועכשיו מנהלת רק את סטטיק.

מהרו לחטוף מהמדף. "לירז – הגירושים הכפולים של סטטיק". צילום מסך.

הפרומואים, במסורת קשת, הבטיחו הרבה ג'וס. בפועל, קיבלנו סרט יחסי ציבור לאלבום החדש שלו, "לירז", שיצא לפלטפורמות הסטרימינג שעה וחצי אחרי שהסתיים הסרט. היה גם הרבה ג'וס, אבל זה פשוט המס שסטטיק היה צריך לשלם כדי לקבל ספוט פריימטיים בשביל פרסומת בת שעה וחצי לאלבום. הוא כבר נמצא לא מעט זמן באור הזרקורים של קשת, הוא מכיר את הנוהל – הנה כמה סגירת קצוות לסיפורים רכילותיים, ריבים עם בן אל, תגובה נחרצת לשמועות, מפגש מרגש עם ההורים, דמעות, דמעות, דמעות. עכשיו בואו תשמעו את האלבום שלי.

ושלא תחשבו שהוא הקורבן פה, למרות שהסרט בהחלט מנסה להציג אותו ככזה. הוא משחק את המשחק הזה נפלא, נחשף בפני המצלמה בכריזמה הכל כך חביבה שלו, מגולל סיפור טוב כמו שרק ראפר יודע, מדבר באופן מכובד על בן אל (בזמן שבפועל קצת זורק אותו מתחת לגלגלים) – וסך הכל יוצא מהסרט הזה "אמיץ", "חשוף" ו"חדש". אבל כל זה רק מיתוג. כמו לפתוח מסעדה אסייתית בלב קניון ולקרוא לה אותנטית. אני מאמין לדמעות שסטטיק הזיל מול המצלמה אחרי שצפה בסרטון החתונה שלו, אבל המוכנות להיחשף מול מצלמה הופכת לחסרת כל ערך אם רגע אחרי שמים שיר מהאלבום כפרומו (כולל שם השיר ועיצוב שמדמה ניגון בסטרימינג, כדי להזכיר שמיד זה בחוץ).

קנו לילדכם את מהדורת "דמעות" של סטטיק! "לירז – הגירושים הכפולים של סטטיק". צילום מסך.

באחת מהפסקות הפרסמות, רגע לפני שסטטיק סוף סוף ביצע את גרסתו ל"נשבע לך לא בוגד", פתאום סטטיק קפץ לי כדי לספר שלאחת מחברות התקשורת יש סיבים. למה כולם רוצים להגיד לי עכשיו שיש לכם סיבים? בכל מקרה, זה הזכיר לי בדיוק מה הוא סטטיק. גם כשהוא נחשף על רגעיו הכואבים ביותר, ואין ספק שהיו כואבים, הוא אורז אותם בחזרה בתור הזדמנות שיווקית. קייל מסאות' פארק אמר את זה בנאום הסיום שלו יותר טוב משאוכל להגיד בעצמי: "לכולנו יש את הפגמים שלנו, אלוהים יודע שלי יש. אבל אם אנחנו רק מנסים להציג ולשלוט בתדמית שלנו בשביל שאנשים יראו – אז אנחנו רק פרופורמרים במקום בני אנוש".