סימן טוב: ניק אופר מלהקת !!! על הולדת Pאנק העינטוזים

הוגים את זה קלק קלק קלק, פם פם פם או ככל צליל חד הברתי אחר, אבל מקובל להגות את זה צ'ק צ'ק צ'ק. כך או כך, את שם הלהקה הזאת כותבים כשלושה סימני קריאה רצופים – !!! – ואי אפשר לגגל אותו בכלל. כש־!!! הוקמו בסקרמנטו, קליפורניה, ב־1996, מנועי החיפוש הפופולריים היו בכלל יאהו ולייקוס. ניק אופר, הסולן הקופצני והחצוף במכנסיים הקצרים מדי, מנהיג אותם מאז, ולאורך שישה אלבומים הם מקליטים פעם אחר פעם קטעי האוס עם מבנה של שירי פופ ועם חוצפה של פאנקיסטים. בשיחת טלפון מצרפת, שעתיים לפני הופעה ויום אחרי הופעה בפסטיבל סונאר איסלנד (גרסת חורף סקנדינבית של הפסטיבל האלקטרוני הענקי בברצלונה), אופר מתגלה כטיפוס נעים, ורבלי, מחושב אבל אסוציאטיבי. בקיצור, מרואיין מלידה.

מתי החלטת שמה שאתה עושה על במה זה תנועות אגן משוגעות?
"אני סקרן בעצמי לגבי זה. אני לא בטוח. ראיתי כמה קטעים ישנים ביוטיוב והופתעתי מכך שאנחנו עכשיו יותר אנרגטיים מבעבר, אבל זה פשוט מפני שאנחנו יודעים שההופעה שלנו חייבת להשתפר כל הזמן. תמיד היינו טובים לייב, פעם היינו ממש אנרגטיים בהשוואה ללהקות אחרות ועכשיו האחרים התקדמו, אז אנחנו חייבים להרים את הרף כל הזמן. בסופו של דבר אתה פשוט לומד איך להופיע טוב ומה גורם לאנשים להשתגע. בשלב מסוים גיליתי את העניין של המכנסיים הקצרצרים, וזה סלל את הדרך להופעה סקסית יותר. פשוט בהתחלה לא היה לנו הרבה קהל וזה הניע אותנו להופיע כאילו אנחנו להקה ענקית".

השורשים שלך הם בפּאנק, שם לא רוקדים עם האגן. הרגשת זר שם?
"אני הייתי בסצנת הפאנק בתחילת שנות ה־90, גדלתי על להקות כמו בלאק פלאג וניישן אוף יוליסס. אצל האחרונים כבר היה קצת יותר סקס, הם הושפעו מג'יימס בראון. זו הייתה נקודת מפנה: הפאנקיסטים הזקנים היו עדיין ממש סקסיסטים, אך בדיוק פרצה התפוצצות הריוט גירל (סצנת פאנק נשית פמיניסטית שצמחה בעיקר בחוף המערבי של ארצות הברית – ע"ק). זו הייתה תקופה אחרת מבחינת תפקידים מגדריים. מהרבה בחינות היית צריך למתן את עצמך, ועדיין זה היה יותר סקסי מפאנק בשנות ה־80, שפשוט היה מורכב מגברים לבנים כועסים ומתוסכלים מינית. בשנות ה־90 כבר הייתה אנרגיה מינית טובה יותר. אני זוכר שהוצאנו תקליט משותף עם Out Hud. לשיר שלנו קראו 'Instinct' והוא היה על סקס. אני זוכר שהרגשתי שזו עליית מדרגה – הנה כתבתי על משהו שהחברים הפאנקיסטים שלי לא היו מעזים לכתוב עליו".

כן, הם בטח היו כותבים שירי מחאה, אבל גם ל־!!! היו לא מעט כאלו בתחילת הדרך. למה הפסקת עם זה?
"מבחינתי השירים הפוליטיים שעשינו היו צריכים להיות טבעיים מאוד. כל השירים הפוליטיים שלי באו מרגשות, לא מתחושת חובה. אבל רבות מהדעות הפוליטיות שלי לא מקוריות במיוחד, אז אני לא חייב לשיר עליהן. כתבתי שירים פוליטיים כשהרגשתי שאף אחד אחר לא יגיד את זה. עכשיו אני כבר לא מרגיש כל כך פוליטי. בזמנו הרגשתי שאני חייב לדבר, בייחוד בתקופה שהייתי פאנקיסט. כאדם צעיר הרגשתי שדברים לא עובדים כפי שלימדו אותי שהם אמורים לעבוד, אבל עכשיו אני כבר רגיל לשחיתות".

ניק אופר מ-!!! מנענע. צילום: Gettyimages

השיר הכי טוב ב"As If", האלבום האחרון של !!!, הוא "Freedom 15". מדובר באחד הקטעים הכי המנוניים ש־!!! הוציאו אי פעם, והפזמון העצוב והארסי שלו ("עכשיו כשיש לך את החופש שלך, איך זה מסתדר לך, בייבי?") חזק וסוחף כשהוא עומד בפני עצמו, ועוצמתי יותר אם חושבים שלפני קצת יותר מעשור, באלבום השני ("Louden Up Now") היה ל־!!! סינגל עם שם דומה – "Pardon My Freedom", אך פזמון שונה לחלוטין: "כאילו אני שם זין, כאילו אני שם זין", שר אופר בטון אדיש ומעט רובוטי. אם חיפשתם דרך לסכם את מסלול ההתבגרות ש־!!! עברו, הרי זו הבנה שבניגוד למה שמלמדים אותך כשאתה אנרכיסט צעיר, לחופש דווקא יש מחיר.

"שני השירים קשורים זה לזה, אבל החדש הרבה יותר אישי. הוא שואל בעצם: מה קרה לך? יש הרבה שירים כאלה במסורת הפאנק, כי זה מה שקורה לפאנקיסטים: הם מתמסחרים ונהיים מרובעים. השיר בעצם שואל: 'ניתן לך חופש, האם אתה משתמש בו?' וממוען למישהו שכן השתמש בחופש שלו אבל לא בהכרח לטובה. רבים מאיתנו מקבלים חופש, המון חופש, וזו מתנה שחייבים להשתמש בה כמו שצריך".

האלבום החדש הוא כנראה הרגוע ביותר שהקלטתם עד כה, אבל הוא פחות פופי מהקודם, "Thr!!!er". מה היה תהליך העבודה עליו?
"אנחנו מנסים תמיד לעשות דברים חדשים ולראות מה יוצא מהם. אין לנו זווית מוסכמת מראש, רק בודקים מה מלהיב אותנו. לאלבום החדש כתבנו 40 שירים, הקלטנו 20 מהם ושאלנו חברים מה השירים הכי טובים. ב'Thr!!!er' הגענו לרמת חופש יצירתי שאחריו הרגשנו שאנחנו יכולים לעשות כל דבר; קצת כמו שפרינס יצר עולם שלם ב'Sign 'o' the Times' ואחר כך עשה מה שבא לו. אני כן יכול להגיד שרצינו שהאלבום ירגיש יותר נא, רצינו שיהיה בו יותר האוס מאשר דיסקו. רצינו לעשות אלבום פאנק, קצת השתעממנו מדיסקו".

איך בכלל עשית את המסע מפאנק לדיסקו? מדובר בסצנות שכמעט עוינות זו את זו.
"זו הייתה דרך ארוכה מאוד. היא התחילה מהלהקה שהכי השפיעה עליי אז, ניישן אוף יוליסס, שדיברו אליי באופן שאף להקת פאנק אחרת לא הצליחה. הם הושפעו מסול, מוטאון וג'אז ולכן התחלתי לחפש להקות מסוג זה. כך הגעתי לדיסקו, ודיסקו הוביל להאוס שהוביל לטכנו. כשהקמתי את הלהקה עוד לא הייתי בקטע של האוס, אבל אז יצא 'Homework' של דאפט Pאנק, והכל השתנה".

השילוב בין פאנק למוזיקה אלקטרונית הפך לבון טון אצל מבקרי מוזיקה בערך באמצע העשור הקודם, סביב לייבלים כמו DFA Records. איך הרגשתם אז? אמרתם "סוף סוף", או שזה היה מתסכל שאתם לא במרכז תשומת הלב?
"זה היה מרגש. פתאום עיתונאים התחילו להתקשר ולבקש מאיתנו להתראיין ושאלו אותנו על חברים שלנו שעשו דברים דומים, אבל היינו מודעים לסיטואציה. היינו פעילים כמעט עשר שנים, עשינו משהו שאף אחד לא יודע להגדיר, ופתאום יש ז'אנר שנקרא דאנס־פּאנק ויש בו עוד 20 להקות וזה הכי אופנתי עכשיו. אמרנו לעצמנו: אוקיי, זה מגניב עכשיו, זה לא יהיה מגניב אחר כך, אבל עשינו את זה לפני כן ונעשה את זה גם אחר כך. אני חושב ששום אמן לא רוצה להיקבר עם הז'אנר שלו אלא לקרוע את המעטפת שלו, וזה חלק גדול ממה שאנחנו עושים. אם היינו עושים היום דאנס־פאנק כמו שהוא נשמע ב־2005, זה היה מתסכל. יש הרבה שירים שאנחנו זורקים כי הם נשמעים לנו יותר כמו שירים של עצמנו".

אז באיזה מובן !!! הכי השתנו לאורך השנים?
"אי אפשר להכחיש שיש לך יותר ארס כשאתה צעיר ויותר חוכמה כשאתה מבוגר, אבל זה מדרון חלקלק. להקות שמתבגרות עלולות להיות משעממות, ואתה חייב לשמור על גישה צעירה כדי להישמע רענן. אני לא רוצה להיות כמו אלביס קוסטלו, לא רוצה לעשות תקליטים של זקנים משעממים. רוקנ'רול מרגש כשהשירים מגיעים לנקודה של שחרור, שבירה, גילוי; ואנשים מבוגרים נוטים לעשות אלבומים על סיפוק, נוחות, השלמה. אלבומים כאלה אף פעם לא עניינו אותי. להקה צריכה לשמור על התמימות שלה. כשחברים שלי הגיעו לגיל 30 אמרתי להם את אותו הדבר ביום ההולדת: תמשיך לקחת את הסיכונים שלקחת בשנות ה־20 שלך, אבל בתבונה של שנות ה־30 שלך. זה הדבר הכי טוב שאפשר לעשות. זה מגוחך להיות ילדותי ולא ללמוד ממה שעשית. אני מקווה שאנחנו יכולים לעשות את זה בתור להקה".

!!! יופיעו במועדון התיאטרון ב־12.3, 230 ש"ח