ליל כל הצהובים: מצעד פרקי ההאלווין של "משפחת סימפסון"

10. Nightmare on Evergreen Terrace

הסיפורים המפחידים של פרקי ההאלווין של "משפחת סימפסון" הם בדרך כלל פרודיות/מחוות לסרטי אימה קלאסיים או עכשווים, והסיפור הזה מבוסס על אחד מהאייקוניים ביותר שיש: "סיוט ברחוב אלם". בגרסה הזאת ווילי, אב הבית הסקוטי של בית הספר של בארט וליסה, מחליף את פרדי קרוגר, הרוצח הסדרתי שנשרף למוות על ידי הורי העיירה – במקרה הזה, הוא נשרף בגלל שהומר בטעות מפעיל את הכבשן בזמן הלא נכון. כמו סרטי "סיוט ברחוב אלם" המתרחשים במידה רבה בתוך החלומות של הקורבנות של פרדי, גם הסגמנט הזה מורכב מכמה סיוטים מעניינים, מה שנותן לאנימטורים תירוץ להתפרע קצת יותר ממה שמקובל בסדרה. חוץ מזה, יש כאן גם את אחת מהשורות גדולות של סבא סימפסון: כשבארט וליסה מבינים שבגלל הרוצח בחלומות שלהם בפעם הבאה שהם ירדמו הם עלולים לא להתעורר לעולם, הוא עונה "ברוכים הבאים לעולם שלי" ואז ישר נרדם.

9. Nightmare Cafeteria

יום אחד המורים בבית הספר מחליטים להתחיל לאכול את התלמידים. זהו, זה די כל מה שיש פה. אין בסיפור הזה ממש פרודיה חזקה (זו סוג של פרודיה על הסרט "Soylent Green"), אבל יש עדיין הרבה גאגים טובים ומעט סאטירה על מערכת החינוך. נקודות מיוחדות מגיעות לפרק גם על הסיום המטורף שלו, שכבר הזכרתי ברשימת הרגעים המצחיקים של שנות התשעים (בכלליות, לא רק בסימפסונס).

8. Time And Punishment

כולנו יודעים שאם אתה חוזר בזמן, החוק הראשון הוא לא לגעת בשום דבר, כי כל דבר קטן שאתה עושה יכול לגרום נזק בלתי הפיך למציאות. אז כשהומר הופך בטעות את הטוסטר שלו למכונת זמן, ובטעות מועך ודורך על חרקים בתקופה הפרה-היסטורית, הוא גורם למספר מציאויות מעוותות בהן פלנדרס שולט בעולם, דונאטס נופלות מהשמיים ומאגי מדברת בקול של ג'יימס ארל ג'ונס. עוד סיפור שלוקח קונספט אימה/מד"ב קלאסי ומעביר אותו דרך המכונה המצחיקה שהיא "משפחת סימפסון" ויוצר משהו מצחיק וחדש.

7. Terror at 5 ½ Feet

אחרי כל מיני סרטי אימה קלאסיים, מקור ההשפעה הגדול על פרקי ההאלווין של הסימפסונז היא כמובן הסדרה הקלאסית "אזור הדמדומים". הסיפור הזה מבוסס על פרק מפורסם משנות ה-60 בכיכובו של וויליאם שאטנר, עוד לפני שהיה קפטן קירק ב"מסע בין כוכבים", וגם זכה לגרסה קולנועית בכיכובו של ג'ון לית'גו ("מפגשים מהסוג השלישי", "דקסטר") בשנות ה-80. הפרק המקורי עוסק באדם מפוחד שבטוח שראה מפלצת על כנף המטוס שהוא נמצא בו, והסיפור הזה מחליף את האדם בבארט, את המטוס באוטובוס בית ספר ומצליח לשמור על איזון בין מתח והומור. העיצוב של המפלץ מקורי ולא דומה לאף אחת מהגרסאות הקודמות, והסוף בו הוא מחזיק את ראשו הכרות של נד פלנדרס, מצליח לזעזע ולהצחיק.

6. The Thing and I

הסיפור הזה, עד כמה שידוע לי, לא מבוסס על מקור קיים – אבל יש האומרים שהוא דווקא השפיע על סרטי אימה שבאו אחריו. בארט מגלה שהוריו מסתירים ממנו משהו בעליית גג, וה"משהו" הזה הוא למעשה התאום המרושע שלו, אותו הפרידו ממנו בלידה. בסוף הפרק יש טוויסט לא רע בו מתברר שבארט הוא למעשה התאום המרושע ("אל תיראו כל כך מופתעים", הוא אומר), ויש סיכוי לא רע שהפרק הזה ישפיע מאוד על הטוויסט של אחד מסרטיו של הבמאי ג'ורדן פיל ("תברח") בעתיד. ויש בו גם את הבדיחה האייקונית ביותר של ד"ר היברט:

5. Dial Z for Zombies

זומבים הם חלק חשוב מז'אנר האימה כבר עשרות שנים, אז כמובן שאחד מפרקי האלווין הראשונים של "משפחת סימפסון" הכיל פארודיה על כמה מהסרטים הבולטים בז'אנר. כשבארט מנסה להחזיר לחיים את החתול האהוב של ליסה (קריצה ל"בית קברות לחיות", כמובן), הוא מחזיר בטעות את כל האנשים הקבורים בספרינגפילד (רשימה שכוללת משום מה גם את ג'ורג' וושינגטון, וויליאם שייקספיר ואלברט איינשטיין). הזומבים, כמובן, נושכים בני אדם אחרים והופכים אותם גם לזומבים, מה שמוביל כנראה לרגע המפורסם ביותר מפרקי ההאלווין של הסימפסונס: הומר יורה בגרסת הזומבי של נד פלנדרס, וכשבארט אומר "הרגת את זומבי פלנדרס" הומר עונה בשאלה "הוא היה זומבי?".

4. Citizen Kang 

מאט גרונינג, היוצר של "משפחת סימפסון", אמנם מעדיף להימנע מסאטירה פוליטית ישירה כדי לתת לסדרה תחושה על זמנית – אבל הפרק הזה מייצב את עצמו בנקודת זמן מאוד ספציפית בהיסטוריה האמריקאית – הבחירות לנשיאות של 1996, המתקיימות תמיד בתחילת נובמבר – כמה ימים לאחר האלווין. כשצמד החייזרים קאנג וקודוס (אורחי כבוד בפרקי ההאלווין עוד מאז הספיישל הראשון) מתכננים להתחזות לנשיא ארצות הברית כדי להשתלט על העולם, הומר מודיע להם שבקרוב יהיו בחירות אז הם עדיין לא יודעים מי יהיה הנשיא. לכן קאנג וקודוס מתחזים לשני המועמדים, ביל קלינטון ובוב דול. כאשר הומר חושף את השקר, קאנג מסביר שאין לאזרחים ברירה אלא להצביע לאחד מהם, וכשאזרח אומר שיצביעו למפלגה שלישית, הוא אומר "בטח, זרוק את הקול שלך לפח!". בקיצור, סאטירה שלמרות העיסוק הישיר במועמדים שכבר מזמן ירדו מהמפה הפוליטית, באמת מצליחה להיות על-זמנית, במיוחד כאשר קאנג מנצח ומשעבד את כל האנושות והומר מכריז "אל תאשימו אותי, אני הצבעתי לקודוס!" (פורמט נפוץ לסטיקרים פוליטיים בארצות הברית, כשהשם של המועמד מתחלף בהתאם לנסיבות).

3. The Devil and Homer Simpson

בעיבוד לסיפור הקצר הקלאסי "השטן ודניאל וובסטר", הומר מוכר את נשמתו לשטן תמורת דונאט (כמובן). כאשר השטן – למעשה, נד פלנדרס ("זה תמיד מי שאתם הכי פחות מצפים") – בא לממש את העסקה, הומר מקבל את ההזדמנות למשפט הוגן. לצערו, עורך הדין היחידי שהוא יכול להשיג הוא ליונל האץ, עורך הדין הגרוע של העיירה (בדיבובו של פיל הארטמן). בסופו של דבר הומר כן זוכה במשפט אבל נענש בכל זאת על ידי השטן: הראש שלו נהפך לדונאט שהוא לא יכול להפסיק לאכול.

2. Bart Simpson’s Dracula

סיפורו של הרוזן דרקולה הוא כמובן סיפור קלאסי מאז בשלהי המאה ה-19, אבל הסיפור הזה של "משפחת סימפסון" מושפע ספציפית מהגרסה הגרנדיוזית של פרנסיס פורד קופולה לסיפור מ-1992 (כולל רפרנס למבנה של השם של הסרט ההוא, Bram Stoker's Dracula), כשמר ברנז הערפד מעוצב בצורה שמרפררת ישירות למראה האיקוני של גארי אולדמן בתור הרוזן המרושע. אחד הדברים האהובים עליי בסיפור הזה הוא הסוף, שמצליח אשכרה להיות מפתיע ואפילו קצת מפחיד: בארט חושב שהוא הרג את הערפד הראשי אבל לבסוף מתברר שזו אמא שלו. ספוקי!

1. The Shinning 

זה הגיוני שהסרט שנחשב לגדול ביותר בז'אנר האימה יהיה גם המקור לסיפור הכי טוב מבין כל פרקי ההאלווין של הסימפסונס. וכן, בפרודיה הזאת על יצירת המופת של סטנלי קובריק "הניצוץ", יש הכל: גרסה סימפסונית של כל רגע אייקוני בסרט, תשומת לב כמעט קובריקית לפרטים קטנים, וסוף בו הכל המשפחה קופאת בשלג בזמן שהיא צופה בטלוויזיה – שזו אולי המטאפורה המושלמת לאיך צפייה בפרקי האימה (הלא באמת מפחידים) של "משפחת סימפסון" מרגיש במציאות המפחידה של היום.