סינמה מטרופוליס: ערים ברגעי משבר נראות נהדר על מסך הכסף

הקולנוע הציבורי והעיר המודרנית מאז ומתמיד התפתחו וצמחו יחד; המהפכה התעשייתית, החשמל והתיעוש הולידו את תשתיות המטרופוליס – גורדי שחקים, רכבות תחתית ותאורת רחוב – ובמקביל אפשרו את הפעלת מקרני הקולנוע הראשונים של האחים לומייר ב-1895. הקשר בין העיר למסך עמוק ומרובד: קצב הכרך האינטנסיבי השתקף בעריכה הדינמית, וחוויות הניכור של המשוטט העירוני ("הפלנור") התגלגלו לעמדת הצופה באולם החשוך, בעוד הארכיטקטורה המפוארת של בתי הקולנוע מיסדה את תרבות הפנאי האורבנית.
>> אל תבזבזו את הזמן שלכם: 12 סרטים איכותיים שאפשר למצוא בנטפליקס

כך הפך הקולנוע לראי של המטרופוליס, ויחסי הגומלין שלהם לנייר לקמוס חברתי המציף את הנגלה והסמוי. בשניהם פועלים מנגנוני אפרטוס מתוחכמים המשתמשים במרחב, טכנולוגיה ומבט כדי לשלוט בנו: הקולנוע מנווט את המחשבה באמצעות חושך ומצלמה, והעיר מנווטת את הגוף באמצעות רחובות המפותחים תחת כוחות כלכליים ופיקוח – ושניהם מנרמלים את מערכת הכוח כ"טבעית". התיעוד האורבני הציב לא פעם נורות אזהרה מפני הניכור המודרניסטי, וסימן נקודות תפנית פוליטיות ובטחוניות בחברה בה התנסח.

מתוך התובנות הללו צמחה "סינמה מטרופוליס", סדרת המפגשים החדשה בבית ליבלינג. הסדרה, שתלווה אותנו עד הבחירות באוקטובר, בנויה כמסע בזמן ובמרחב אל ערים ברחבי העולם ברגעי משבר היסטוריים ונקודות תפנית פוליטיות-חברתיות. זוהי הזמנה ללמוד על אותן ערים דרך העדשה הקולנועית – בעודנו נודדים בין קצוות חברתיים שמהדהדים תהליכים דומים שקרו בישראל. נתעסק בפערים המעמדיים, בגזענות הממסדית ובפשע ברחובות של ניו יורק ולוס אנג'לס; נחשוף את הדיקטטורות האפלות בסנטיאגו, בואנוס איירס וריו דה ז'נרו – כשהכל מבחוץ נראה תקין ובורגני, אבל מתחת לפני השטח מתקיימת אלימות קשה. ננסה להבין כיצד האומה היפנית, שנחשבה בעבר לאקזוטית ואכזרית, הפכה לאומת שלום בעקבות שתי פצצות אטום וכיבוש אמריקאי אחד. לקראת הסוף, נחזור אל אזור האיזור שלנו – לתל אביב, קהיר, ביירות ועזה, כדי לנתח את התהליכים החברתיים שעברו המדינות השכנות לנו וגם אנחנו על המסך ובכלל.

המפגש הקרוב – ואולי הנפיץ ביותר בסדרה – שיתקיים ב-25.8 בבית ליבלינג, יעסוק בשאלת "טרור או התנגדות" ויפגיש בין הקולנוע המקומי לצמיחת האדריכלות והתכנון העירוני הפוליטיים בבלקן שלאחר התפרקות יוגוסלביה, ובצפון אילנד בשנות המרד בבריטים. דרך הקולנוע של סרייבו, בלגרד ובלפסט, המפגש יבחן כיצד עיר הופכת לכלי נשק: בעוד שערי הבלקן חוו "אורבניסייד" (רצח עיר) חסר רחמים, בבלפסט תורגם השבר ל"קווי שלום" המפרידים פיזית בין שכונות עד היום. נצלול אל תוך השאלות המוסריות שמטלטלות כל חברה קרועה: מתי ראוי ונכון להילחם? ומתי המאבק הופך למטרה בפני עצמה? נראה כיצד הרחוב, המחסומים הפיזיים והחצר האחורית הופכים לזירות שבהן הגבולות בין לוחם חופש למפגע מטושטשים לחלוטין, וכיצד העיר עצמה הופכת לשחקן פעיל במאבק.

הערב ייפתח בהאנג עם תקלוטי מחאה של ענן רקורדס ועם דרינקים של קפה לב, יימשך להרצאה של חוקר ומבקר הקולנוע שני קיניסו, ולבסוף יוקרן הסרט המטלטל "רעב" (סטיב מקווין, 2008). הסרט עוקב אחר שבועותיו האחרונים של בובי סנדס בבית הסוהר "מאז" בבלפסט, ומציג באופן גרפי, בוטה ונוקב כיצד המתח האורבני מחלחל אל המרחב הכלוא, והופך את הגוף האנושי לכלי הביטוי האחרון במאבק הלאומי.

עלינו לזכור: הנופים העירוניים והקולנועיים לעולם לא יהיו הרמוניים, אלא יהיו בהתפתחות תמידית. "סינמה מטרופוליס" מאלצת אותנו להבין שהעולמות אותם אנחנו יוצרים יהיו לנצח אוסף אינסופי של שברי מחשבות וחצאי רעיונות המונחים טלאים-טלאים אלה לצד אלה. ועדיין, המבט הזה גם מנחם: הוא מזכיר לנו שגם הטלטלות והמשברים המורכבים ביותר סופם להסתיים ולהפוך לחלק מהעבר, בעוד החיים עצמם נמשכים, נבנים ומשתנים מעבר לכל נקודת שבר.
האירוע הוא שיתוף פעולה של בית ליבלינג, מבתי התרבות של כיכר ביאליק, פרויקט הקולנוע הבלתי נתפס, דבק וענן רקורדס. האירוע הבא יתקיים ב-25.8, לפרטים נוספים ורכישת כרטיסים