הצלחנו להמציא את הקולנוע מחדש. אבל אנחנו עדיין מתגעגעים לאולמות

הקרנו בדרייב אין, באגם בגני יהושע, ערכנו תחרויות וסדנאות מקוונות ועדיין: אנחנו הכי מתגעגעים לקולנוע אמיתי, לעובדים וליוצרים | טור מיוחד של מנכ"לית סינמטק תל אביב

כמעט ושכחנו - כיף. סינמה על המים (צילום: שלומי יוסף)
כמעט ושכחנו - כיף. סינמה על המים (צילום: שלומי יוסף)
22 בנובמבר 2020

עולם הקולנוע מתגעגע מאוד לקהל אבל גם מתגעגע לעובדים וליוצרים. למקרינים המגיעים מוקדם בבוקר לבדוק שהכל מוכן ומכבים אחרי אחרון הצופים את האורות, לסדרנים ואנשי הביטחון ששומרים על הסדר במשמרות המתחלפות, לקופאים ולאנשי השירות הנחמדים, לאנשי התוכן המוכשרים, לאנשי המטה והכספים ולעוד עובדים רבים וטובים שרובם המוחלט לא זכו לעבוד יום אחד בכל החודשים הרבים של מגיפת הקורונה.

ביום בהיר אחד, ב-15 למרץ השנה, עולם הקולנוע הוחשך ואנחנו לא רואים אפילו לא קצה של אור. איפה כל אותם במאים ויוצרים אותם אנחנו פוגשים במתחמי ואירועי הסינמטק השונים? מה עושים כל מפיצי הסרטים שרכשו זכויות במיטב כספם ואין להם למי ואיך לשווק אותם? מה קורה לכל נותני השירותים לתעשיית הקולנוע שרובם פרילנסרים שעל העולם הזה נשענים: גרפיקאים, יח"צנים, אנשי מדיה חברתית, מפיקים ועוד. שרשרת ענקית של אנשים שעולמם המקצועי פשוט קרס.

נכון, גם עולם הקולנוע צריך לחשוב מחוץ לקופסא. כמו בכל תעשייה יש את אלה שמתעשתים מהר יותר ויש את אלה שפחות. זה לא פשוט להמציא מחדש את תעשיית הקולנוע ולצד הבמאים.יות, השחקנים.יות, היוצרים.ות וכל אלה שעוסקים ביצירה הקולנועית הדוממת יש עוד שרשרת ארוכה של עוסקים בתחום שמתחילים לפעול מרגע שהסרט נולד. יש גם דרך מקובלת להשקת סרטים והפצתם, שכוללת חלונות זמן ברורים לכל סרט מרגע יציאתו לאוויר העולם. כל זה עובר טלטלה.

הדבר הבולט ביותר שקרה הוא שהעולם הווירטואלי קרץ קריצה ענקית לעולם הקולנוע. פסטיבלי הקולנוע בכל העולם עברו לאונליין, סרטים מוצעים לנו לצפייה ישירה מהבית דרך האינטרנט ומעבר לפלטפורמה זה מאתגר מאוד את השיטה. פתאום סרטים חדשים שטרם עלו על מסכי הקולנוע מוצעים לנו בהקרנות טרום בכורה והם קוראים תיגר על שיטת הפצת הסרטים הוותיקה והמקובלת בה סדר הדברים הוא ברור ואחר. קודם פסטיבלים, אחר כך טרום בכורה, בכורה, הפצה בקולנוע ולאחר מכן עוברים לחברות הכבלים והלווין. פתאום נוצר סדר קולנועי חדש: שיווק ישירות לאונליין בלי לעבור את כל השרשרת.

סינמטק תל אביב. צילום: ד"ר אבישי טייכר
סינמטק תל אביב. צילום: ד"ר אבישי טייכר

בסינמטק תל אביב התעשתנו יחסית מהר ואף הספקנו בתקופת הקורונה לקיים כמה פרויקטים מיוחדים, שמטרתם לשמור את הקהל קרוב, אנחנו יודעים גם יודעים שיש נטפליקס אבל לצד זה חשוב לנו לקדם את היצירה הקולנועית האיכותית לצד היצירה הישראלית ולהציע חוויות קולנועיות איכותיות לקהל בכל הכלים שעמדו לרשותנו ובכלים חדשים שגילינו מחדש והם אותנו: קיימנו 20 הקרנות דרייב אין במתחם הדרייב אין הישן והטוב של תל אביב, בכל הקרנה נכחו כ-200 רכבים שאפשרו לצפות בסרטים בצורה בטוחה בריאותית ועם חוויה נוסטלגית של דרייב אין.

הדרייב אין לעולם לא יחליף את הקולנוע, אבל פתאום יצאנו לבילוי

סינמה על המים: הקסם של תל אביב מתעורר בפארק הירקון

16 הקרנות נוספות התקיימו כשהצופים ישובים בסירות מסוגים שונים באגם פארק גני יהושע. בכל הקרנה 70 סירות ומסך מיוחד שהוצב באי באמצע האגם. הקהל הגיע בהמוניו. חייבת לציין שזה לא בטבע שלנו הפקות מסוג זה ושלמזלנו הרב יש לנו שותפים נהדרים בעיריית תל אביב-יפו שבלעדיהם זה פשוט לא היה קורה. זו עירייה שהעומדים בראשה מבינים שתרבות זה לא מותרות, שהיא חיונית לנו. אני מודה מקרב לב למנהליה ולכל אנשי אגף התרבות והדוברות שיודעים לקדם יוזמות מסוג זה ובצורה מצוינות.

לצאת מהבית כדי לראות סרט? איזה רעיון מוזר. הדרייב אין (צילום: כפיר סיוון)
לצאת מהבית כדי לראות סרט? איזה רעיון מוזר. הדרייב אין (צילום: כפיר סיוון)

גם אנחנו לא פסחנו על הערוץ הדיגיטלי והשקנו בחודש מאי פלטפורמת VOD, המאפשרת צפייה ישירה בסרטים מהבית. עשינו זאת עם הרבה חששות גם מתגובות הקהל וגם משיתוף הפעולה של מפיצי הסרטים ובכל זאת זה הצליח וכבר צברנו למעלה מ-60 אלף צפיות והעלנו לאוויר כ-400 סרטים עכשוויים וקלאסיים, עלילתיים ודוקומנטריים והכי חשוב שמחצית מהם של יוצרי קולנוע ישראלים. הקרנת הבכורה של הסרט אפריקה של היוצר אורן גרנר התקיימה אצלנו ב-VOD ולצד זה תכנית מחווה לפליני שהתקיימה כחלק מהפסטיבל האיטלקי שזכתה לצפיות רבות.

יצאנו עם תחרות יוצרים לימי הקורונה בשיתוף עם קרן יהושע רבינוביץ לאמנויות כשבצוות השופטים הבמאי אבי נשר, הבמאית טליה לביא ומנכ"ל הקרן יואב אברמוביץ'. קיבלנו 670 סרטים לתחרות – רובם של יוצרים צעירים וסטודנטים לקולנוע.

אירחנו יוצרים מהארץ ומחו"ל לשיחות מקוונות על קולנוע. הערוץ הדיגיטלי מאפשר לקיים שיחות עם יוצרים כמו הבמאי רוד לוריא שסרטו החדש 'לכודים תחת אש' הונגש לצופים ב-VOD, השחקנית הצ'כית וורוניקה ז'טלובה שדברה על סרטה 'האור הנשכח', היוצר הישראלי רון עומר זוכה פרס אופיר על סרטו הדוקומנטרי 'גשם בעיניים' על אימו הסופרת דבורה עומר ועוד.

הצענו גם סדנאות מקוונות לגדולים ולקטנים עם הבמאי אלון גור אריה, עם מבקר הקולנוע אבנר שביט, עם אשת התרבות שרון קנטור, המוזיקאי ישיב כהן, העיתונאית דנה קסלר ועוד. כולן, איך לא, מוצעות בזום. האמת היא שהופתענו לטובה, בעיקר מהילדים שכבר נמאס להם מכל הזומים, אבל איכשהו הצלחנו לעניין מאות מהם במפגשים קולנועיים מקוונים. קשה לי להאמין שבימים רגילים כל זה היה קורה בצורה זו ומאוד מעניין אותי לראות מה מכל זה יישאר אתנו לאחר שתחלוף הקורונה, כי יש דברים שלדעתי פשוט אין להם תחליף.

קולנוע לב (צילום: יח"צ)
קולנוע לב (צילום: יח"צ)

אין תחליף להקרנת סרט באולם! חוויות קולנוע טובות מתקיימות באולמות הקולנוע. אין לכך שום תחליף ולא ישכנעו אותי אחרת. הולכים לקולנוע זה אומר שמתכננים, מתכוננים, מתלבשים, יוצאים מהבית. כשהולכים לקולנוע פוגשים עוד אנשים, מתקהלים, מרגישים ומתרגשים יחד. כשנמצאים באולם הקולנוע אין תחליף לאורות הכבים, אין תחליף לסאונד המהדהד בין הכתלים, אין תחליף לרגע כיבוי האורות, אין תחליף לצפייה בסרט המוקרן על המסך הגדול ואין כמו חווית הניתוק לשעה וחצי-שעתיים המספקת הסבר מצוין ל'למה לא ענית לטלפון?'.

הפרויקטים החדשניים, שכבודם במקומם מונח לא מאפשרים לנו להחזיר לעבודה את רוב העובדים ולא מספקים פרנסה לאותה שרשרת העוסקים בעולם הקולנוע כמו בימים רגילים. יותר נכון זה רחוק מאוד מכך וכל אלה פשוט סובלים. אנחנו לא רואים את הסוף לא מבחינת זמן ולא קיבלנו מתווה אופציונלי לחזרה לשגרה. שכחו אותנו באותו יום באמצע מרץ שבו האולם הוחשך. אולי הגיע הזמן שגם מנהלי הקורונה יחשבו מחוץ לקופסא וימצאו פתרונות יצירתיים להחזיר את הקולנוע לחיים?

הכותבת היא מנכ"לית סינמטק תל אביב