זהו יום הבוחר: עלייתם ונפילתם של הסרטים האינטראקטיביים

שנת 2010, המשחק Heavy Rain מגיח לעולם, והעולם בתגובה יוצא מגדרו. כולם מפארים את הטכנולוגיה והויזואליה של המשחק, שמציע מספר סופים שונים על פי הבחירות שאתה עושה במהלכו. תוכלו לסיים אותו תוך חצי שעה או עשר שעות, הכל תלוי באיך תשחקו.

המשחק הזה היה לאבן דרך בז'אנר הסרטים האינטראקטיבים, אך לא היה הראשון. הז'אנר הזה התחיל עוד בשנות ה-60, אבל נכנס למיינסטרים רק ב-2005 עם המשחק Farenheit של המפתחת Quantic Dream (אותה אחת שתיצור מאוחר יותר את Heavy Rain). מאז חברות נוספות צללו לתוך הדרך החדשה הזו לספר סיפור והחלו לצאת עוד משחקים שמציעים חוויה סינמטית עם יותר בחירות שחקן, ופחות משחקיות. 

בתוך הז'אנר הזה התפתחו כמה סגנונות שונים, כשכל חברה שומרת על סגנונה ומאפשרת לשחקן להישאב לסיפור קולנועי, ולבצע את בחירותיו. ולמרות שהיחס מצד החברות הוא כאל ניסוי, נכון להיום הז'אנר התפתח לארבעה סגנונות מרכזיים, כל אחד בהתאם לחברה שמפתחת את המשחקים: סגנון דייוויד קייג' (המזוהה עם חברת Quantic Dream); משחקי Telltale (שמזוהים עם משחקי "המתים המהלכים" ו-"באטמן"); משחקי Supermassive Games (היוצרים של Until Dawn) וכמובן, הסרטים האינטראקטיביים של נטפליקס (עם סרטים מיוחדים שיצאו במסגרת הסדרות "קימי שמידט" ו-"מראה שחורה").

סגנון דייוויד קייג'-האב

דייוויד קייג' הוא מעצב משחקי מחשב צרפתי שהצית את התעשייה הזו מחדש עם המשחקים Farenheit ו-Heavy Rain. המשחקים האלו מאופיינים במשחקיות המבוססת על אירועי קוויק-טיים, כלומר אירועים הדורשים מהשחקן ללחוץ על מקשים מסוימים בזמן מוגבל כדי להצליח במשימה, כמו גם על הבחירות שהשחקן עושה במהלך המשחק. כמות הסופים האפשריים, כמו גם הבגרות שאפיינה את הסיפור עצמו, היו מה שהפך את Heavy Rain לחלוץ בתחומו. אחריו הגיע Beyond: Two Souls, שפרץ את הגבול בין קולנוע למשחקי מחשב עם שילוב שחקנים הוליוודים בתוך המשחק – אליוט פייג', מייקל קיטון, ווילם דפו ועוד. לאחר מכן יצא מטעמו של קייג' Detroit: Become Human, המתאר מהפכה של אנדרואידים בבני האדם שיצרו אותם.

>>גמר הריאליטי: העבר, ההווה והעתיד של המציאות המדומה

השאיפה של המשחק האחרון הייתה להרחיב את ענף האפשרויות ככל שניתן, וזאת למעשה האידיאולוגיה של דייוויד קייג' כמספר סיפורים. בהרצאת הטד שלו משנת 2018, בה השתמש בחלקים מהמשחק על מנת להדגים סיפור אינטראקטיבי, קייג' אמר: "כותב סיפורים ליניאריים צריך להתמודד עם הזמן והמרחב, בעוד אני, ככותב סיפורים אינטראקטיביים, צריך להתמודד עם זמן, מרחב ואפשרויות. אני צריך לעצב מבנה של עץ שורשים עצום שבו כל ענף הוא וריאציה חדשה של הסיפור. אני צריך לחשוב על כל האפשרויות בכל סצינה נתונה ולנסות לדמיין את כל מה שיכול לקרות".

זה בדיוק האלמנט אותו ניסה לשכלל בכל אחד מהסיפורים שלו. "הסיפורים האינטראקטיביים הם המהפכה של האופן בו אנחנו מספרים סיפור. עם עלייתן של פלטפורמות חדשות כמו טלוויזיה אינטראקטיבית, מציאות מדומה ומשחקי מחשב, הם יכולים להפוך לצורה חדשה של בידור ואולי אפילו צורה חדשה של אמנות". זה החזון של קייג', שגם משקף את המציאות מולה עומד – הז'אנר בתהליך התפתחות שעדיין לא מימש את מלוא הפוטנציאל שלו.

סגנון Telltale

בשנת 2004 הוקמה חברת Telltale על ידי מפתחים מ-LucasArts לשעבר, והציגה משחקי הרפתקאות המבוססים על שחרור פרקים חודשי. ב-2012 הם הציגו את אחד המשחקים הכי משפיעים על ז'אנר הסרטים האינטראקטיביים – "The Walking Dead", שזכור בעיקר הסינמטיות והסוף הקודר. התלונה המרכזית כלפי המשחק, חרף העלילה הפנומנלית, הייתה שהבחירות במשחק לא משנות ממש את הסוף, אלא פשוט קובעות עם איזה מן הדמויות תסיים את המשחק – טעות שמאז Telltale נלחמו כדי לתקן, כל עוד הם היו קיימים.

>>כמה זה עולה לנו: למה אתם רצים לקנות את הקונסולה הכי חדשה?

החברה צברה בסיס מעריצים לא קטן בעקבות הצלחת המשחק, ולרגע היה נדמה שאין מותג או חברה שלא ישתפו פעולה עם Telltale. משחקים כמו "Tales from the Borderlands" או "Guardians of The Galaxy" ועוד יצאו בלי סוף, ולאט לאט המפתחת גם אימצה סגנון משלה. המשחקים של Telltale מאופיינים בגרפיקה בעלת דרישות נמוכות יחסית שמזכירה יותר ספר קומיקס מאשר את הריאליזם הקודר אליו דייוויד קייג' שואף במשחקיו. אם כך, הבחירות הם העיקר, כאשר המשחקיות שמסביב מזכירה משחקי קווסט ישנים. דמויות יזכרו דברים שעשית או אמרת ויפעלו בהתאם בהמשך, דבר שבמשחקים מסוימים אף משפיע על הסוף. מבין כל המשחקים של Telltale, המשחק שהיווה את ההדגמה למה שהמפתחת שואפת אליהם היה Batman: The Telltale Series. המשחק של באטמן הכיל את הכל: בחירות שמשפיעות על העלילה, סיפור כתוב היטב וכמובן, כל הדמויות האהובות עלינו מהיקום של באטמן בגרסה מחודשת. עם זאת, זה היה הסוף של Telltale כפי שאנחנו מכירים אותה. 

ב-21 בספטמבר 2018 הכריז פיט האולי, הבעלים של Telltale, על סגירת רוב החברה ועל פיטורים של 90% מהעובדים. בהצהרה לתקשורת מסר כי "זאת הייתה שנה קשה להפליא עבור Telltale, בה עמלנו למקם את החברה על מסלול חדש. למרבה הצער, אזל לנו הזמן בניסיון להגיע לשם. שחררנו חלק מהתוכן הטוב ביותר שלנו השנה הזאת וקיבלנו כמות אדירה של משוב חיובי, אך בסופו של דבר, זה לא הוצג כך במכירות". זה היה סוף קודר עבור החברה, שהשאירה צוות מצומצם של 25 עובדים כדי לסיים את הפרויקטים אותם התחילו. אחד מהפרויקטים האלה הוא העונה השנייה של המשחק The Wolf Among Us, שצפוי לצאת בשנת 2023, בשביל שיהיה לנו קצת מתוק בפה אחרי הסוף הטרגי. 

סגנון Supermassive Games

המפתחת הבריטית התחילה ממשחקים לפלייסטיישן 3 כמו Little Big Planet מ-2009, ותוך כמה שנים עברה לפתח סרטי אימה אינטראקטיביים דוגמת המשחק Until Dawn. הביקורות על Until Dawn היו חיוביות ברובן, והיה ניתן לראות את ההשפעה של Quantic Dream בעיצוב המשחקיות הקולנועית. בריאיון בשנת 2015 אמר במאי המשחק וויל ביילס כי "האימה תלויה בך. זאת אימה מגוף ראשון, לא משחקיות מגוף ראשון, אני חושב שזה השינוי הגדול עכשיו, הבחירות שיכולות להיות לדמות. אני חושב שזה יהיה דבר חדש". ביילס גם לא טעה, מאחר והציג את מערכת הבחירות "אפקט הפרפר", שבה כל החלטה משפיעה באופן כזה או אחר על הסיפור ועל מערכות היחסים עם דמויות אחרות.

בניגוד למשחקי Telltale שהתבססו על זיכרון הדמיות – כלומר שיזכרו אם עשית בחירות לטובתן או לרעתן – המפתחת Supermassive Games הציעה מערכת בחירות מורכבות יותר, בה גם ניתן לראות את מערכות היחסים עם הדמויות מתעצבות בזמן אמת דרך תפריט המשחק, ועד כמה הדמות "אוהבת" או "שונאת" אתכם. מערכת הבחירות המורכבת חזרה גם במשחקים של The Dark Pictures Anthology, אנתולוגיית משחקי אימה עם עלילה נפרדת לכל משחק ודמויות חדשות בכל פעם, וגם צפויה לשוב במשחק הבא של המפתחת, The Quarry – משחק אימה על בני נוער שנתקעים שוב בבקתה ביער שמציע 10 שעות משחק ו-186 סופים שונים. 

סגנון נטפליקס

הסגנון האחרון הוא הנקודה בה משחקי מחשב וטלוויזיה נפגשו – נטפליקס, שהחלה להציג תכנים אינטראקטיביים עם הפרק "מראה שחורה: בנדרסנאץ'" או הפרק האינטראקטיבי של "קימי שמידט", אבל מאז בעיקר שמה את הפוקוס על תכנים אינטראקטיביים לילדים. והאמת? זה הגיוני לגמרי שדווקא זה יהיה קהל היעד. סדרות ילדים תמיד ניסו לייצר אינטראקציה, עוד מהסדרה "הרמזים של בלו", שם המנחה והילדים היו צריכים לעקוב אחר רמזים שהכלב בלו השאיר, וכלה בדורה, שתמיד מבקשת עזרה מהילדים תוך כדי שהיא מלמדת אותם ספרדית, או במקרה של ישראל, אנגלית. אבל נטפליקס לא סיימה עם העיסוק בתכנים אינטראקטיביים, ואף ציינה שהיא מעוניינת להיכנס לשוק הגיימינג. עדיין לא ברור באיזו דרך זה יתבצע – אם בשירות סטרימינג של משחקים או הוספת סרטים אינטראקטיביים – אבל אנחנו צפויים לשמוע עוד בנושא בעתיד הקרוב.

אז מה עכשיו?

אף על פי שהז'אנר קיים לא מעט זמן, נדמה שלכל המפתחות יש מכנה משותף: כולן מתייחסות לזה כאל ניסוי, ולא כאל צורת אמנות מגובשת. לייצר תרשים אפשרויות ולהקים אותו לתחייה זאת עבודה לא פשוטה שלוקחת לא מעט זמן. נכון לעכשיו, מלבד The Quarry, נדמה שאנחנו לא שומעים על הפרויקטים הבאים בתחום, אך אם נסתכל רגע על העתיד הרחוק יותר ניתן לראות שמתחת לפני השטח האולפנים עובדים, למרות שיש כמה עיכובים.

חברת Quantic Dream הייתה עסוקה לאחרונה בעניינים משפטיים בשל טענות מעובדיה על "סביבת עבודה רעילה" שהובאו מצד מספר כלי תקשורת צרפתים. למרות הכל, Quantic Dream הכריזו על משחק Star Wars חדש בשם Eclipse והציגו טריילר סינמטי בלבד. במהלך המאבק המשפטי הופצה שמועה שהחברה מתקשה להעסיק עובדים בשל התלונות ולכן המשחק צפוי לצאת בשנת 2027, אך החברה מיהרה להכחיש וטענה שחלון היציאה של המשחק אינו ידוע נכון לעכשיו. 

בינתיים, בחברת Telltale – או לפחות מה שנשאר ממנה – עובדים קשה על העונה השנייה של The Wolf Among Us שצפויה לצאת בשנת 2023, מה שמשאיר אותנו עם התעלומה הגדולה: מה תעשה נטפליקס? מלבד ההצהרה העמומה שהם נכנסים לשוק הגיימינג, אין לנו הרבה מידע. פיתוח משחק עם עלילה אינטראקטיבית היא דבר הרבה יותר מורכב מפיתוח של סרט אינטראקטיבי, ויכול להיות שנראה עוד תכנים כאלה בעתיד הקרוב, אבל עד הם יקימו אולפן לפיתוח משחקים, ככל הנראה יש לנו קצת זמן. כך או כך, בין כל האפשרויות שהיו, לא נותרו לנו הרבה בחירות להמשך.