האירוע שאתם באמת צריכים: "עד חצות" היא מסיבה לאנשים עייפים

אם האסוציאציה הראשונה שעולה לכם במחשבה על צמד המילים "עד חצות" היא ביסקוויט, אולי הגיע הזמן להתעדכן. תתחילו להרגיל את עצמכם אחרת, כי עכשיו זה שמו של האירוע הכי (לא) מגניב (בקטע טוב) שפספסתם. "עד חצות" היא מסיבה לאנשים עייפים, כהגדרת המארגנים, שמיועדת בעיקר להורים – נו, כמובן – אבל גם לאנשים שמנהלים חיים באופן אחראי ומסודר ואשכרה קמים בבוקר וישנים בלילה. אז המסיבה הזו תתקיים בשעות הסבירות של ערב. עד כאן נשמע טוב ואפילו יפהפה, רק שהאירוע מתקיים ב-1 באפריל. מה שנקרא, פה חשדתי. אבל לא, מסתבר שזו לא עבודה בעיניים. 

>> קנו כרטיסים מהר, לפני שייגמר: מסיבות פורים בתל אביב 2024

"אמרו לנו שהפרסום של זה זה כמו אבחון פסיכולוגי, כל אחד רואה בזה משהו אחר"  אומר אחד משלושת המארגנים, אלעד יצחקיאן, הייטקיסט בן 35 וחצי מהפודקאסט המצליח "מה יש בזה". "יש כאלה שחושבים שזו מתיחה, יש כאלה שחושבים ש'וואי, סוף סוף אני יכול לצאת', יש כאלה שאומרים, 'בטח רק זקנים יהיו שם, זה לא יעניין אותי'. זה תופס כל אחד בצורה אחרת". 

זה התחיל מפוסט מיואש בקבוצת הפייסבוק "אורבן מאמז" שפרסמה אשתו של יצחקיאן, מיקה רונן-יצחקיאן, הייטקיסטית בעצמה וחלק מהפודקאסט "קפיצת גדילה", וגם יחצנית מסיבות בדימוס. "בא לי מסיבה ביום חמישי שתתחיל ב-19 והפיק יהיה ב-21 וב-23 וחצי גג אני אזחל שיכורה הביתה – ואקום מטושטשת לגמרי בשישי אשים את בנותיי בגן ואז אמשיך לישון ואשבע שאני לא שותה יותר בחיים…." היא כתבה בפוסט. היצחקיאנ'ז הם הורים לשתי בנות, ומקטרים בכיף על החיים שלהם מפעם באוזני חברתם, הדי ג'יי עדי דגני – שאם השם שלה מצלצל מוכר זה כי נתקלתם בה מנגנת בליינים כמו מסיבת כיתה ד', 1984 ו-בריטני ביץ' – וכבר בפוסט ניסתה לברר עבור השלושה אם יש היתכנות לקהל למסיבה כזו.

הפוסט המקורי שהחל את הכל

"זה בא ממקום כואב. בא לי לצאת, להתלבש יפה, להתאפר, וכאילו הכי הרבה שאני יכולה זה לצאת למסעדה או לחתונה בשעות האלה. בא לי משהו שהוא שלנו, כמו פעם, פשוט בשעות סבירות. כתבתי את הפוסט מהנקודה הזאת" מסבירה רונן-יצחקיאן. "אחרי שפרסמתי את הפוסט אמרתי לעדי ולאלעד 'יש כבר 20 לייקים, אפשר לעשות את זה!'. קאט ל- אני חוזרת אחרי הרדמות של הבנות, פותחת פייסבוק – 600 לייקים 200 תגובות. אומג, מה קורה כאן? והנה אנחנו סולד אאוט בפחות מ-24 שעות מפרסום המסיבה". 

רוקדים עם פירורי עייפות בעיניים. אלעד יצחקיאן ומיקה רונן יצחקיאן. צילום: נועה מגר

נראה ששלישיית 'עיניים טרוטות' עלתה פה על כשל שוק של חיי הלילה – הורים צעירים חסרי מנוח. מסתבר שיש  בליינד ספוט משמעותי בשעות המתות שכולם ערים ועירניים, סוג של, כלומר שעות הערב. אם בערים אחרות בעולם מסיבה יכולה להתקיים בשעות מקסימות של צהריים בסופ"ש, או אפילו להתחיל בשש שבע – עשר אם ממש שורף – בתל אביב זה כמעט ולא בלקסיקון. 

"פתיחת דלתות ב-11 ו-וייב ב-2 בלילה, כמו שקורה בכל המסיבות זה מוגזם. שום דבר טוב לא קורה ב-2 בלילה". קובעת רונן-יצחקיאן. גם אם אפשר לחלוק על האמירה הזאת, ההורים שבינינו יודעים – עצם הניסיון להגיע לשעה המופרכת נפסל עוד בשלב הרעיון. ורק לשם הבהרה, בשעה מופרכת הכוונה ל-11 בלילה. מזל שמישהו נכנס למלא את הוואקום הבהול.

באה למלא את הואקום. די ג׳יי עדי דגני. צילום: הגר בדר

למי שהתארגן מראש, הליין המוזיקלי במסיבה הקרובה יהיה מיינסטרים פינת חתונות, רק בלי לשפוך 500 זוזים. למי שלא – עוד לא ברור בשלב זה אם זה יהפוך לליין קבוע, אבל אם לשפוט לפי דרישות הקהל יתכן שלא תהיה להם ברירה. "לא זרקתי את המחשב שלי על הבוס שלי ואמרתי לו 'זהו, אני מתפטרת, אני מלכת חיי ערב'. זה באמת כדי שלי יהיה כיף ולי יהיה מה לחכות" יצחקיאן מבהירה. אז גם אם סיפור הסינדרלה המזדקנת של חיי הלילה יהפוך לדלעת בחצות, יש פה כפפה שצריך להרים – חלאס עם השעות המוגזמות, חלום שלנו שילחצו על פליי ראשון ב-19:30 ושהשיא יתחיל כבר בעשר. למה או או כשאפשר גם וגם?
1.4 בפאי, אחד העם 54, פתיחת דלתות 19:30, סונג אחרון בחצות. רוצו, נשארו עוד טיפה כרטיסים בכניסה.