מבצע שלום נתניהו: רצינו לפנות את בלפור וקיבלנו מלחמה

בשבת האחרונה הגענו להפגין בבלפור בסימן "מעודדות את גוש השינוי", שיקים כבר את הממשלה המיוחלת שתוציא אותנו מהבוץ, וגם כדי להמשיך ולקרוא לנתניהו ללכת כל עוד הוא לא יצא מבלפור. כן, זה אולי נשמע כמו חדשה מלפני כמה שבועות, אבל לא. גם בשבת האחרונה, כמו בכל השנה האחרונה, צעדנו מגשר המיתרים לבלפור שם התקיימה ההפגנה המרכזית. גם בשבת שלפני, בה צעדנו בצעדה שקטה וזועמת על מחדל מירון. פחות משבועיים חלפו מאז האסון וכבר אפשר לומר בביטחון שהניתוח להסרת האשמה מהאחריות שביצע השר לביטחון פנים אמיר אוחנה צלח. אף אחד עדיין לא נחקר או עוכב בעניין. אוחנה גם הבטיח שיעמוד מול המצלמות כשנסיים לזהות ולקבור את מתינו. ובכן, הוא באמת לא ציין לאיזה מתים הוא מתכוון.

כמה דם עוד יישפך למען הפופוליזם. צועדות לבלפור במוצ"ש (צילום: בן כהן)

ירושלים בוערת וקשה שלא לחשוב שיש יד מכוונת להתססה בשבועות האחרונים. זה התחיל בתחילת חודש הרמדאן עם חסימת המדרגות בשער שכם, איזור בילוי מרכזי בימי הצום, המשיך בהתססה של איתמר בן גביר והצבת "הלשכה הפרלמנטרית" (צילייה, שולחן ושלט. רמה גבוהה) באמצע שכונת שייח ג'ראח הבוערת גם כך, והתלקח בסוף השבוע האחרון במהלכו ירו שוטרים רימוני הלם בתוך המסגדים שעל הר הבית בעקבות התפרעויות בשישי. למחרת נמנעה גישה של מתפללים מוסלמים להר הבית בחסימות כבישים בכניסה לעיר, מה שהצית מחאות נוספות ביישובים שונים בארץ.

רק בסוף השבוע התייצב באומץ מפכ"ל המשטרה מול המצלמות של ערוץ 12 והסביר כיצד בלתי אפשרי היה לסגור את הר מירון בגלל שמדובר באירוע דתי. "זה כמו שמחר תגיד אני סוגר את הר הבית או סוגר את הכותל", הסביר לדני קושמרו. ובכן, מסתבר שכשיש רצון אז יש יכולת.

יום ירושלים נפתח בהתפרעויות נוספות בהר הבית שהובילו לפריצה למסגדים ושימוש ברימוני הלם ואלימות בידי כוחות המשטרה. חברי הכנסת מעוצמה יהודית ומהרשימה המשותפת הגיעו להפגין נוכחות בשייח ג'ראח, בזמן שאלפי חוגגי יום ירושלים, פעילי ימין ובני הציונות הדתית בעיקר, יצאו לצעדת הדגלים הידועה בהתלהמות הלאומנית שלה. רק ברגע האחרון הוסט המסלול שלהם משער שכם. חמאס איים שאם לא יפונה הר הבית מכוחות משטרה הוא יגיב ובשש בערב כבר שוגרו טילים לאיזור ירושלים. ואז בתשע. ואז לאורך כל הלילה.

השבוע יותר מאי פעם: יאללה ביבי, לך (צילום: החזית הוורודה)

בכלל, נראה שחמאס נהיה מאוד יעיל בתקופת נתניהו. הוא מכתיב את לוח הזמנים ועומד בו בדייקנות. אחלה ליכוד חזק מול החמאס. איך לעזאזל אפשר עדיין לטעון שמה שיעזור לנו כאן זה עוד מהשלטון הארוך של נתניהו? עוד לפני שהטילים הראשונים ששוגרו מעזה נגעו בקרקע, נשמעו כבר קריאות מצד הימין הביביסטי להתאחד תחת נתניהו. לקריאה להגיב ביד קשה הצטרפו גם ראשי מפלגות מגוש השינוי. מפלגת רע"ם השהתה את המגעים עם גוש השינוי בעקבות ההסלמה. נפתחה רשמית חזית לחימה דרומית והיא קיבלה אפילו שם: "שומר החומות". שומר החומות של בלפור אולי.

הפעם נתניהו אפילו לא היה צריך לטרוח לבקש הארכה מאף אחד. הוא פשוט גרם לה בעצמו. המאמץ של בלפור ודובריו למנף כל אירוע שקורה אוטומטית כנגד גוש השינוי נראה די פתטי מאז שהמנדט עבר ליאיר לפיד, הספינים נראים כבר כמו ניסיון עלוב של נתניהו ותומכיו לאחוז במים. קיתונות ההסתה והשקרים כנגד הגוש, בעיקר כלפי האגף הימני והאזהרות מפני "ממשלת שמאל עם תומכי טרור" שנצעקו לעברו, היו בעיקר רעש שנועד להסיח את הדעת מראשי המפלגות שנראה שאוטוטו סוגרים ממשלת שינוי רחבה.

"הקסם של נתניהו פג", הכריזו בחדשות 12 ואפילו היו קולות שהחלו לקשור לנו, מפגינות ומפגיני בלפור, כתרים על תרומתנו להחלפת נתניהו, עוד לפני שזה בכלל הוחלף. ארגון קריים מיניסטר הגיע בסוף השבוע לבלפור עם משאית עליה כתוב "שירותי הובלה" ועם מיצב של מאות ארגזי קרטון ועליהם כתובים תיקי ומחדלי נתניהו בזמן שאנחנו באנו לעודד את גוש השינוי להקים ממשלה וגם את משפחת נתניהו להתחיל לארוז. יש מצב שקצת הקדמנו עם החגיגות.

ערביות ויהודיות מסרבות להיות אויבות. הפגנה נגד הגזענות ביפו, אפריל 2020 (צילום: אחמד ג'רבאלי\AFP\גטי אימג'ס)

הבוקר אנחנו קמים אחרי לילה קשה עם נפילות בדרום ויותר מ-20 הרוגים בעזה. ביניהם כנראה תשעה ילדים. האש שהובערה בהר הבית התפשטה בישובים וערים בארץ והופעלו כוח ומעצרים בהפגנות בערים מעורבות כמו חיפה ויפו. חברות וחברים שלנו קיבלו צווי מילואים וכבר רץ ברשתות קמפיין לסרב לקחת חלק במלחמה פופוליסטית.

שרה נתניהו אמרה פעם "אנחנו נרד מהארץ ושתשרף המדינה", ובאמת קשה לומר אם ההתלקחות הזו היא תוצאה של מהלך מחושב מצד נתניהו על מנת לתקוע טריז במאמצים להקים ממשלה שתחליף אותו, או שפשוט הוא בחר לשרוף את המועדון ולא להעביר את המפתחות. איך אפשר לדעת, לאור ההתנהלות חסרת האחריות ומשולחת הרסן שלו בתקופה האחרונה? זה עוד אחד מהנזקים החמורים של שלטון נתניהו – הרס האמון בטוהר ההחלטות של הדרג המדיני. קשה לצאת למילואים ואולי להכנס לקרב בידיעה שמי ששלחו אותך הם מנהיגים פופוליסטים בעלי מניעים אישיים שמפרידים בנון-שלאנט בין אחריות ואשמה.

אורזות לנתניהו'ז, מוצ"ש בבלפור (צילום: בן כהן)

מה שבטוח זה שהמערכה הזאת עלולה לטרוף את כל הקלפים במאמץ הסיזיפי להקים ממשלת שינוי. מצד שני, היא גם עשויה אולי להיות הזרז להתפתחות של הנהגה אחראית שתחליף את השליט שלא ממצמץ מול המראה של ירושלים נשרפת, במלחמתו על טובתו האישית. זה הרגע האחרון של גוש השינוי לשנס מותניים ולתפור את מה שצריך, גם אם בגסות מסוימת, על מנת להגיע לנשיא ולהכריז "עלה בידי" בהקדם האפשרי. אולי זה בכלל מאוחר מדי.

היה רגע אחד בשבת בערב, כשעמדתי בהפגנה בכיכר פריז עם דגל ורוד ביד, שבאמת האמנתי שזו כנראה ההפגנה האחרונה שלנו בבלפור. יאיר לפיד אמר שזה "עניין של ימים להקמת ממשלת שינוי" ואני קצת האמנתי לו. נראה, נכון לכרגע, שהעבודה שלנו עדיין לא נגמרה עדיין ואם עד שבת העיר לא תשרף, אנחנו נגיע להפגין מול הפירומן מבלפור ולהזכיר לו שעם האחריות באה גם האשמה. המדינה כבר נשרפת. עכשיו, יותר מתמיד, צריך שהוא ירד מהכס.