עזר כנגדו: הביקור הראשון של גיל אקרמן בברטי סומן כהצלחה

שני שפים שעובדים יחד במטבח אחד הם בדרך כלל מתכון מנצח לקטסטרופה. עולות בזיכרוני מנות קשות של מסעדות אחרות שסבלו מתסמונת האגו הכפול – מחלת מטבח מסוכנת. עד אתמול. ברטי בקינג ג'ורג' היא מופת למקום שבו כמה אנשים מוכשרים עובדים יחד ומוציאים תחת ידיהם סימפוניה הרמונית נטולת מאבקים. או במילה אחת: תענוג.

צמד השפים רועי אנתבי ואור ברי, יחד עם גילי – אחת המלצריות היותר מוצלחות שפגשתי בשנים האחרונות, הפגינו טריו שהזכיר מקומות טובים ואהובים. לאורך כל הארוחה, שנוהלה באופן ראוי לכל שבח על ידי אותה עלמת חן, הורגש כי הצמד מכין אוכל שהיה שמח לבשל עבור עצמו ועבור אוהביו. היה זה אוכל טוב שעשוי מחומרי גלם משובחים, שאמנם לווה בכמה שטיקים שהייתי מוותר עליהם (החיבה הבלתי מבוקרת להל), אך בגדול הייתה זו אחת הסעודות שיותר שימחו את קיבתי בתקופה האחרונה.

מעבר למזון עצמו ראויים לשבח גם הפרטים הקטנים: פס הקול היווני שליטף את האוזן בדיוק במידה, כלי ההגשה שנבחרו בטוב טעם, המפות הלבנות שהיו רכות ונעימות והזכירו כרבולית יותר מאשר כיסוי שולחן, אך מעל כל אלו עמד הוולה – שירות החניה של המסעדה המוגש כשירות חינם אין כסף לבאי המקום. יאסו הללויה.

התחלנו עם שני קוקטיילים מפתיעים – אחד מבוסס רום שהיה חמוץ וטעים והזכיר גירסה מודרנית למוחיטו, ואחד שהיה מוצלח יותר הודות למנה משובחת של השֵכר היווני מטקסה. עם החיוך הדבילי שעלה על שפתיי הזמנתי גם קוקטייל ניסיוני – מרגריטה על פחמים: טקילה מתובלת עם סלק, מלח וסינטה כבושה. ניסיון מוזר, אך לפחות פעם ראשונה זכיתי לשתות סינטה.

פתחנו במנת הדגל של המסעדה – תמנונים בגריל עם כרוב ערבי כבוש ויוגורט עזים. זו הייתה אחת ממנות התמנונים היותר מוצלחות שאכלתי לאחרונה. זרועות התמנון היו טריות ומלאות עסיס, ושילוב הטעמים עם מתיקותו של הכרוב היה ניגוד מושלם לחמיצותו העדינה של היוגורט. מנה מדויקת, מוגשת בצורה אלגנטית וכזו שמשאירה טעם של עוד.

יפה למראה ונעימה בפה. מסעדת ברטי (צילום: רן בירן)

בברטי, מתברר, לא עובדים עם חומר גלם קפוא, כך שהתפריט מציע כמה גרסאות של דגים ופירות ים אשר משתנים בהתאם לדגה. לנו יצא לטעום נתחי אינטיאס שהונחו על קרם סלק עם שמן צ'ילי והל. אף שהדגים הרגישו לי מעט עייפים (או שהסלק הספיק לכבוש אותם טיפה) – ממרח הסלקים נתן להם גוף עגול, ושמן הצ'ילי חידד את הטעמים. אני הייתי קורא למנה הזו סביצ'ה, אך בכל מקרה היא הייתה יפה למראה ונעימה בפה. גם הסינטה הכבושה, שנשלחה לשולחננו כמחווה על חשבון הבית, הייתה טעימה.

מנת ספיישל של שרימפס קריסטל עם במיה צרובה הייתה גם היא פשוטה ומדויקת הודות לטיפול עדין של העוסקים במלאכה, ולאחר ששותפי לארוחה החליט להזמין אותנו לבקבוק יין משובח הוא חיסל אותה במהרה. יש משהו בשילוב הזה של יין לבן וחסילונים על המנגל שמצליח לרגש אותי כל פעם מחדש. בכלל, למצוא מקום שמבסס חלק גדול מהתפריט על מאכלי פחמים זו ברכה, בטח כאשר מדובר על חיות טריות.

אף שכבר היינו שבעים, אכלנו גם בורקס טולום שהיה לא יותר מבסדר (המסעדה נמצאת 200 מטר בקו אווירי מבורקס עמיקם – לא כוחות), ומנת שקדי עגל מצוינת שהזכירה כמה שומן טרי צלוי הוא דבר טעים. השקדים הלבביים נצרבו בצורה מושלמת והונחו על קרם עדשים כתומים שבשילוב עם פירה תפוחי אדמה היו אקורד סיום נפלא לערב הזה.

נקודה לשיפור: למרות תפריט שכתוב בצורה מעוררת מיצי קיבה, לא מצאנו קינוח אחד שעורר בנו את החשק. גילי המלצרית הוציאה לנו מעמול ענקי על חשבון הבית, עם חתיכות גבינת טולום כעיטור. בואו נגיד שיש סיבה לכך שבגרסת המקור מדובר רק בעוגייה קטנה.

לסיכום: הביקור הראשון בברטי סומן כהצלחה. זה היה שיעור חשוב בעבודת צוות ומקום נוסף לרשימה הפרטית שלי שעושה אוכל ללא שיגעון גדלות. יש לי הרגשה שאנחנו עוד ניפגש.

המדרג

איכות האוכל – 8
עיצוב ואווירה – 8
שירות – 9
תמורה לכסף – 7

סך הכל: 8

חשבון בבקשה

מים מוגז גדול – 22 ש"ח
מרגריטה על פחמים – 48 ש"ח
אקרופוליס סאוור – 48 ש"ח
קווינז פארק סויז – 52 ש"ח
טרטר דג ים – 55 ש"ח
תמנון בגריל – 60 ש"ח
שרימפס ובמיה – 60 ש"ח
שקדים עיקרית – 110 ש"ח
בורקס טולום – 55 ש"ח
בקבוק אתנה לבן – 190 ש"ח
אספרסו ארוך – 12 ש"ח

סה"כ – 712 ש"ח