אני איום ביטחוני?

אווירה עגומה שררה בערב הסולידריות עם תיאטרון אלחכוואתי המזרח ירושלמי שהתקיים בנמל יפו ביום שבת. אירוע התמיכה בתיאטרון הפלסטיני היה שיאה של מחאה שהתחילה בתמונות שרצו ברשתות החברתיות ושבהן מפורסמים כמו משה אבגי, עוז זהבי, יובל שרף ורבים אחרים הצטלמו עם בובות שעליהן כתבו: "אני סיכון ביטחוני?". זאת לאחר שהשר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ' החליט לאסור על קיומו של פסטיבל הצגות ילדים בתיאטרון ולסגור את המוסד לשמונה ימים.

לפני אירוע המחאה שוחחנו עם מנהל התיאטרון מוחמד חלאייקה על ההחלטה התמוהה ועל המחאה. "נחמד לגלות שלצד ההחלטות העגומות יש גם בני אדם טובים ומוסריים באמצע הדרך, שחוו את השוֹק שאנחנו קיבלנו ומצליחים לשים את עצמם בנעליים שלנו", הוא שיתף. "התמונות ברחבי הרשת של אמנים מצולמים עם בובות כמחווה לפסטיבל הן התשובה הכי טובה והמחאה הכי נכונה נגד החלטות מהסוג הזה ונגד אנשים כמו אהרונוביץ'". דבריו נמהלו באופטימיות זהירה: "אני מקווה שבפעם הבאה – ואני מקווה שלא תהיה כזו – הממשלה תחשוב פעמיים לפני מעשה כזה".

בוא נחזור קצת אחורה. איך הרגשת כשזימנו אותך לשב"כ לעדכן אותך בהחלטת השר? מה אמרת לצוות שלך, לשחקנים?

"זו הייתה הפתעה מוחלטת, לא דמיינו שפעילות כזו תיסגר או תיאסר. אמרתי לחוקר: 'בזמן שאתה מעביר לי את ההחלטה הזו, יש ילד אי שם שמצייר פרפר. מה אני אגיד לו?'. הרגשתי מושפל, נחות. חזרתי לתיאטרון ונכנסתי למשרד. לא יכולתי לדבר עם אף אחד. כשסיפרתי לכולם הם חוו הלם דומה. אין לי מילים שיוכלו להסביר את העצב של השחקנים והצוות, אבל אנחנו רגילים למצב הזה כי זו המציאות תחת כיבוש. החלטות מסוג זה יוצרות קרבה גדול הרבה יותר לקהילה הפלסטינית ברמאללה, בג'נין או בחברון".

ומה לגבי הנימוקים להחלטה עצמה?

קודם כל אשמח לדעת מה בדיוק לא חוקי בפסטיבל. הוא פורסם בציבור, מיועד לילדים ואין לו כל השתייכות פוליטית. להשקפתי התיאטרון צריך להיות נפרד מפוליטיקה, אף שהיא חלק בלתי נפרד מחיינו. הטענות שהועלו הן תירוץ בלבד. האקט הזה הוא פשוט הפגנת כוח, להראות מי השולט ומי מחליט. אני ושותפיי מאמינים בשלום, מאמינים בהידברות, מאמינים בדו־קיום, וזה אגרוף בפרצוף עבורנו. מה הצעד הבא?".

לגבי מקורות המימון מסביר חלאייקה כי הממשלה צריכה להתייחס ברגישות למעמד הבעייתי של הפלסטינים: מדובר בכסף נורבגי שמועבר לקרן לקידום תרבות פלסטינית ומשם מועבר אלינו. לא הגיע אפילו שקל אחד ממשרד התרבות הפלסטיני עצמו. המחויבות שלנו היא כלפי הקרן ולא כלפי משרד התרבות הפלסטיני. כל פעילות תרבותית בעולם צריכה סבסוד ממקור כלשהו, ולנו אין מקורות מימון אחרים שאנחנו יכולים להיעזר בהם. הרשויות העירוניות לא עוזרות לנו, ויש לנו בעיות רבות בתשלום המשכורות. אם הייתה לנו תמיכה, לא היינו נתקלים בבעיה הזו. אני מזמין את הקוראים לבוא ולראות עד כמה התיאטרון במצב מוזנח".

מה דעתך על החלטת האיחוד האירופי להחריג את ההתנחלויות מהסכמי סחר עם ישראל?

"ישראל מפעילה מדיניות מכוונת כדי לייהד את מזרח ירושלים ושטחים אחרים. אני גר בבית חנינא ויכול לראות מהבית שלי את ההתנחלויות, הן מטופחות ונראות נפלא, ואצלנו, כמה מטרים ליד, מציאות יומית קשה מאוד: לכלוך, פשע ועוני. אז מדובר בשילוב של החלטות מהסוג של השר אהרונוביץ' ומדיניות מכוונת שהובילו לחרם האירופי. אני חושב שכדאי לממשלה להתייחס לחרם בכובד ראש כי העולם לא אוהב את המדיניות שננקטת כלפי הפלסטינים".

חלאייקה מסביר כי מי שמכנה את התיאטרון שלו שופר פוליטי פשוט לא יודע על מה הוא מדבר. "זה לחלוטין נוגד את האג'נדה והאמונות שלנו", הוא אומר. "נהפוך הוא – אנחנו פועלים כדי לשנות את דעתו של הישראלי הממוצע, לא של האינטלקטואל או איש התרבות, שיש לו מודעות גבוהה יותר למצב".

על מה המהומה?

תיאטרון אלחכוואתי: התיאטרון הלאומי הפלסטיני – מוסד ללא כוונות רווח הפועל במזרח ירושלים. בתיאטרון מועלות באופן סדיר הצגות, מוקרנים סרטים ומוגשים קונצרטים.

שנת הקמה: 1984.

פסטיבל הצגות הילדים: מתקיים בתיאטרון זו השנה ה־19.

משתתפים: רוב ההצגות שהתעתדו לעלות בפסטיבל היו בהשתתפות פלסטינים אזרחי ישראל. נוסף לכך היו אמורות להופיע גם להקות תיאטרון מנורבגיה, מצרפת ומתורכיה.

המחלוקת: הוראת השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ' לסגור את התיאטרון לשמונה ימים שבהן היה אמור להיערך הפסטיבל.

הסיבה: האירוע נעשה "מטעם ו\או בחסות הרשות הפלסטינית", ולכן בניגוד לחוק.