קונפורמיזם במועצת העיר: השקר של "לשנות מבפנים"

הסיפור הגדול בגן של הבן שלי הוא נושא הסייעת השנייה. תמצית הסערה: בגנים העירוניים יש 30־35 ילדים, ומשרד החינוך מקציב להם גננת אחת וסייעת אחת בלבד (בגן פרטי יש איש צוות לכל ארבעה־חמישה ילדים). ההורים מודאגים: ילדים בני 3 דורשים תשומת לב מתמדת. חלק מההורים אף רוצים לממן סייעת נוספת מכיסם – פתרון בעייתי שמשמעותו הפרטה בדלת האחורית. יש עיריות שמוסיפות לגנים סייעת שנייה מתקציבן, אבל זה לא קורה בעיר העשירה בישראל. חולדאי הודיע שהוא “לא יממן שירותי שמרטפות", וסיים את הדיון בנושא. במהלך מחאה על ההחלטה הובלה אחת האימהות באזיקים מהמקום.

הרבה מההורים שאני מכיר הצביעו למרצ, וציפו שהנציגים שלהם בעירייה יגבו אותם. אבל בהצבעה על נושא הסייעת בשבוע שעבר, חברי מרצ (למעט אחת) לא הצביעו. ראש הסיעה מיטל זהבי אפילו לא נכחה. גם חברי עיר לכולנו בקואליציה – אהרון מדואל ויעל בן יפת – נעדרו. חברי רוב העיר – עוד רשימה שמחזרת אחרי קולות המעמד הבינוני של מרכז העיר – תמכו בכלל בחולדאי, כולל אסף זמיר, מחזיק תיק החינוך בעירייה. 

הבעיה הזאת לא נגמרת בגני הילדים. אנשי מרצ ועיר לכולנו חזקים בדיבור החברתי, אבל כשנחשף הקשר בין העירייה לפינויי המשפחות בגבעת עמל לא שמעו מהם מילה. מתברר שהעירייה סגרה עם יצחק תשובה שהוא יפנה את השטח מהתושבים הוותיקים, ואחרי שהעירייה תקבל את החלק שלה לידיה, יאושרו המגדלים שתשובה רוצה לבנות. בשבוע שעבר, כשעוד משפחות פונו ובתיהן נהרסו, התבצר ח"כ אילן גילאון עם המפונים. לעומתם, חברי המועצה מסיעות עיר לכולנו ומרצ התבצרו עם חולדאי. פעילים חברתיים תייגו אותם בפייסבוק לצד תמונות הפינוי, אבל לא זכו לתגובה, נקווה שמבושה ולא מאדישות.

למה כל האנשים האלו רצו למועצה בכלל? מה משמעות ההצלחה המסחררת של מרצ – שישה מושבים מתוך 31 – אם נציגיה הם חותמות הגומי של חולדאי? בשביל מה כל המאמץ שהושקע בפרויקט החברתי ששמו עיר לכולנו, אם על העסקה המלוכלכת של גבעת עמל הם לא מעזים לומר מילה? ככה בדיוק נראה השקר הזה של “לשנות מבפנים" שפוזר לכל עבר אחרי הבחירות, כש־29 מתוך 31 חברי מועצה הצטרפו לקואליציה. חלק גדול מהנציגים האלו נבחרו בשל מה שאפשר לכנות “רוח המחאה" – ההבטחה לסייע לחלשים בחברה, ולהקל את הלחץ המופעל על מעמד הביניים. בחודש שעבר הם נכשלו פעמיים, רוח הקואליציה והנאמנות לחולדאי ניצחו. 

בעוד ארבע שנים אותם נבחרי ציבור יציגו רזומה עשיר של הישגים: איזה אירוע עם הקהילה הגאה, שביל אופניים חדש, ובואו לא נשכח את הקמפיין למען האם:פם. המשותף לזוטות מהסוג הזה הוא שלא צריך את נציגינו בשבילן. העירייה מגויסת ליוזמות האלו ממילא. המשמעות של שליחת נציגים לקואליציה היא נקיטת עמדה בתחומים שנויים במחלוקת – אחרת לא מדובר בנבחרי ציבור, אלא בפקידים. וכרגע, זה בדיוק מה שיש לנו במועצה.