הלוחמת: גבי לסקי ממרצ לא מוכנה להיות ילדה טובה

***עדכון יוני 2021: יותר משנתיים אחרי הריאיון הזה בסיבוב הראשון של בחירות 2019, חצתה גבי לסקי את קו המטרה והפכה לחברת כנסת מטעם מרצ בזכות החוק הנורווגי. היא רצתה לתת קונטרה לאיילת שקד במשרד המשפטים ועכשיו מוצאת עצמה איתה בקואליציה. זה הולך להיות מאוד מעניין

אתם לא רוצים להדליק את גבי לסקי. אנשים שמכירים אותה מקרוב מספרים שכשהאש עולה בה, בדרך כלל כתוצאה מאי-צדק כזה או אחר, היא בוערת בעוצמה שיכולה לשרוף את כל מי שעומד בדרכה כמו האמזונה הלטינית שהיא. כמעט ארבעים שנה אחרי שעלתה לארץ ממכסיקו, לסקי היא אייקון של מאבקים פוליטיים וחברתיים, הן כאקטיביסטית והן כעורכת דין שכל פעיל מחאה מחזיק בחיוג מהיר. בשנים האחרונות היא ייצגה את חושפי השחיתויות ברק כהן ורפי רותם מצד אחד, את עהד תמימי ודארין טאטור מצד שני ובתווך מאות הליכים משפטיים שבהם הגנה על זכויות אדם ופרט בסיסיות. הדבר האחרון שהיא צריכה, כך אפשר היה לחשוב כאדם סביר, זה את כאב הראש והתסכול של האופוזיציה השמאלנית המצומקת בכנסת.

ובכל זאת, אחרי קדנציה אחת במועצת עיריית תל אביב שבמהלכה לחמה נגד מועדוני החשפנות והעיפה מהרחובות את כרטיסי הביקור המשדלים לזנות, מסתערת עכשיו לסקי על הפריימריז של מרצ בתקווה לכבוש מקום ריאלי ברשימה שתתמודד בבחירות בעוד כחודשיים. "מה אני צריכה את זה?", היא מהדהדת את השאלה, "זה חלק מאותו מאבק. אני באמת מאמינה שאני יכולה לשנות ושחייבים לשנות. אני עוסקת במאבקים המרכזיים על דמותה של מדינת ישראל, תיק אחרי תיק. אז אני מנצחת במשפט פה, מגישה עתירה לעליון שם, אבל במקום להיאבק נקודתית אני רוצה פשוט לשנות את החוק. אני מרגישה קצת כמו הילד ההולנדי עם האצבע בסכר. יש איזה שיטפון נורא שמציף אותנו. זה כבר פה. 'צמצום המרחב הדמוקרטי' זו לא סיסמה, יש לזה עשרות דוגמאות גם בבתי המשפט, ואני מרגישה שהגיע הזמן לצאת להתקפה במקום לנהל רצף אינסופי של קרבות בלימה".

זאת הטעות?

"כן. אלה דברים שאיילת שקד הבינה טוב מאוד ויודעת לעשות מצוין. ואין בכל המחנה שלנו – למרות שיש הרבה אנשים טובים – מישהו שנותן קונטרה בחזית הזאת. אני מרגישה שלשמאל יש כאן טעות. אנחנו צריכים לעבוד הפוך. אנחנו צריכים לומר איך אנחנו רואים את החזון שלנו לישראל 2050 ומשם לגזור את הפעילות שלנו לטווח הארוך והקצר. תראה את מפעל ההתנחלויות. הוא חלק מתוכנית מאוד מסודרת שמטרתה הסופית היא למנוע הקמת מדינה פלסטינית על שטח רציף. הם רואים את התמונה הגדולה. איך אנחנו מתארגנים מנגד, בכנסת ובחברה האזרחית, כדי להגיע יחד למטרה מוסכמת עם תוכנית אופרטיבית? לשם הייתי רוצה לחתור".

נגיד שנבחרת לכנסת. אנחנו רגע אחרי ההשבעה. מה הדבר הראשון שאת עושה?

"אני חושבת על זה המון. יש כל כך הרבה חקיקה שצריך לבטל והמון חוקים שצריך לחוקק. אז אולי הצעת חוק לביטול כל החוקים האנטי-דמוקרטיים שלתוכו ייכנס ביטול מוחלט של חוק הלאום, חוק ההסדרה, חוק שוברים שתיקה, חוק העמותות. מצד שני, אני רוצה לדבר על חוקה. אף אחד לא מדבר על זה. במדינת ישראל כל תנועה פוליטית יכולה לפגוע בזכויות המיעוט, זה קורה כל הזמן ואנחנו צריכים מסמך חוקתי שמגן על אזרחים ואזרחיות מעצם היותם אזרחים. אנחנו לא פלבאים של השלטון".

בין הכיבוש לתל אביב

צפוף במרצ. על ארבעה עד שישה מקומות ריאליים שמנבאים כרגע הסקרים, מתמודדים ארבעה חברי כנסת מכהנים ועוד רבים עם חלומות פרלמנטריים בעיניים. המפלגה טרם התאוששה מסערות הבחירות להנהגת המפלגה, הרבה דם רע זורם בין הפעילים והמחנות, עשרת אלפים מתפקדים נחתכו ממנה ובזירה הפוליטית השוצפת היא לא נספרת כשותפה פוטנציאלית בפסטיבל האיחודים שמתבשל בשמאל-מרכז. כבר עכשיו ברור שהבחירות האלה עשויות להיות ההזדמנות האחרונה שלה לשכנע את הציבור בחשיבותה.

"אני לא מתרגשת מהמתח הפנימי במפלגה", אומרת לסקי. "זה יעבור וזה אולי טבעי כשההנהגה מתחלפת. אבל כן, יש בעיה שאי אפשר להכחיש. מצד שני, כל הזמן אומרים לנו שאנחנו לא מתחדשים מספיק, ואני חושבת ששוויון בין בני אדם וחלוקת משאבים צודקת זה לא משהו שצריך להתחדש בו. רטרו זה קול. כמו שיוסי שריד היה אומר, אנחנו לא משנים את העמדות שלנו לפי מצב הרוח".

גם לא לפי מצב הרוח של תומכי המפלגה?

"יש לנו לטוב ולרע קהל בוחרים מאוד ביקורתי. אין לנו חיילים. כל בחירות אנחנו צריכים לאסוף את המצביעים מחדש, אין לנו בייס נוח שאנחנו ברירת המחדל שלו, אנחנו צריכים להרוויח את אמון הציבור. זה מחייב אותנו להיות הרבה יותר קשובים ופעילים. ואי אפשר להאשים אנשים שרוצים להרגיש במקום נוח. אף אחד לא רוצה להיות ברשימות של הבוגדים. אבל התפקיד של מרצ הוא להיות חץ לפני המחנה, כמו שתמיד עשינו בתחומי זכויות נשים ולהט"ב, נגד הכיבוש או בענייני סביבה, וקול למרצ הוא קול בטוח למחנה".

מרצ היא המעוז האחרון של השמאל המוצהר, אבל גם מחברי מפלגה אני שומע שאם את, מוסי רז ואבי בוסקילה תהיו ברשימה, אז זה יהיה יותר מדי כיבוש ויותר מדי שלום עכשיו וזה יפגע במפלגה. איך הגעתם למקום העגום הזה?

"תשמע, אנחנו בדקה התשעים. מנסים לטשטש את זה. הבחירות הן לא רק על כתבי האישום של נתניהו, הבחירות הן גם על דמותה של מדינת ישראל ועל המשך השליטה שלנו בעם אחר. הניסיון ליצור מציאות אחרת בשטחים, מציאות שבה אי אפשר להקים מדינה פלסטינית, היא משהו שעובדים עליו יום ולילה. בגלל שמרצ היא לצערי מפלגה מעוטת מנדטים, היא צריכה ח"כים שפעילים בהרבה חזיתות. אין בכנסת מספיק אנשים שנאבקים נגד הכיבוש ובעד זכויות האדם. פוליטיקאים חברתיים יש גם במפלגות אחרות. התפקיד של מרצ הוא גם וגם".

בשבוע שעבר ראיינו כאן את ענת ניר, ואם היינו רוצים היינו יכולים להקדיש את סדרת הכתבות כולה למועמדים תל אביביים שרצים במרצ. ועכשיו שוב נשמע ביום שאחרי הפריימריז שזו מפלגה תל אביבית. אולי אתם בכלל צריכים לחבק את הדימוי התל אביבי? מה רע בתל אביב?

"אני גאה בתל אביביות שלי. אני אוהבת כל רחוב פה, אני הולכת ברחוב ובודקת אם הבלטות מסודרות ואם יש תאורה ומה מצב העצים. אבל חוץ מלהיות תל אביבית אני גם המון דברים אחרים. גם בעיר גדולה כמו תל אביב יש פריפריות חברתיות, המאבק לשוויון מגדרי או לדיור ציבורי הוא לא מאבק תל אביבי, הוא מאבק שאנחנו נאבקות למען כולן. מצביעי מרצ צריכים דיור ציבורי? כנראה שלא, ובכל זאת חשוב לי המאבק בגבעת עמל וחשוב לי להביא את זה מהרמה המקומית לרמה הארצית".

כבר עשר שנים לפחות מדברים במרצ על הצורך להתחבר לפריפריות, להיות קשובים, שותפים, בעלי ברית. זה לא קורה.

"דימוי זה דבר שאפשר לשבור. אנחנו צריכים להוכיח את עצמנו. אנחנו חיים בעיר שמבטאת את הערכים שאנחנו מאמינים בהם וזה נותן לנו את הכלים לשאוף שכל אזרח במדינה יוכל לבחור חיים עם ערכים שהוא מאמין בהם. אני עושה כי זה היעוד שלי. אני חייבת לעשות. אם יחזירו לי בהצבעה תמורת זה אז הרווחתי, אבל לא בשביל זה אני עושה. מצד שני, לא יכול להיות שנדבר רק לראש. אנחנו צריכים לדבר ללב, להיות בשטח ולהאמין בחוכמה של האזרחים והאזרחיות".

ואז הם יבואו?

"אולי".

נתניהו מפיל את המדינה

אנחנו יושבים אי שם בשכונת שפירא, בחוץ גשום וסוער, אבל כשאני מזכיר ללסקי את פעילותה כמגינה המשפטית של מובילי המחאות החברתיות באשר הם, היא בוערת בעוצמה שמחממת את בית הקפה כולו. אחרי כמעט עשור של דיכוי מחאות אגרסיבי, הגענו לנקודה שבה מרבית הציבור חושש להפגין. "הסיטואציה היא שהמשטרה לא מבצעת את תפקידה שהוא להגן על האזרח ועל הזכויות שלו, ביניהן זכות המחאה", היא אומרת בלהט. "זו הפכה להיות משטרת שלטון. באופן קבוע, בכל הפגנה נגד השלטון, יהיה מישהו שיבצע מעצרים כדי להרתיע. זה שימוש לרעה ברשויות אכיפת החוק. ומצד שני, אתה רואה גם ניסיון שלטוני מתמיד להחליש את גורמי האכיפה ואת בתי המשפט ואת הרגולטורים. קמפיין ההסתה שהתחיל בקרן החדשה לישראל והגיע לזה שעיתונאית שואלת 'האם להיות שמאלני זה לגיטימי?', זה מחלחל עמוק. היינו ילדים טובים מדי כל הזמן הזה".

ואת לא ילדה טובה.

"אני לא מוכנה להיות ילדה טובה. מי שבאמת הורס את ישראל מבפנים ומבחוץ זה אלה שמנסים לעשות דה-לגיטימציה לעמדות פוליטיות. אנחנו צריכים לצאת להתקפה בכל האמצעים ובלי להתבייש. זה מצב אבסורדי: יש לי המון ביקורת על בית המשפט העליון. המון. הוא אישר את הקמת ההתנחלויות ומאפשר את הכיבוש. אבל אני עדיין יוצאת היום ומגינה עליו, כי יש מי שרוצים לשנות את ההסכמות הלאומיות שעליהן המדינה והחברה הישראלית בנויות. אני צריכה להגן על השיטה הדמוקרטית, על האיזונים והבלמים שאיילת שקד מנסה לרמוס".

כמשפטנית, את לא חוששת ממצב שבו הבוחר מכשיר את ראשות הממשלה של נתניהו תחת כתב אישום? ולחילופין, לא מסוכן לדמוקרטיה שראש ממשלה ייפול בגלל פלילים בתקופת בחירות?

"נתניהו הקדים את הבחירות כדי לרוץ לראשות הממשלה לפני הגשת כתב אישום, אנחנו רצים עכשיו בגללו, אז אי אפשר בכלל לטעון שהגשת כתב אישום נועדה להפיל אותו. זה כל כך ציני. אף אחד לא נקי משלטון החוק. הוא מנסה לקעקע את רשויות החוק, אבל אלה מינויים שלו עצמו. הדבר המסוכן באמת זה שהוא עושה תמות נפשי עם פלשתים. לא מעניין אותו אם יפיל את המדינה כולה ויוביל אותה לאנרכיה. זאת סכנה עצומה".

אז את לא שותפה לאווירת הייאוש במחנה.

"לא. יש לי תקווה. הסיסמה שלא מפילים ראש ממשלה מכהן? קודם כל שיהיו לנו ראשי ממשלה שאינם מושחתים ונאשמים בפלילים, שלא שולחים מקורבים לקנות צוללות, שלא מסדרים קומבינות לטייקונים, שלא אונסים את התקשורת ומרסקים אותה. זה מנגנוני שחיתות ברמה כזאת שהסיסמה הזאת פשוט מביכה. האזרחים לא יכולים להמשיך לחיות עם תחושת המיאוס הזאת ועם התפרקות כל מנגנוני הסולידריות ועם השחיתות השלטונית. אין לנו את הפריווילגיה להיות מיואשים. אבל לא נשאר זמן. אין לנו עשרים שנה. צריך לפעול עכשיו. מיד".

ואת לא חוששת שהעובדה שייצגת את עהד תמימי ודארין טאטור תהפוך אותך למטרה קלה להסתה?

"הפוליטיקה שלי היא תולדה של העמדות שלי. לא חלמתי להיות פוליטיקאית או חברת כנסת. אני רוצה להגיע לכנסת כדי להמשיך לעשות את מה שאני עושה – רק בסקאלה אחרת. אני מאוד גאה בתיקים האלה, גם אם הם שנויים במחלוקת, זה מה שאני באה לקדם ולא ירתיעו אותי".

אז תעמדי על הפודיום בכנסת ותגידי 'אתם השתגעתם לגמרי, לאסור אישה שכתבה שיר?'

"זה החלום שלי. יש סיכוי שבית המשפט יזכה אותה בסופו של תהליך, ואם זה יקרה אני אקח את פסק הדין ואניח אותו על השולחן של מירי רגב בתרועת ניצחון. בשביל זה אני צריכה להיות שם. זה מה שבוער בי".