ערן צור בוחר את יצירות האמנות שהשפיעו עליו

הכל חוץ מתמונה אימפרסיוניסטית: הכאוס של משה קופפרמן, חציית הגבולות של גיל יפמן וההדר הזר של אביבה אורי

ערן צור (צילום: שרון דרעי)
ערן צור (צילום: שרון דרעי)

משה קופפרמן

בקיבוץ לוחמי הגטאות חי עד 2003 אחד הגדולים שהיו כאן – משה קופפרמן. כשבאתי לגור בתל אביב בדירה שכורה קניתי הדפס של עבודה שלו. תליתי בכותל המזרחי של החדר היחיד שהיה שם. זו הייתה עבודה ירוקה ובה סבך של חוטים וקווים היוצרים שכבות של כאוס כנגד סדר מופתי, מה שהלם מאוד אותי של אותם ימים. שעות בהיתי בציור הזה שלו ושאבתי רעיונות לשירים.

שכבות של כאוס כנגד סדר מופתי. משה קופפרמן
שכבות של כאוס כנגד סדר מופתי. משה קופפרמן

גיל יפמן

אם יש מישהו שהמשיך את דרכה ואף דאג ליישם את שירה של יונה וולך "תפילין", הרי שזה גיל יפמן. בעבודתו הוא שוחט כל פרה קדושה אפשרית – החל מהאביזר ה"קדוש" של הטקס היהודי, עבור במיניות שחוצה מחסומי ג'נדר, וכלה בשואה־נאציזם וכל הנובע. בכמה מעבודותיו הוא סורג בצמר פטמות בשלל צבעים, זין עשוי מבד במצבי צבירה שונים, וכל זה תלוי מהתקרה שנדליר או מובייל. עבודות חושניות.

זויה צ'רקסקי

לולא העבודות שלה, לא הייתי מתחבר לחוויית העולים מרוסיה של שנות ה־90. המתח בין הקהילה הרוסית לבין הישראלים שקלטו אותם טוען את האמנות שלה במשמעות חברתית שנויה במחלוקת. כאן בעל חנות הפלאפל המזרחי מטריד את היפהפייה האוקראינית שבאה לעבוד אצלו, כאן סטריאוטיפ הרוסייה הזונה כורעת פעורת כוס על מיטה, וכאן האבא שמחכה בתור ללחם בחורף הסובייטי הקפוא.

משמעות חברתית שנויה במחלוקת. עבודה של זויה צ'רקסקי
משמעות חברתית שנויה במחלוקת. עבודה של זויה צ'רקסקי

אביבה אורי

היה הייתה אישה אחת שגם הקיץ, המשרה אדם בתוך אמבט של לחות וזיעה, לא מנע ממנה לעמוד בצומת הקסטל־אבן גבירול, עטופה במחלצות ההולמות מזג אוויר סקנדינבי. אי אפשר היה לא להיות מרותק להדר הזר שלה. שנים עברו עד שהבנתי שהאישה הזו היא ציירת גדולה ושמה אביבה אורי. בדיעבד, כשאני נזכר בדמותה ובאמנות שלה עולה לי גם המשוררת אלזה לסקר שילר שחיה כנטע זר בירושלים. שילר ואורי היו ציפורים אקספרסיוניסטיות נדירות שנקלעו לכאן והותירו חותם.