אייטם פח: סודות פינוי הזבל שלנו

למה פלורנטין כל כך מטונפת? מתי לעזאזל עוברות המשאיות? ומה זה הפח הכתום? ריאיון מלוכלך עם ראש אגף התברואה בעירייה

פחי זבל בתל אביב
פחי זבל בתל אביב
26 בינואר 2017

 

בשקט בשקט (ליתר דיוק, ברעש ברעש) מפנים עובדי העירייה את הזבל שלנו מהפחים, לא לפני שהם משאירים אותנו עם שאלות קיומיות על התהליך המסתורי. זה שנים שתושבי העיר שוברים את הראש – מי לעזאזל מוציא את הפחים לרחוב? מי אמור להחזיר אותם לחצרות הבתים? מתי אמורה המשאית לעבור? איך לעזאזל היא עוברת בסמטאות של הכרם?

באגף התברואה בעיריית תל אביב־יפו לא התרגשו מהמסתורין שרחשנו לסוגיה. "הפסולת לא מנהלת אותנו", הבהיר ראש אגף התברואה, גיל ארויו. הוא טוען בתוקף שלא גמדים קטנים הם שמוציאים את הפחים אל הרחוב אלא עובדי האגף. "העובדים מתחילים את ציר הפינוי שלהם כשעה לפני תחילת הפינוי של הרכב. הם אמורים להציב אותם בין המכוניות החונות או על שפת המדרכה, כדי לאפשר להולכי הרגל לעבור". נניח.

ומי מחזיר את הפחים?
"לאחר כשעה מגיע רכב הפינוי – נהג ושני עובדים שתפקידם לפנות ואליהם מתלווה עובד נוסף שתפקידו להכניס את הפחים בחזרה למקומם".
כמה מתושבי דרום העיר, בעיקר תושבי פלורנטין, טוענים שהשכונה שלהם מלאה בזבל ושהעירייה מפקירה אותם לשחות באשפה לעומת תושבי אזורים אחרים. באגף התברואה קובעים שדווקא ההפך הוא הנכון – בפלורנטין אוספים את הזבל לעתים קרובות יותר מאשר בחלקים אחרים בעיר. "התדירות לא שווה בכל השכונות, אנחנו מחליטים בהתאם לעוצמות ייצור הזבל", קובע ארויו. "יש מקומות שבהם אנחנו מפנים יום כן ויום לא, ויש שכונות שבהן אנחנו מפנים מהבוקר עד הערב".

נו? גלה לנו באילו שכונות מדובר.
"למשל פלורנטין. אחת הסיבות לכך היא שבשכונה הזאת אין הרבה פחים שנמצאים בתוך הבניינים, מאחר שמדובר בבנייה ישנה. רוב הפחים נמצאים במרחב הציבורי, והפח משרת יותר מבניין אחד, לכן נדרש פינוי תדיר יותר".
אף שהדבר עשוי להפתיע אתכם, ארויו מגלה כי דווקא בשכונות עבר הירקון מבקרות 120 המשאיות הירוקות פחות מאשר באזורים אחרים. "שם אנחנו מפנים יום כן, יום לא (ימים שני, רביעי ושישי – נ"כ). זה לא אזור מתויר ואין ריבוי של מסעדות וברים כמו במרכז העיר, שמשתמשים גם הם בפחים הציבוריים". צפוניים – באסה לכם.

נחזור לשכונות המלוכלכות. למה לא מוסיפים בהן עוד פחים?
"אנחנו גם ככה במצב די מעיק. רצוי שהפחים יהיו בתוך הבניינים, מפני שיש הולכי רגל ואנחנו לא רוצים לבזבז מקומות חניה, שגם ככה מועטים, בגלל פחים. נכון שזה עולה לנו יותר ודורש מאיתנו יותר, אבל יש סדר עדיפויות".

ומה באשר לרחובות צרים וקטנים? איך למשל המשאיות נכנסות לכרם התימנים?
"בכלי רכב ייעודיים!", מכריז ארויו בהתרגשות. "יש לנו מכוניות צרות מאוד שהוזמנו באופן מיוחד ופועלות אך ורק בתל אביב. אנחנו מפנים את הזבל באמצעותם בעיקר בלב העיר". מרגש.

לסיום, תעשה לנו סדר בצבעים. ירוק, כחול וכתום – מה אומרים הצבעים של הפחים השונים?
כחול: נייר ואריזות קרטון.
כתום: אריזות פלסטיק, מתכת וקלקר, שקיות ניילון וקרטוני משקה.
ירוק: פסולת לא מופרדת, כל מה שלא מתאים לשאר הפחים.

ואיך מחליטים איפה להציב אותם?
"אנחנו משתדלים שכל פח יהיה ברדיוס של 100־150 מטר מכל כניסה לבניין. הפחים הכתומים פרושים כרגע בעיקר בעבר הירקון (צפוניים, הנה הפיצוי! – נ"כ). יש לנו כוונה להרחיב את הפרישה עד בוגרשוב עוד בחודשים הקרובים. צריך לזכור שמהלכים כאלה דורשים לא מעט הסברה וחינוך".

ואם כבר שואלים, ברחבי הארץ יש גם פח בצבע חום. למה לנו אין?
"מדובר בפח האורגני. אנחנו כרגע לא רואים לנכון להציב אותו ברחבי העיר. אני מאמין שאם יהיה שיתוף פעולה של התושבים בהפרדת הפסולת, בסופו של דבר, בפח הירוק, אנחנו נקבל פסולת אורגנית טובה". נשמע טעים.