יו גו גירל! הפמיניזם של בנות דור ה-Z בועט יותר ומהיר יותר

המבוגרים אוהבים להגיד על הילדים של היום שהם מתעסקים רק בעצמם ובסמארטפונים שלהם. חמש נערות שמשקיעות את ימי התיכון שלהן בשינוי המציאות לטובת נערות ונשים כמוהן מוכיחות שהם שוב סתם זלזלו בצעירים ובנשים

ליהי פרחי (צילום: שלומי יוסף)
ליהי פרחי (צילום: שלומי יוסף)
16 ביולי 2018

 

צפוי ומעייף לתקוף את הנוער של ימינו, על כמה שהוא לא מעורה במה שקורה כאן ומתעסק רק במה שהמסך של האייפון מראה. יכול להיות שזה נכון על חלק מבני הנוער, אבל כרגיל, האמירות המכלילות האלה מתבררות כטעות שמעידה על מי שמציע אותה. במקרה של נערות רבות, ״המסכים״ הידועים לשמצה היו אפילו כלי כדי לקדם אג׳נדה שחשובה להן – להשיג שוויון מגדרי אמיתי לנערות ולנשים כמוהן.

>> דרום אמריקה בלבנט: הכירו את הקהילה הקולומביאנית בתל אביב

ליהי טרן, תל אביבית בת 16 שתעלה לכיתה י"א בעוד חודשיים, היא חברה במועצות הנוער העירונית והארצית ומגדירה עצמה כאקטיביסטית פמיניסטית. "אני מבינה ומאמינה בזה", היא אומרת בביטחון. "נחשפתי לפמיניזם בגיל מאוחר יחסית, גדלתי בחדרה ובכיתה ז' עברתי לתל אביב. אנשים היו תמיד אומרים שפמיניסטיות הן נשים מוקצנות, וולגריות, שחושבות שהן גברים, וזה היה קצת מרתיע. כשהגעתי לכיתה ח' נחשפתי לנושא הזה ולנושא זכויות נשים בכלל דרך בית הספר". מבחינתה אין ספק שלתל אביב יש השפעה על כך. "אין ספק שתל אביב פותחת את הראש, זה היה שילוב של הגיל שלי והסקרנות שניחנתי בה באותה תקופה, אבל גם לסביבה שלי".

אחד הפרויקטים שליהי מעורבת בהם מנסה להיאבק בהחפצת נשים במרחב הציבורי. "במועצת הנוער העירונית השתתפנו בהאקתון שיזמה העירייה, וחשבנו איך אנחנו יכולות למגר את תופעת החפצת הנשים במרחב הציבורי שבאה לידי ביטוי בין היתר בפרסומות שמראות נשים מרוחות על גבר בלבוש מינימלי רק כדי לפרסם המבורגר. אלה דברים שחודרים לתודעה, ואנחנו לא רוצות שהעתיד שלנו ייראה כמותו או יושפע מהחפצה, שוביניזם והדרת נשים".

ליהי טרן (צילום: שלומי יוסף)
ליהי טרן (צילום: שלומי יוסף)

למען המטרה מנסות ליהי וחברותיה לנסח אמנה שעסקים יחתמו עליה. "זה יהיה מעין תו תקן שיעמוד בחנויות וכך אם מישהי תלך ברחוב ותתהה אם להיכנס, היא תדע שמדובר במקום שלא דוגל בהחפצה". חוץ מזה היא פועלת למען תיקון בתכנים של שיעורי הספורט בתיכונים. "הבנים יכולים תמיד לשחק כדורגל והבנות עושות שיעורי עיצוב וחיטוב, זה לא צריך להיות ככה".

לפני כשלוש שנים סערה המערכת החינוכית ואיתה התקשורת, כשתלמידות החליטו לצאת במחאה על אורך המכנסיים שבהם מותר להן להגיע לבית הספר. "מחאת המכנסונים" כונה המאבק של התלמידות שדרשו שיותר להן להגיע לבית הספר בלבוש דומה לזה שהתלמידים מגיעים בו. "התקבלה החלטה בבית הספר שלנו שלבנות אסור להסתובב עם מכנסיים שהאורך שלהם הוא מעל הברך", מספרת רובי מטוסביץ' (16) מתל אביב. "ממש לא הסכמנו עם זה. זכותנו להביע את עצמנו וזכותנו ללבוש מה שאנחנו רוצות. הבנים הולכים לפעמים עם מכנסיים שנופלים להם ורואים להם את התחתונים, זה בסדר?".

"זכותנו ללבוש מה שאנחנו רוצות" (צילום: שאטרסטוק)
"זכותנו ללבוש מה שאנחנו רוצות" (צילום: שאטרסטוק)

כדי להיאבק בהחלטה החליטו קבוצת בנות להתאגד ולבקש ממי שרוצה להגיע ביום אחד מסוים במכנסיים קצרים. "בהתחלה שלחנו להם מכתב אבל הם לא ממש הגיבו. התכנסנו במקום אחד, שרנו כל מיני שירים שחיברנו ובסופו של דבר השגנו את המטרה שלנו. אין סיבה שלא נלבש מה שאנחנו רוצות".

תמונת מחזור

"בכל פעם שאני רואה אי צדק מסוים, אני פשוט פועלת כדי לנסות ולמגר את זה", מכריזה ליהי פרחי (16) מיפו. אם זה בפוסטים בפייסבוק, בהפגנות, בבית הספר או בצופים, היא טוענת שחלק מהפעולות שלה עלולות להצטייר כפרובקטיביות. "זה מה שמייצר את השיח. אחר כך באים ושואלים אותי שאלות על פמיניזם ועל למה אני בוחרת להיות חלק מהמאבק הזה". אחת הפעולות שלה נעשתה לקראת יום הזיכרון לנשים שנרצחו על רקע מגדרי. "הפצתי בבית הספר שורה על כל אישה שנרצחה – השם שלה ונתונים סטטיסטיים – והדבקתי בכל מיני כיתות. בשיעור אחד שיעמם לי, פתחתי פד וכתבתי עליו: 'הלוואי שהם היו נגעלים מאונס כמו שהם נגעלים ממחזור'. היו לזה הרבה תגובות. גם אם זה שיח ביקורתי, לפחות זה שיח, זה נמצא בתודעה וזה מה שאני רוצה שיקרה".

"אנחנו חיים במציאות מפחידה. גם ילדה בת 16 מרגישה את זה". ליהי פרחי (צילום: שלומי יוסף)
"אנחנו חיים במציאות מפחידה. גם ילדה בת 16 מרגישה את זה". ליהי פרחי (צילום: שלומי יוסף)

"מגיל צעיר מאוד ידעתי מה זה להיות פמיניסטית", מספרת אליס לוק הופמן (15) שגרה במושב אביעזר שליד בית שמש. "אני לומדת בבית ספר דמוקרטי פתוח, כך שהתכנים שאנחנו מביאים איתנו אלה התכנים שיש בבית הספר. שניים מצוות המורים הם דתיים, אז נוצר שיח מעניין מאוד כי הם פתוחים לשמוע. אני מדברת המון על מגדר, על שוויון ועל הקהילה הלהט"בית. בהקשר של המורים הדתיים, כשיצאתי מהארון זה היה כמו להסביר לילד קטן שלא מבין מה זה בדיוק אומר". לתל אביב אליס מגיעה הרבה, אולי כי כאן היא מרגישה הרבה יותר נוח וגם לנוכח העובדה שמרכז הכובד של המאבק נמצא כאן. חוץ מזה היא לוקחת את המאבק מעבר לשיחה פנים מול פנים ומנסה להחדיר לתודעה מסרים דרך הרשתות החברתיות. "יש לי המון פוסטים באינסטגרם ובפייסבוק על הנושאים האלה. אי אפשר להעביר מסרים רק פנים מול פנים. ברגע שמישהו רואה תמונות מהמצעד, זה נשאר בראש. כשהוא רואה עוד תמונות של מישהי שהלכה לצעדת השרמוטות זה נכנס לשיח לאט לאט".

"כשיצאתי מהארון זה היה כמו להסביר לילד קטן מה זה אומר". אליס לוק הופמן (צילום: פייסבוק)
"כשיצאתי מהארון זה היה כמו להסביר לילד קטן מה זה אומר". אליס לוק הופמן (צילום: פייסבוק)

יש כאלה שנרתמו למאבק אחרי שחוו את הדיכוי על בשרן. לפני כחודש ניסתה עדי קליינר־טוביאס (18) לעשות את דרכה לכיוון תל אביב כדי לקחת חלק במצעד הגאווה. "הגעתי לתחנת הרכבת, לבושה כמו כל בחורה ביום קיץ חם בדרך למצעד הגאווה בתל אביב. המאבטח בכניסה פנה אליי ואמר שאני לא יכולה להיכנס ככה. הוא אמר שאני חשופה מדי ושאל אם יש לי חולצה שאוכל לכסות בה את עצמי. הייתי בהלם, לא ציפיתי לדבר כזה בכלל. בסופו של דבר החברים שלי יצאו להגנתי והוא נתן לי להיכנס". מיד אחרי שזה קרה העלתה קליינר־טוביאס פוסט לפייסבוק והוא זכה למאות תגובות ושיתופים. "לא אמורות להיות בעיות כאלה יותר, זה לא העולם שאני רוצה להביא אליו ילדה. היום כשבן אדם מעיר לך ברחוב, את מתעצבנת על זה שלא הגבת לו ולא על זה שהוא בכלל העיר. זה כאילו כבר ויתרנו. אני לא שמחה שזה קרה, אבל אני שמחה שזה קרה דווקא לי – מישהי שהייתה מספיק חזקה כדי להתמודד עם זה באותו הרגע וגם לפתוח אחר כך את הפה".

עדי קליינר-טוביאס מיום האירוע שחוותה ברכבת ישראל (צילום: פייסבוק)
עדי קליינר-טוביאס מיום האירוע שחוותה ברכבת ישראל (צילום: פייסבוק)

להיות אקטיביסטית פמיניסטית זה אף פעם לא קל, וכשאת צעירה המתנגדים הארכאים משתמשים גם בגיל שלך כדי לפגוע במאבק. "תמיד יש תגובות כאלה – 'את בת 16 , מה את מבינה?'", אומרת פרחי. "גם ילדה בת 16 יכולה לשים לב שיש כאן מציאות קשה שלא כיף לחיות בה. אחת מתוך אחת מוטרדת מינית, אחת מתוך שלוש נאנסת ו־ 20 נשים נרצחות בשנה על רקע מגדרי. זו מציאות מפחידה. גם ילדה בת 16 מרגישה את זה".