"זו חוויה אמיתית לשמח אנשים עם ספר שחיפשו הרבה זמן"

שם: פנחס משעניה

גיל: 80

סטטוס: נשוי + 3 ילדים + 6 נכדים + 8 נינים

עיסוק: בעלי חנות הספרים ביביליופיל

איך ומתי הגעת לתל אביב?
"נולדתי בדמשק שבסוריה. ב־48', בסוף המלחמה, עלינו לישראל דרך לבנון והגענו לקיבוץ שדה נחמיה, אבל לא אהבתי את המקום הזה כי אף אחד לא דיבר ערבית ולא הצלחתי להסתדר. יצאתי מהקיבוץ, תפסתי טרמפ וביקשתי להגיע לשכונת התקווה לדודה שלי. עכשיו אני גר בחולון".

איך הגעת למקצוע?
"אחרי הצבא הלכתי לעבוד בכתר פלסטיק ואחרי 12 שנה הבנתי שאני רוצה להיות עצמאי. קניתי מעדנייה ליד התחנה המרכזית הישנה ומכרתי זיתים ודג מלוח – הטעמים של הבית שלי. אחרי תקופה דיברתי עם שכן שלי, איש ספר, שהציע לי לפתוח עסק של ספרים, אז עזבתי את החמוצים. כבר 30 שנה אני בתחום, וזו חוויה אמיתית של לשרת אנשים ולשמח אותם עם ספר שחיפשו הרבה זמן".

איך שומרים על רלוונטיות בחנות ספרים ייחודית כמו שלך בעולם שנשלט על ידי רשתות גדולות?
"קודם כל – אני מדבר יפה עם הקליינטים, מייעץ להם, מקשיב לבקשות שלהם ומכוון אותם בהתאם, וזה לא מובן מאליו. נוסף על כך אני יודע מה להביא ומה לא להביא, אני לא לוקח כל ספר. איציק, שעובד איתי, יודע מה כדאי לקחת, ולפעמים מ־50 ספרים שמציעים לנו אנחנו מכניסים רק שלושה לחנות. אנחנו גם מאפשרים לאנשים לקנות ספר ולהחזיר אותו לחנות תמורת מחצית ממחירו, וזה משתלם. הרבה פעמים נשים צעירות לוקחות רומנים רומנטיים ומחזירות אותם במהירות כי הם קלילים – קוראים ושוכחים, אין טעם לשמור. זה מאפשר לאנשים ליהנות גם מחוויית הרכישה וגם מקונספט דמוי ספרייה עירונית. אני מניח שזה ייחודי לתל אביב, חנויות מהסוג הזה".

אילו סוגים של אנשים מגיעים לחנות שלך?
"אנשים מגיעים מכל הארץ, לפעמים אפילו במיוחד. יש הרבה רומנים שמגיעים כי אני מוכר ספרות בשפה שלהם – קונה במיוחד מאנשים שנוסעים לרומניה. מבחינת גילים, בעיקר באזורי גיל 50־70, מבוגרים. צעירים כבר קונים פחות, אם כי כן יש קליינטורה מסוימת גם בשנות ה־20".

מה הטרנדים הבולטים בשוק הספרים כרגע?
"טוב, תמיד הספרות הקלאסית – קרלוס קסטנדה, איין ראנד, ארנסט המינגוויי, ג'ורג' אורוול, אתגר קרת. גם כשיש שינויים אגרסיביים בשוק הם נשארים מבוקשים ורלוונטיים. בשנים האחרונות אנחנו רואים שהתל אביבים מגלים הרבה עניין בפסיכואנליזה ובפילוסופיה, הרבה ניטשה, אפלטון, וגם בפסיכולוגיה ובניו אייג'. לעומת זאת ספרי רפואה בדעיכה, כמו גם ספרי שואה, שלמעט "יומנה של אנה פרנק" נמצאים במגמת ירידה מתמדת בחמש השנים האחרונות".

מה ההמלצה שלך לשבוע הספר? באיזו עלילה אתה מציע לנו לשקוע?
"איציק, שעובד איתי, נמצא עכשיו בתקופה הבלשית. הוא טוען שהספרות הבלשית הייתה בשיאה בשנות ה־20 עד שנות ה־50, עם ספרים כמו 'רצח רוג'ר אקרויד' של אגתה כריסטי, למשל, שהפך לאחת מאבני היסוד של ספרות הפשע, או 'התלוי מסן־פוליין' שכתב סימנון ונחשב לכרך הכי מוצלח בסדרה שלו על רב פקד מגרה. אמנם צריך לזה זמן וחשק, אבל דווקא הפופולריות המתמדת של הספרות הבלשית מוכיחה שהיא מצליחה לעורר את זה תוך כדי תנועה".

מה הכי תל אביבי בעיניך?
"האוטובוסים. עד לפני כמה שנים עוד התעקשתי להגיע מחולון ברכב והפסדתי המון כסף על דוחות חניה. אחרי שאשתי כעסה עליי קניתי חופשי חודשי והתחלתי ליהנות מנסיעה באוטובוסים. אני מכיר כבר את כל הנהגים ואת הנוסעים על קו 3 ומנצל את הזמן לקרוא עיתון בבוקר, לפני שאני מגיע לחנות. קצת שקט לפני יום העבודה".