"לנשים הזכות לשיר. ללחום את החופש שלהן. לרקוד ולא להתפשר"

אני רוצה לשיר את זה החוצה 
לצעוק את זה מבפנים
כדי להרגיש ההפך מעצבות
מתוך ריקנות ושורשים עקורים 
אני חולמת טהרן , כשאני צועדת בטהרנג׳לס
כל החיצים שלי עכשיו עומדים מכוונים
כמו ריסיי , לירות ולשחרר אותנו
נשים , מנומסות , איראניות 
עם הכבוד שהגיע עד לכאן , עד לאן? 
זאת המהפיכה האיראנית הפרטית שלי, 
ואני מזמינה אותך למסיבה הזאת שתמיד רצינו
לרקוד ולשיר בה ביחד. 
בה תבחרי את האישה שבך, האישה שאת. 

איראן כבר לא שלי, וגם לא של הורי. עם זאת, אני יודעת בדיוק לתאר את המקומות היפים שלה, את ריחותיה, את צבעיה. השיר שפותח את האלבום החדש שלי ,"זאן", הוא סמל למאבק נגד דיכוי הנשים המשותקות בעולם ובאיראן בפרט. גדלתי בבית להורים יוצאי איראן שעלו בסוף שנות ה-60, תחילת ה-70. הסיפור שלי, עם המסע המוזיקלי שלי וההחלטה לשיר וליצור בשפת המוצא שלי, מרגש ומכריע בחיי. 

המוזיקה הפרסית של שנות ה-70 רדפה אותי. לפני כעשור גיליתי אותה בעודי רצה בין פגישות צילומים ואודישנים. הייתי על קו תל אביב-לוס אנג׳לס כמה שנים. יש כאלה שקוראים לה "טהרנג׳לס". מיליון איראנים חיים שם. הבנתי שאני עומדת על אדמה קדושה. הסיפורים עליהם גדלתי פתאום מומחזים לי מול הפרצוף. איראן שאני לא יכולה לבקר בה קורית כאן.

"תמיד יש לי תחושה שאני לכודה עמוק בתוכי, בגעגוע מתמיד לאיראן. התחלתי לשיר בפרסית, שפת הוריי, בזמן שהיום לנשים באיראן אסור לשיר ולי, פרסיה ישראלית, מותר. הענין הזה מעסיק אותי תמיד ורלוונטי מתמיד"

נסעתי במטרה אחת וברגע אחד עמדתי בצומת בה בחרתי בחירה גורלית בחיי. התחלתי לחקור כל דבר שזז שם שקשור לשורשים שלי וגיליתי ספריות ענק של מוזיקה. התאהבתי במוזיקה של שנות ה-70, לאו דווקא זאת הקלאסית עליה גדלתי בבית, והנה אני בוחרת ושרה  את השירים, אלה  שהורי פספסו אחרי שהם עלו ארצה.

אולי זאת התשובה לשאלה אילו חיים יכולתי לחיות אם רק הייתי נולדת שם. לא יודעת, אולי הייתי מסתובבת עם צ׳אדור על הראש ושרה רק באמבטיה. הסיפורים של הנשים במשפחה שלי מאוד השפיעו עלי. הסבתות שלי שנישאו והתארסו בגיל 11 ו-14 תמיד מול עיניי והבנתי שהן פרצו גבולות באומץ ובהשתדלות שיא להיות הנשים שהן חלמו להיות. והנה לי יש עכשיו הזדמנות. להמשיך ולספר את הסיפור שלהן ולסגור מעגל. 

אני אישה חופשיה ומשוחררת למרות זאת, חומות גופניים ורגשיים מקיפים אותי. תמיד יש לי תחושה שאני לכודה עמוק בתוכי, בגעגוע מתמיד לאיראן. התחלתי לשיר בפרסית, שפת הוריי, בזמן שהיום לנשים באיראן אסור לשיר ולי, פרסיה ישראלית, מותר. הענין הזה מעסיק אותי תמיד ורלוונטי מתמיד. 

לנשים הזכות לשיר. ללחום את החופש שלהן. לרקוד ולא להתפשר. אני נדהמת לגלות כל כך הרבה תגובות מנשים איראניות של תמיכה ועידוד השירה שלי בפרסית. יש לי קשר ישיר איתן ברשת ואני לחלוטין שרה גם להן. והאלבום הנוכחי הוא חלום גדול שהתגשם – שיתוף פעולה עם אמנים איראנים באיראן. 

עד להגשמת החלום הנועז הזה של יצירת מציאות ועולם אמנותי בעולם בו שתי המדינות, איראן וישראל, מורכבבות כל כך ביחסיהן, עברתי יחד עם שותפי למסע הרבה טלטלות. ההופעה הקרובה בפסטיבל חשיפה היא בעצם הראשונה והמרגשת בסדרה של הרבה הופעות שעתידות לצאת אל העולם.

אין מאושרת ממני על שיתוף הפעולה הזה, בעיקר בימים בהם במה היא פריבילגיה. חשיפה בינלאומית פורצת דרך לאמנים ישראלים להיחשף גם בחו"ל. מוסיקת העולם שיוצאת מהארץ אל העולם היא בעלת ערך מוסף ייחודי בעיניי. יש לנו שכבות של מורשת מאוד מגניבה ועשירה שזכינו לקבל בירושה ולהעביר הלאה.

פסטיבל חשיפה בינלאומית ה-11 יתקיים ב-8-11.12 (החל משלישי הקרוב) בפורמט אונליין מיוחד ועשיר שיכלול צילומים דוקומנטריים בלוקיישנים נבחרים בארץ, ראיונות והופעות לייב שיהיו פתוחות לקהל הרחב. בליינאפ: דודו טסה והכוויתים, נגה ארז, ריף כהן, אברו, לולה מארש, הודנא פרוג'קט ועוד. פרטים נוספים בעמוד הפייסבוק של הפסטיבל.