המלכה האם: לרקוד את אום כולתום כשיכורים מהלכים על הבמה
אורלי פורטל שמעה לראשונה את אום כולתום ברחם של אמא שלה, ומשם התחיל רומן ארוך ששיאו הזמני יגיע במופע המחול שלה, "פקרוני", שיעלה לפרמיירה בשבוע הבא במרכז סוזן דלל \\ טור אישי
שנים של עבודה עם נשים הובילו אותי לידיעה שהגיעה העת לחלוק את יצירתי עם גברים. כך נולדה "פקרוני", יצירת מחול לפסקול קולה של אום כולתום. מאז ומתמיד הקשבתי לשיריה הארוכים, בני החמישים והשישים דקות. עוד ברחם אמי שמעתי אותה. אמי הייתה מקשיבה לשיריה כל ערב בקול ישראל והם ליוו אותי בקולה הלוחש מעל בישולי הסירים.
לא ידעתי איזה מבין כל שיריה אבחר. הרגשתי כמו אמא שצריכה לבחור ילד אחד מבין כל ילדיה. אהבתי לקולה המכשף גברה עם השנים ובשלה לכך שבגיל 18 וקצת, עת רקדתי בלהקת קול ודממה, השלמתי הכנסה עם להקת קברט שהופיעה בלילות במועדונים אקסקלוסיבים ובבתי מלון לוועדי עובדים. מנהל הלהקה ביקש ממני לחבר סולו למוזיקה ערבית. אמרתי לו "אני לא רקדנית בטן". הוא אמר לי "לא חשוב, את הסולנית שלי ואני צריך שתרקדי משהו בערבית". בלי לחשוב פעמים בחרתי בפתיחה מוזיקלית לשיר שלה Seret El-Hob.
מבלי לדעת איך רוקדים אום כולתום, אני רוקדת אותה מאז ועד היום רק מהסיבה שזו המוזיקה שאני הכי אוהבת. מאז עברו הרבה מים בנהר והתבגרתי להיות רקדנית מודרנית רפרטוארית, הפסקתי עם ההופעות בלילה כי הרגשתי שזה סותר את דרכי והעמקתי בתרבות הגוף, התמסרתי באופן מוחלט ושיפרתי את הטכניקה שלי בשיעורי בלט קלאסי בבת דור, ובהמשך התקבלתי לאנסמבל בת שבע, השיא להישגי בעת ההיא.
לפני כמה ימים נשאלתי, איך מבלט קלאסי עברתי למוזיקה ערבית? ועניתי שאם לא הייתי מי שאני היום, בטח הייתי בלרינה, זה גם מה שייעדו לי כל מורי בתחילת דרכי – הגב שלי היה מאוד גמיש, הרגליים והזרועות ארוכות, גמישות ועדינות, רק הפוינט לא היה מספיק טוב בעיניי ועם הזמן הפסקתי לרצות לשפר אותו. גם את הבטן הקטנה שלי סירבתי להכניס פנימה. אני זוכרת יום אחד באמצע שיעור בלט בבת שבע, מורה שמאוד אהבתי ביקש ממני להכניס אותה, כשעשינו ערבסק ובאותו רגע החלטתי שדי – לא מוכנה יותר למשטר הזה. מאותו הרגע נכנס הרבה אוויר בין הבטן לגב, נפתח שער ונפער בי חלל גדול של התת מודע. זה היה מעבר מפחיד, בו הצורה של הגוף שלי השתנתה ולקח זמן עד שהוא מצא את איזונו החדש והבור שנפער התמלא באור.
במקביל לקריירה שלי כרקדנית מחול מודרני-עכשווי שיתפתי פעולה במופעי סולו עם מוזיקאים מכל העולם. ערב אחד, כאשר חזרנו מהופעה של בוסתן אברהם ועומר פארוק טקבילק בירושלים, חברים שלי מהלהקה שרו כל הדרך הביתה את "אינתה עומרי". ברכב היינו יהודי–טורקי, יהודי–עירקי, ערבי ממעלות תרשיחא. שלושתם שרו את השיר וידעו את כל המילים ואני כמוכת הלם תרבות זכיתי להיות חלק מהטקס המרגש והאינטימי הזה, אירוע תרבותי-רגשי מלא באהבה. חוטי דורות פרומים התחברו בין עמים.
לא בכדי כל שיריה של אום כולתום עוסקים באהבה. כולנו נתיניה, נסחפים, מתרגשים עד כלות לכדי אקסטזה עילאית, קולה חוצה גבולות הגוף, "טארב" זו המילה לכך בערבית. געגוע הופך לירח ויום הופך ללילה, היא מבקשת מהשמש שתבוא רק אחרי שנה, לא לפני, שהלילה הזה לא ייגמר. הקהל שלה, ברובו גברים, מריע ונאנח בקולי קולות ומחיאות כפיים סוערות לסלסולי קולה השמיימי, עושים אהבה.
בנסיעה הגורלית הזו החלטתי שגם אני רוצה להיות חלק מהטקס הזה ולדעת את כל המילים של השיר בעל פה. קניתי את הקלטת בוידאו אלפא בעג'מי ולאחריו עוד שיר ועוד שיר, ובתיאבון גדול בניתי לי ספריה מכל שיריה. בזמן שכל הבנות קנו בגדים, אני קניתי אום כולתום. את מעט הכסף שהיה לי הוצאתי בדיסק סנטר ובטאוור רקורדס, שם היה לי חבר טוב שנסחף איתי אל הקסם. הוא חיפש עבורינו בלהט ביצועים נדירים וקאברים מקוריים מכל העולם. חיפשנו במיוחד ביצועים של גברים שנתנו להם גוון אחר, באופן מכבד ובלתי מתפשר, כמו נגן העוד ריאד אלסומבטי שהלחין חלק משיריה או חמזה אל דין הסודני ששר את Gaddt Hobak Leh באופן מסעיר שלא מותיר מקום להשוואה.
חבר מוזיקאי אמר לי "מיילס דיוויס ואום כולתום, אלה הם המורים שלי למוזיקה". אמרתי לו שאום כולתום זאת האוניברסיטה שלי והוא השיב "אל תעזבי את הלימודים האלו". עניתי לו שלעולם לא. פקרוני בשבילי היא יצירה קברט מוזיקלית ויש בה את כל המרכיבים הרגשיים אותם הייתי צריכה לעבודתי, שינויים מפתיעים של מקצב ודרמה שמתחוללת בחדרי חדרים ומחוללת סערות, לצד השפעות קטנות מהמערב. לעיתים הוא נשמע כמו קברט שירי עם רוסים.
הרקדנים שהגיעו אלי באו בהזמנה מלמעלה, הביאו איתם פולקלור אישי מבית הוריהם, בגופם היסטוריה מפוארת של מחול קלאסי, מודרני, עכשווי, שפה אוהד נהרינית וקיבוצית, מריה קונגית ואישית. כל אחד והנדוניה שלו, שילוב דיסציפלינות ומיומנויות וירטואוזיות. אנדרסון בראז מברזיל ארתור אסטמן מרוסיה וארז זוהר שהוריו היגרו מגיאורגיה, זה מה שמחולל את פקרוני לנפלאותיה. המבנה והכוריאוגרפיה מחזיקים את המטען וכמו המוזיקה, בנויים על מבנה בלתי מתפשר לצד אלתור ספונטני. ברקע נשמע קולה של המלכה אום כולתום, הוא פורט על מיתרי ליבנו וגופנו נכנע. קולה מהלך בנו כשפים ואנחנו כשיכורים מהלכים על הבמה. שרים אותה ורוקדים, נאנחים מכאב האהבה, האיברים מנגנים כל צליל, קולה עושה בנו שפטים.