האמנים שלקחו את הטירוף של צוק איתן עד הקצה

יש אמנים שמלחמות מוציאות מהם יצירות כבדות. ארבעת האמנים המבוססים שאחראים ל"פרוטקטיב אדג'" הפכו את המבצע בעזה לפרפורמנס משעשע, מגוחך ומוטרף

פרוטקטיב אדג' (צילום: לירון ברייר דנציגר)
פרוטקטיב אדג' (צילום: לירון ברייר דנציגר)
23 בנובמבר 2017

בשנתיים האחרונות נראה שהאמנות המקומית מגלה את כוחו של הפרפורמנס, ששוטף בסערה את חללי העיר – מגלריות עצמאיות ועד המוזיאונים הגדולים. במובן הזה "פרוטקטיב אדג'" לא מחדש ויש בו כל המרכיבים המוכרים: פעולות גוף קיצוניות נוסח הפרפורמנס האלים של שנות ה־70, ביקורת על עולם האמנות הצבוע והאליטיסטי שמונע רק מכסף, ומעל הכל – פרודיה על אמנות פלצנית מלאת חשיבות עצמית. "הבל הבלים", מכנים אותה ארבעת חברי הקבוצה – מיכל שמיר, סהר עזימי, רויטל בן־אשר פרץ ויואב כהן. כולם התגבשו סביב שמיר, שהחליטה לוותר על תערוכת היחיד המסורתית בגלריית הבית שלה שלוש, ולהתמסר לתהליך שיתופי ממושך של שנתיים וחצי עם שלושת היוצרים שבאו מעולמות שונים ולא הכירו לפני כן.

"זה היה אחרי צוק איתן. המציאות נכנסה לי מתחת לעור. באתי לסהר, אדם שתמיד הולך על הקצה, ואמרתי לו 'אני לא יכולה לנשום, אני רוצה ליצור משהו סביב הרעיון של הקצה'. מהנקודה הזאת ארבעתנו היינו שותפים מלאים", מספרת שמיר.

אף שהם לא ממציאים את הגלגל – גם כאן אפשר למצוא דימויי כיבוש מוכרים וביקורת מוסדית שחוקה – זה עובד. אולי בגלל הרכב הקבוצה, שחוץ מעזימי מעולם לא התנסו בפרפורמנס. כל הארבעה חצו את ה־40 ואמורים להיות מדושני עונג מהקריירות שלהם: שמיר היא ראש בית הספר לאמנות בספיר, עזימי הוא כוריאוגרף ורקדן עסוק, כהן עושה וידיאו ארט לתיאטרון, לאופרה ולמחול, ובן־אשר פרץ עובדת בימים אלו על תערוכה באוצרותה במוזיאון תל אביב.

למה לבך כמו קרח. מתוך פרוטקטיב אדג' (צילום: לירון ברייר דנציגר)
למה לבך כמו קרח. מתוך פרוטקטיב אדג' (צילום: לירון ברייר דנציגר)

הפרפורמנס חולש על כל שלוש קומות הגלריה; בכל אחת מתקיימת התרחשות שנעה בין האסתטי למכוער, המאיים למשעשע, הפוליטי למגוחך – בקומה הראשונה מתנהל שיח גלריה אבסורדי ומלא בהפרעות, בקומה השנייה הגלריה הופכת לעיי חורבות מזוהמים ובשלישית דמות מאיימת, ספק עציר פלסטיני ספק מחבל, מתפלש ומתרחץ בבטון.

לא ברור אם זאת דאחקה או שזה רציני.

שמיר: "בעיניי זה מאוד רציני אפילו שיש המון הומור וציניות".

כהן: "אני חושב שנקודת המפגש בין השניים היא העניין. יש רגע של השתנות במהלך הפרפורמנס, פתאום יש משהו מטריד שאתה לא רוצה להישיר אליו את המבט, משהו פגום, כואב ואפל. בדיוק ברגע הזה הצופה מבין שהוא לא נמצא במשהו קל, לעיס, מצחיק ומשעשע".

בן־אשר פרץ: "לפעמים אחרי שאנחנו מסיימים את הפרפורמנס, יואב ואני מסתכלים זה על זה ואומרים 'מה קרה כאן עכשיו? אנחנו מפגרים'".

(מתוך עבודת וידיאו בתערוכה)
(מתוך עבודת וידיאו בתערוכה)

יש באמת תחושה כאילו נתנו לילדים לשחק בגלריה. אתם סוג של בידור קליל.

בן־אשר פרץ: "אחד הדברים שהניעו את המיצים והמאמצים היצריים שלנו זה לצאת מאזורי הנוחות ולהתנסות בחוויות אחרות. בידור קליל – אפשר לקרוא לזה גם ככה. סיינפלד אמר שלעשות קומדיה זה הדבר הכי רציני".

מצד שני אתם טוענים שהמופע פוליטי. אבל כשאתם נשארים בגבולות הסגורים והבטוחים של הגלריה, עד כמה אפשר להשפיע ולשנות?

שמיר: "אני מאמינה שאפשר לשנות דווקא בתוך גלריה. אף אחד לא ייקח מאיתנו את הרגע הזה של ההתרגשות כשאנחנו מסתכלים על יצירת אמנות טובה".

כהן: "הגלריה היא אובייקט חשוב בפרפורמנס. אי אפשר להוציא את זה ממנה".

בן־אשר פרץ: "זה עוד שיבוש. כל הפרפורמנס עוסק בהסטות, בשיבושים, בהפרעות. אנחנו באמת מפריעים לעבודה השוטפת של נירה (יצחקי, בעלת גלריה שלוש – מ"ר)".

מתוך התערוכה (צילום: לירון ברייר דנציגר)
מתוך התערוכה (צילום: לירון ברייר דנציגר)

הדינמיקה בחלל ותגובות הקהל, מספרים הארבעה, הן בסופו של דבר לב לבו של הפרויקט. "הפרפורמנס עסוק כל הזמן בנקודות מבט, מי מפריח יותר הבלים – יואב הפועל השחור, האוצרת שמזיינת את השכל או העבודות על הקיר", אומרת בן־אשר פרץ. "יש דיאלוג מאוד מעניין בחלל", מוסיף עזימי. "הייתה מישהי שהסתכלה עליי במבטי זעם וממש דחפה אותי. היא לא ראתה שבזעם רב היא כובשת לי את הדרך כשכל מה שאני רוצה זה ללכת".

אולי זה היה ניסיון לבחון את הגבולות שלך.

"בחברה ישראלית כובשת זה יכול לקרות. כשהאמנות נמצאת במקום שהיא נמצאת בו היום בחברה שלנו – קפוצת תחת, שמאלנית עוכרת ישראל, אז אפשר להתייחס ככה לאמן ולאמנות שלו. היה מופע שלא הלכתי אפילו חמישה צעדים כי עמד שם מישהו שלא נתן לי ללכת. היה מתח אדיר, הוא ניסה להוכיח שהמרחב הזה שלו. מצד שני הייתה פעם שכולם היו נורא מנומסים והחלל היה משעמם", הוא צוחק.

לקחת על עצמך בפרפורמנס את התפקיד של הגורם שמעורר דחייה ואפילו גועל. לעובדה שאתה נשא HIV יש קשר לכך?

"המחשבה הזאת עלתה לרגע, אבל לי היא זרה. אני לא צריך להיות נשא כדי להיות מוכתם בחברה הזאת, אני הרי אמן".

"פרוטקטיב אדג'", גלריה שלוש, מזא"ה 7 תל אביב, שבת (25.11) 12:00 ו־13:30, שלישי (28.11) 20:00 ו־21:30, 40 ש"ח