נתקלתי בחיל שיירה בפלסטיני כמלצר בנחמה וחצי. מהמפגש יצאה הצגה

מתוך ההצגה "פרט לכך לא אירע דבר" של תיאטרון נוצר. צילום: אורי רובינשטיין
מתוך ההצגה "פרט לכך לא אירע דבר" של תיאטרון נוצר. צילום: אורי רובינשטיין

רועי יוסף חקר בשירותו הצבאי את מותו של מחמד קדיח (70) מעזה ב-2014. לאחר שנתקל במרכז העיר בחיל שהורשע בירי, החל לאסוף יותר ויותר פרטים שהבשילו בסופו של דבר להצגה שהיא חקירה שהיא הצגה שהיא חקירה

(רועי:) בפעם הראשונה שנפגשנו הבאתי איתי את כל חומרי החקירה שהיו בידי אז והצגתי לנעה את האירוע. סיפרתי לה עליו ולא החסרתי פרט. (נעה:) אני זוכרת שלא האמנתי שאני נחשפת למידע כזה באמת, שככה חוקרים, שתיקיית קרטון כזאת יכולה לטמון בחובה דבר כזה. לא הפסקתי לשאול את רועי שאלות על הפורמט ועל איך הדברים מתנהלים בחדרי חקירות. (רועי:) האופן שבו נעה הסתכלה עליי גרם לי להרגיש שמשהו באירוע הזה קשור אליי יותר משאני יודע.

(רועי:) בתאריך 25 ביולי 2014, נורה למוות מחמד קדיח, אזרח כבן 70 שנשא דגל לבן בבית שלו שבשכונת חרבת חזעאה שבעזה. אני חקרתי את האירוע הזה. כמה חודשים אחרי שהשתחררתי התיק נסגר בפרקליטות הצבאית. לא חשבתי שהוא היה צריך להיסגר. במשך שנים חזרתי לשם במחשבות. שחזרתי את האירוע. ארבע שנים אחרי שהתיק נסגר עבדתי כמלצר ב״נחמה וחצי״. באחת המשמרות, ברגע הכי עמוס, ראיתי מולי פתאום את החיל שהורשע בירי. באותו הרגע הבנתי שאני עדיין חוקר את האירוע.

מאותו רגע הכול נכנס לתיק החקירה: כל מפגש תועד, כל סירוב לקבלת חומרים תויק. חקרנו את מי שהצלחנו, את מי שהסכים להתייצב לחקירה. ידענו שאנחנו יוצרים הצגה אבל הפעולות שביצענו היו אמיתיות – נבעו מהמציאות והשפיעו עליה. לא כולם שיתפו פעולה והיינו צריכים לפנות גם לזיכרון, לעדים הדוממים, למקומות. חיפשנו את הבית שבו קרה האירוע בתצלום לוויין של גוגל. פנינו למסמכים צבאיים מקוריים, לעיתונות ובאותה נשימה חיפשנו ביוטיוב. לקחנו דגימות קוליות מבתי קפה. צילמנו תפריטים. חומרים מפוזרים שטרם הוגדרו כחומרי חקירה, נאספו והפכו לכאלה. שרטטנו את זירת האירוע שוב ושוב, תיעדנו חלומות.

יוצרי ושחקני "פרט לכך לא אירע דבר" של תיאטרון נוצר. צילום: לילך ידידיה
יוצרי ושחקני "פרט לכך לא אירע דבר" של תיאטרון נוצר. צילום: לילך ידידיה

את כל זה החלטנו לחשוף בפני קהל. חיפשנו דרך שתאפשר למסמכים הקונקרטיים להיות נוכחים, מבלי לאבד את התחושות, את הזיכרון, את הנפש. מבלי לאבד את כל מה שלא ניתן לתעד. בפועל זאת לא ממש הצגה, זאת פעולה במציאות: אני משתתף במופע בתפקיד עצמי, בקהל יושבים לעתים אנשים שהיו מעורבים בחקירה או גורמים צבאיים שקשורים אליה בכל מיני אופנים, ובכל מופע קהל חדש מתוודע לאירוע והופך בעצמו לחלק ממנו.

לפעמים אמנות מתייחסת לאירוע שקרה במציאות: מהרהרת בו, מספרת עליו, מתארת אותו. אבל לעתים אמנות היא פעולה במציאות. התערבות. לקיחת חלק. את תיק החקירה הזה לא יכולנו להשאיר סגור, אנחנו פותחים אותו מול הקהל ערב-ערב ונותנים לו להדהד.
פרט לכך, לא אירע דבר. חקירה בימתית פוסט-דוקומנטרית, ה' (4.11, 20:30), ש' (6.11, 20:30), תיאטרון נוצר בבת ים. לפרטים נוספים ולרכישת כרטיסים